בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • מחיית עמלק
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

אשר ישעיהו בן רבקה

לשבת זכור

לא נשכח

דיני קריאת פרשת זכור, ומשמעותה. משמעות מצוות מחיית עמלק.וכיצד זה מתבטא בימינו.

undefined

ט' באדר תשס"ג
4 דק' קריאה
פרשת זכור
כל הקריאות בתורה שאנו קוראים בשבתות, בחגים ובימי שני וחמישי הן על פי תקנת חכמים. אולם קריאת פרשת זכור, לדעת הרבה ראשונים, היא מצווה מהתורה, שנאמר (דברים כה, יז-יט): "זכור את אשר עשה לך עמלק... לא תשכח". ממה שנאמר "לא תשכח" למדנו שצריך לזכור בלב.

הציווי "זכור" בא להוסיף שלא די לזכור בלב, אלא אף צריך לקרוא בפה את פרשת עמלק (מגילה יח, א).
והבינו כמה מגדולי הראשונים שהמצווה היא לקרוא את פרשת זכור מתוך ספר התורה עצמו (רא"ש, תה"ד קח, שו"ע או"ח תרפה, ז).
לפיכך צריך להדר בקריאת פרשת זכור, שבעל הקורא יהיה בקיא בקריאתו, ולקוראה מהספר המהודר ביותר שבבית הכנסת. וכל המנהגים המקובלים בישראל כשרים, לפיכך בני עדה אחת יוצאים בקריאה מדויקת בנוסח של עדה אחרת.
יש להזכיר לבעל הקורא ולשומעים לכוון לצאת ידי מצוות זכור בשמיעת הפרשה, כי לדעת הרבה פוסקים מצוות צריכות כוונה.
קראו פרשת זכור ולאחר השבת התברר שהספר היה פסול - אין צורך לחזור ולקרוא את פרשת זכור, מפני שלדעת כמה פוסקים גם כאשר קוראים בספר פסול יוצאים ידי חובה. וכן יש אומרים שגם בקריאה מספר מודפס יוצאים ידי חובה, וקל וחומר מספר תורה שיש בו טעות.

משמעות המצווה
יהודי מטבעו הוא רחמן ובעל חסד (יבמות עט, א). מצוות רבות בתורה מחנכות אותנו למידת חסידות. ואכן זהו עיקר תפקידנו בעולם, להוסיף חיים וחסד. אלא שפעמים שהחסד המופרז כלפי אנשים שאסור לרחם עליהם עלול להרוס את כל הטוב. לכן אולי הוצרכה התורה לצוותינו לזכור ולא לשכוח את רשעותו של עמלק ואת החובה למחותו. כדי שנדע שיש רע בעולם, ושצריך להלחם בו מלחמת חורמה ללא פשרות. לולי כן, מרוב חסידות ורצון לראות את הטוב שבכל דבר, היינו נוטים לקוות ולהאמין שאין כוונותיו רעות כפי שנראה לכאורה. אמנם הוא מדבר על השמדת ישראל; אמנם הוא מזכיר שוב ושוב "ג'יהאד"; אמנם הוא אומר שכל הסכם איתנו נועד כדי להחליש אותנו למען יוכל אח"כ להכריע אותנו במלחמה; אמנם הוא מסית את כל העולם נגדנו בדרכים המכוערות ביותר - אבל לא יתכן שבאמת כוונותיו רעות כל כך. הלא גם הוא אדם כמונו.

על כן נצטווינו לזכור תמיד שיש רע בעולם, ועד שלא נכריע אותו משורשו העולם כולו יסבול. ואחרי שנמחה את שמו, יתגלה שמו של ה' יתברך לעולם בשלמות, והחסד האלוקי יתפשט בכל העולם.

הטעות החוזרת
שונא גדול קם לישראל בימי אחאב מלך ישראל, בן הדד מלך ארם, ועלה על ישראל להרוג ולבזוז. ובחסדי ה' ובעצת הנביאים הצליח אחאב לנצח את בן הדד. חשב אחאב בלבו, הנה ראה בן הדד שלא יצליח במלחמתו נגדי, ואולי יהיה לנו לחבר. ניגש הנביא אל אחאב ואמר: לך והתחזק, כי בשנה הבאה יחזור בן הדד בכוח גדול להלחם בך.

