ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- צו
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אברהם יצחק בן צביה גיטל
"צו את אהרן ואת בניו לאמר".
מתחילת הספר ועד כאן התורה פונה בענייני קרבנות אל בני אהרן, ואילו פרשה זו מתחילה בפניה אל אהרן ואחר כך לבניו. אמרו על כך במדרש (פרשה ז):
"שִׂנְאָה תְּעֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה (משלי, י יב), שנאה שנתן אהרן בין ישראל והקדוש ברוך הוא (במעשה העגל) היא עוררה עליהם דיני דינין. אמר רבי אסי, מלמד שהיה אהרן נוטל קרבנם ופוחסו לפניהם, ואומר להם, דעו שאין בו ממש. הוא שמשה אמר לאהרן, מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְּדֹלָה אמר לו, מוטב היה להן שידונו שוגגין ואל ידונו מזידים. (אהרן הודיע לישראל שאין בעגל כלום והם בכל זאת עבדוהו, ובזה הגביר מדת הדין עליהם, כי אילו חשבו שיש בו ממש יש הצדקה כל שהוא לעובדו, אבל עכשיו שהם יודעים שהוא הבל רעתם גדלה). הוא שאמר הקדוש ברוך הוא למשה, מי אשר חטא לי אמחנו מספרי (בלשון יחיד, והכוונה לאהרן) הדא הוא דכתיב (דברים, ט כ), וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וגו'. ר"י דסכנין בשם ר' לוי, אין לשון השמדה הכתוב כאן. אלא לשון כילוי בנים ובנות, וכו'. וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה תפלה שנתפלל משה עליו (משה בתפילתו כסה על פשעי אהרן והקדוש ברוך הוא קרבו). ומה נתפלל משה עליו? ר' מנא דישאב ור' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי, מתחילת הספר ועד כאן כתיב, וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, הבור שנואה ומימיה חביבין? חלקת כבוד לעצים בשביל בניהן דתנינן תמן כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ושל גפן (עצים אלו שעושים פירות חשובים אסור לכרותם לעצי המערכה) ולאהרן אי אתה חולק לו כבוד בשביל בניו? (כי אם בניו מוזכרים משמע שהם חשובים, ואם כן אהרן צריך לזכות לפחות בגללם) אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך שבשבילך אני מקרבו, ולא עוד, אלא שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלים צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר".
כבר שאלו, מדוע מתבטאת חשיבותו של אהרן דוקא במצות תרומת הדשן וסילוק האפר מעל גבי המזבח. ואם כי בודאי עבודות חשובות הן אשר רק הכהנים רשאים לעשותן, בכל זאת נראה שעבודה בגוף הקרבנות עדיפה מעבודת הכנה והכשר למעשה הקרבנות. ועוד, הוצאת הדשן הינה עבודת ניקוי שנאמר עליה, "ופשט את בגדיו... והוציא את הדשן" ופירש רש"י: "אין זו חובה אלא דרך-ארץ שלא ילכלך בהוצאת הדשן בגדים שהוא משמש בהן תמיד. בגדים שבִּשל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו לכך ולבש בגדים פחותים מהן". משמע שהקרבת הקרבנות עדיפה שנחשבת כמזיגת הכוס לרבו. אמנם, אפשר לומר שכשם שחטאו של אהרן לא היה בגוף מעשה הקרבנות אלא בגרימה לעבירה חמורה יותר אצל ישראל, אף הריצוי של הקדוש ברוך הוא אליו היה במעשה הגורם את העבודה ולא בעבודת הקרבן עצמו. אולם נראה מהמדרש שאין זו הגבלה לקירוב אהרן אלא אדרבה כבוד עבורו.
