5. ביסוס האמונה על אירועים היסטוריים

מתחילה לא עלה בדעתו של מלך כוזר בדרכו בחיפוש האמונה הנכונה, לפנות אל היהודים, שכן אז, לפני 1200 שנה, העם היהודי היה בגלות, מפוזר ושפל, ולא התקבל על דעתו של מלך כוזר שהעם הזה נושא בקרבו אמונה שכדאי להתעניין בה. אולם - לאחר שפנה אל הנצרות ואל האיסלאם, ובהם לא מצא את מבוקשו, ולאחר שהתברר לו ששתי דתות אלו מתבססות על תורת ישראל, החליט מלך כוזר לפנות בכל זאת אל חכם מחכמי ישראל ולשאול אותו על אמונתו.

והחכם היהודי השיב לו בקצרה: אנחנו מאמינים באלוהי אברהם, יצחק ויעקב אשר הוציא את בני ישראל באותות ובמופתים ממצרים, וכלכלם במדבר, והנחילם את ארץ כנען, אחרי שהעבירם את הים ואת הירדן במופתים רבים, ואשר שלח אליהם את משה ותורתו ואחריו אלפי נביאים וכו'. ואנחנו מאמינים בכל הכתוב בתורה הזאת והדברים ארוכים.

כאשר שמע זאת מלך כוזר, הוא הגיב באכזבה ואמר: ידעתי שאין מה לשאול את היהודים, מצבם השפל כנראה לא הותיר להם שום מעלה רוחנית. וכי לא היה לך לומר, אתה החכם היהודי, כי מאמין אתה בבורא עולם ומנהיגו, הוא אשר בראך והוא הנותן לך את מזונך, מדוע אתה מבסס את אמונתך על איזה מאורעות לאומיים יהודיים פרטיים, מדוע אתה לא מביט במבט רחב יותר על אלוקים בורא עולם, בורא שמים וארץ, וגם אותך. אלוקים שהוא זן ומפרנס לכל וגם אותך.

השיב לו החבר ואמר: מה שאתה אומר נכון בדת המיוסדת על ההגיון, על השכל האנושי, אך דווקא זו היא דת שאינה פתוחה. ההיגיון האנושי אינו יכול להיות בסיס איתן ומספיק. עובדה היא שאם תשאל את הפילוסופים, תראה שאינם מסכימים לדעה אחת, סימן הוא שאי אפשר לסמוך על ההיגיון האנושי באופן אבסולוטי ואמונה חייבת להיות שלמה, חייבת להיות מוחלטת ובטוחה, ואינה יכולה להתבסס על השערות שכליות בלבד. השערות שאינן מוחלטות.

דברים אלו של החבר החכם היהודי מצאו חן בעיני מלך כוזר והוא אמר: רואה אני דברך זה היהודי, מתקבל על הדעת יותר מדברי הפתיחה, והנני רוצה כעת להוסיף ולהקשיב לדברך. אמר לו החבר - אבל תחילת דברי הם העיקר, הם ההוכחה שאחריה אין צורך בראיות והוכחות נוספות. את זה מלך כוזר לא הבין והוא התפלא: איך סיפור יציאת מצרים, מתן תורה, סיפור על האבות מהווה בסיס איתן לאמונה?
כן, אומר לו החבר, האמונה שלנו אינה מבוססת על השערות שכליות, על הוכחות מהעולם על הבורא! אם יש עולם סימן שיש בורא וממילא צריך להאמין בו. האמונה שלנו מבוססת על ראיה, לא על השערה אלא על מציאות, על הופעת הבורא אלינו, על התגלותו לאבותינו. אנחנו מכירים את הבורא מתוך פגישה ישירה אתו, הוא התגלה אלינו ביציאת מצרים ומתן תורה, ראינו את הופעתו אלינו.
וכדי להסביר את הדבר יותר בשלמות, צריך להקדים כמה הקדמות ועל כך אי"ה בפעם הבאה.