ואכן, עבדי מלך ארם אמרו לו שאלוקי ישראל חזק בהרים, לכן אם נבוא להילחם בישראל במישור נזכה בניצחון. ויעלו על ישראל למלחמה. ויאמר הנביא למלך ישראל: "כה אמר ה': יען אשר אמרו ארם אלוהי הרים ה' ולא אלוהי עמקים הוא, ונתתי את כל ההמון הגדול הזה בידך, וידעתם כי אני ה'". ויכו בני ישראל את ארם מאה אלף רגלי ביום אחד. ובן הדד נס ויתחבא באפקה. ויאמרו אליו עבדיו: "הנה נא שמענו, כי מלכי בית ישראל, כי מלכי חסד הם, נשימה שקים במותנינו וחבלים בראשנו, ונצא אל מלך ישראל, אולי יחיה את נפשנו. ויחגרו שקים במתניהם וחבלים בראשיהם, ויבואו אל מלך ישראל, ויאמרו: עבדך בן הדד אמר: תחי נא נפשי". וישכח אחאב את רשעותו של בן הדד, וישכח שרצה להרוג רבבות מישראל ולבזוז את כספם וזהבם, ולשבות את הנשים והילדים ולמוכרם לעבדים. ויתמלא אחאב רגשי רחמים, ויאמר: "העודנו חי - אחי הוא!". ויביאו אליו את בן הדד, ויעלה את הרוצח למרכבתו, וידבר אליו דברי אהבה ופיוס, ויכרתו ברית, וישלח את מחרחר המלחמה לארצו.
ויבוא הנביא ויאמר לו: "כה אמר ה': יען שלחת את איש חרמי (שונאי) והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו" (מלכים א' פרק כ').

ישראל כאבן הבוחן לרשע העולמי
מגמתם של התורה ועם ישראל הוא תיקון העולם. וזה לעומת זה ברא אלוקים: כנגד התורה וישראל, ישנו עם שבחר לשנוא שנאת מוות את ישראל ואת כל מה שהם מייצגים. חלק מההתמודדות על תיקון העולם הוא המלחמה כנגד עמלק. וכך, בכל דור אנו מוצאים כי הרשעים הגדולים ביותר בעולם קמים דווקא כנגד ישראל. ובמיוחד כאשר עם ישראל הולך להגשים את ייעודו, מתעוררים הרשעים הגדולים ביותר. כך היה בצאתנו ממצרים לפני מתן תורה והכניסה לארץ, וכך בימי שאול ודוד לקראת הקמת מלכות ישראל ובניין בית המקדש, וכך בימי מרדכי ואסתר לפני הקמת בית המקדש השני.

גם היום, בימי עקבתא דמשיחא ואתחלתא דגאולה, מתעוררים רשעי העולם כנגד ישראל. עם התעוררות גלי העלייה התעוררה האנטישמיות המודרנית, שהגיעה לשיאה ברשעות הנאצית; ויחד עם התבססות יישובינו בארץ התעוררה הרשעות הפלשתינית.

דברי הרב סלובייציק זצ"ל
"מזימות הערבים אינן מכוונות רק לעצמאותה המדינית (של מדינת ישראל), אלא כלפי עצם קיומו של היישוב בכלל. הם שואפים להשמיד, חלילה, את היישוב מאיש ועד אישה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה. באחת האספות של 'המזרחי' אמרתי בשם אבא מרי ז"ל, כי פרשת 'מלחמה לה' בעמלק מדור דור' אינה מוגבלת בחלותה הציבורית כמלחמת מצווה לגזע מסוים, אלא כוללת חובת התקוממות נגד כל אומה או קבוצה החדורה שיגעון של שנאה, והמכוונת את משטמתה כלפי כנסת ישראל. כשאומה חורתת על דגלה "לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד" היא הופכת עמלק. בשנות השלושים והארבעים מלאו תפקיד זה הנאצים והיטלר בראשם. הם היו העמלקים, נציגי שיגעון האיבה של התקופה האחרונה. כיום ממלאים את מקומם המוני נאצר (שליט מצרים) והמופתי (הפלשתיני). אם נשתוק גם עתה, לא אדע איך יצא דיננו מלפני מלך המשפט..." (איש האמונה הבודד ע' 101-102).

(מתוך העיתון "בשבע", גיליון מספר 34, לפרשת ויקרא-זכור)

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il