ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- בהר
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רבקה בת יעל
"וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו: בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ:... וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא כ"ה יד-יז).
חכמינו בכל הדורות, ניסו להסביר מה פשר איסור אונאה המופיע דווקא כאן.
רש"י מסביר כפשוטו: "על האונאה בא להזהיר, כשתמכור או תקנה קרקע דע כמה שנים יש עד היובל". כיון שהמכירה היא לזמן, חייבים לקחת זאת בחשבון כשמחשבים את ערך הקרקע. הפסוק האחרון בא להוסיף את האיסור על אונאת דברים.
גם אבן עזרא מסכים עם רש"י כי טעם האיזכור כאן בדוקא הוא עניין חישוב שני התבואות, אבל לשיטתו האיסור הכפול בא לכלול גם את הקונה וגם את המוכר.
הרמב"ן מסכים עם רש"י, כי פירושו מסתדר עם המקראות, אבל הוא מעלה לדיון טענה עקרונית. אם הפסוקים עוסקים במכירת קרקעות הרי מקובלנו מרבותינו ואין חולק כי "אין אונאה לקרקעות" (בבא מציעא נו ע"א ועוד רבים). כלומר טענה כי קרקע מסוימת נמכרה יותר או פחות מכדי שוויה, אינה מתקבלת. לכן מציע הרמב"ן, כי הפסוק הראשון עוסק באיסור אונאה של מטלטלין, אחר כך מזהיר הכתוב על היובל ושוב חוזר ואוסר אונאת דברים.
פירוש שני מביא הרמב"ן כי אומנם הקרקעות נתמעטו מדין חזרת המקח אבל איסור אונאה קיים גם בקרקעות (כנראה שגם הספורנו סובר כך).
פירוש שלישי מביא הרמב"ן כי אומנם "אין אונאה לקרקעות" כשמדובר במחיר. אבל אונאה בכמות במידה או במנין יש גם לקרקעות, והמקראות מתפרשים כפשוטם (כך מפרש גם הספורנו). ה"חזקוני" מתרץ את קושית הרמב"ן בדרך פשוטה. כל הדין של "אין אונאה לקרקעות" הוא רק בקרקעות שמכירתן מוחלטת אבל קרקע שחוזרת ביובל, דין מטלטלין לה לענין אונאה.
בטעם הענין הסביר בעל ה"כלי יקר": "וטעמו של דבר, שכל דבר הנמכר אינו בערך אחד בכל הזמנים, כי כפי השתנות הזמנים לפעמים יוקרו או יוזלו. על כן, לעולם אין ערך ידוע לשום דבר הנמכר. לפיכך הקרקע, אף על פי שבאשר היא שם היה מוכרו בזול או ביוקר, מכל מקום לא ימלט שיבוא הזמן שתהיה נמכרת באותו ערך שהוא קונה אותה עכשיו. אבל מטלטלין יש לחוש, שמא באותו זמן לא יהיו בעולם והארץ לעולם עומדת".
בשיפולי גלימותיהם של חכמים, ננסה להציע הסבר נוסף להופעתו של איסור אונאה דווקא כאן.
מצוות השמיטה ומצוות היובל באה למעט מקנינו הפרטי של האדם. בכל שבע שנים מכריז כל יהודי בעל קרקעות, כי הארץ הינה של הקב"ה. לפיכך כל הגדל בשדה הוא הפקר. בשנת היובל מתברר כי אין כלל קנין בקרקע לצמיתות. גם נכסי דלא ניידי הם ניידי וחוזרים אל הבעלים המקוריים. אם אין קנין פרטי ואין בעלות מוחלטת, עלולים בני האדם לחשוב שגם האונאה מותרת, שהרי ב"אמת" אין הקרקע של פלוני, היא שייכת לבורא עולם. לכן דווקא כאן מזהירה תורה: "אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו... וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ". יש קנין פרטי ויש בעלות, גם אם הם מוגבלים ויש לזכור תמיד מי הוא "בעל הבית" האמיתי.
אומנם הנסיונות לבטל את הקנין הפרטי בארץ בפרט ובעולם בכלל נכשלו. מאידך גיסא, גם קפיטליזם שאיננו משולב בערכים שמקורם בהבנה, כי הכל שייך לבורא עולם ויש צורך להגן על החלשים מפני בעלי ההון, לא יצלח.
הבה נתפלל כי נזכה לחידוש מצוות השמיטה והיובל מדאורייתא
ונזכה לבנות כאן ב"ארץ ישראל" - ארץ הקודש (HOLY-LAND)
חברה בה האונאה נמצאת מחוץ לתחום.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.