אלא נראה, דאיתא התם במדרש (ט, ג):
"מעשה בר' ינאי שהיה מהלך בדרך, וראה אדם משופע ביותר (לבוש נאה מאד ונראה תלמיד חכם) אמר לו, תשגיח רבי לסעוד אצלנו. הכניסו לביתו האכילו והשקהו. בדקו במקרא משנה וגמרא ולא מצאו בכלום. אמר לו בסוף הסעודה, ברך ברכת המזון. אמר לו, יברך ינאי בביתו (הוא היה עם הארץ שלא ידע אפילו שצריך לקרוא לר"י בתואר רבי) לפי שלא ידע לברך. אמר לו ר"י, אתה תדע לחזור על מה שאומר לך? אמר לו, כן. אמר לו, אמור, אכל כלב סעודתו של ינאי. (כמבואר במסכת שבת קנה), יוֹדֵעַ צַדִּיק דִּין דַּלִּים (משלי כט, ז) יודע הקדוש ברוך הוא שמזונות הכלב מועטים על כן משהה אכילה שבמעיו שלשה ימים. הקדוש ברוך הוא מרחם על הכלב, והוא מפרנסו בחסד. אף אותו אדם אכל אצל ר"י בלא שום זכות אלא ככלב בחסד) וכו', אמר לו ר"י, במה זכית לאכול על שולחני? אמר לו, מימי לא שמעתי דבר רע והשבתי לאומר. ולא ראיתי שני אנשים מתכתשים ביניהם ולא עשיתי ביניהם שלום. אמר לו ר"י, כל כך דרך ארץ יש בך וקראתיך כלב? עליך אמר הפסוק, ושם דרך אראנו בישע אלהים המעריך דרכיו ומחשב מה עליו לעשות יראה בישע אלהים. דאמר ר' ישמעאל בר רב נחמן, כו דורות קדמה דרך ארץ לתורה הדא הוא דכתיב (בראשית, ג כד), לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. דֶּרֶךְ זו דרך ארץ, ואחר כך עֵץ הַחַיִּים זו תורה".
כדי שהאדם יגיע לעץ החיים עליו לשמור את דרך הארץ. דרך ארץ היא המכשירה את העולם לתורה ועל כן קדמה לה עשרים ושש דורות. זוהי זכותו של אותו אדם שלמרות שאינו במקרא משנה ותלמוד יש לו חלק בתורה על ידי דרך ארץ שבו - בהכשרתו את העולם להיות טוב יותר. הוא שאמר הכתוב, מורשה קהלת יעקב לכל ישראל יש חלק בתורה, או בלימודה, או בהכשרתה, ובמידה מסוימת האחרון חשוב יותר מהראשון. אף אהרן שחשיבותו בבניו באשר הוא הגורם להם נמצא שהוא בגדר מכין את הכהונה ולפיכך זכה שהכנת והכשרת המזבח תעשה על ידו. ויש להוסיף, מפני מה זכה אהרן לכהונה ולא משה? לפי מה שנתבאר בדברינו (פרשת שמות, ולקמן בפרשת שמיני), משה רבינו הינו מדת הדין ואהרן מדת החסד, ומשרתי ה' הבאים לכפר על העם צריכים לנהוג במדת החסד דאם לא כן לא תמיד יתקבל קרבנם לרצון לפי שיתכן שלפי מדת הדין אינם זכאים לרחמי הבורא ורק מדת החסד של הקדוש ברוך הוא היא המקבלת אותם ברחמים. אהרן שהיה רודף שלום ואוהב שלום שהטיל שלום בין איש לאשתו ובין איש לרעהו ועל ידי כך קרבם לה', ראוי להיות אבי הכהנים מפני שתכונה בסיסית זו עוברת לבניו אחריו ולפיכך הם בלבד ראויים לעבודת המקדש במקום ישראל. נמצא שכל זכותם של הבנים לכהונה נובעת מאביהם אהרן, שהוא הכשירם לכך. לכן דוקא במצות ההכנה והכשרת המזבח באופן מעשי בתרומת הדשן והוצאת הדשן אהרן הכהן הוא שנצטווה ובניו נטפלים אליו.
ניתן לרכוש כל ארבעת הספרים שיצאו לאור בחנויות הספרים או בטלפונים: 9972675 02. 7507159 050. או באימייל [email protected]
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
למה משווים את העצים לצדיקים?
איך מותר להכין קפה בשבת?
בצלאל ואהליאב - חיבור של קצוות
כאב הגלות ותקוות הגאולה
אנחנו קודש למענך
מה מברכים על פיצה?
איך ללמוד אמונה?
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
