בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופייך
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל זצ"ל

פרשת מקץ – ערב חנוכה

undefined

הרב שמואל אליהו

חנוכה תשע"א
15 דק' קריאה
למה גנזו את אבני המזבח ולא את אבני ההיכל?
כתוב במגילת תענית: ומה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים, והלא חנוכה שעשה משה במשכן לא עשה אלא שבעה ימים? אלא בימי מלכות יון, נכנסו בית חשמונאי להיכל ובנו את המזבח, וסדוהו בסיד, ותקנו בו כלי שרת, והיו מתעסקין בו שמונה ימים:
המשנה במסכת מידות (משנה ו) אומרת שבבית המוקד הייתה פינה שבה היו גנוזים אבני המזבח ששיקצום מלכי יוון. את המזבח הזה הרסו בני חשמונאי אחרי שכבשו חזרה את ירושלם, וגנזו את אבני המזבח הישן ובנו אחר במקומו. אבל את בנין בית המקדש עצמו לא היה צריכים להרוס כי היוונים לא היו יכולים לאסור את הכתלים עצמם. כך אומרת הגמרא (עבודה זרה דף נד/ב) "תנו רבנן שאלו פלוסופין את הזקנים ברומי: אם א-להיכם אין רצונו בעבודת כוכבים מפני מה אינו מבטלה? אמרו להם: אילו לדבר שאין העולם צורך לו היו עובדין - הרי הוא מבטלה. הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות, יאבד עולם מפני השוטים? אלא עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין". לכן לא נאסרה השמש בהנאה למרות שהיא עבודה זרה של חלק מאומות העולם. וגם הירח לא נאסר בהנאה למרות שעבודה זרה אסורה בהנאה. גם ההרים הגבוהים לא נאסרו, למרות שיש גויים שעובדים להם. וכן כל דבר המחובר. שנאמר "על ההרים הרמים" ולא ההרים עצמם.
ובאמת למה המזבח עצמו הוא לא כמו הכתלים, הרי מדובר על המזבח החיצון שעשוי אבנים. ולמה הוא לא כמו הכתלים עצמם שלא נאסרו. וכך אומר רש"י שם על אבני מזבח "שגנזום מלכי בית חשמונאי משום דשיקצום מלכי יון לעבודת כוכבים, ואע"ג דהקדש הוו ולא יכול העובד כוכבים לאסרן? אפילו הכי, כיון דעבוד מעשה אסרינהו רבנן". כיון שהיוונים עשו בהם מעשה של הקרבת קרבנות לעבודה זרה במזבח אסרו חכמים את אבני המזבח הללו, וגנזום.

זהב של הקדש שנעשה מטבעות רומאים - האם מותר?
אמנם המנורה עצמה וכלי השרת עצמם נאסרו. ולמה נאסרו? שכן דרשו: "ובאו בה פריצים וחללוה", כיון שנכנסו נכרים להיכל - יצאו כליו לחולין, וקנאום מן ההפקר והרי זה שלהם, וכשנשתמשו בהם לעבודה זרה - נאסרו. ולכן היו צריכים לעשות כלי השרת חדשים או להתיך את הישנים ולעשותם פנים חדשות, והיו צריכים לקדשם על ידי חינוך בעבודה, ולפיכך קראום חנוכה על שם חינוך כלי השרת.
והגמרא במסכת עבודה זרה (דף נב/ב) אומרת כי בגלל הפסוק הזה שאומר כי הנכרים שנכנסים להיכל מחללים את קדושתו התירו להשתמש במטבעות זהב של הרומאים שהיו אחרי החורבן. שהרי הזהב שהם השתמשו בו למטבעות היה זהב שנלקח מבית המקדש בירושלים מכלי השרת או מזהב של הקדש. "מי לא אמר רב אושעיא בקשו לגנוז כל כסף וזהב שבעולם משום כספא ודהבא של ירושלים" והקשתה הגמרא וכי ירושלים זה רוב העולם. למה שכל הזהב בעולם יאסר? הרי הזהב של ירושלים שנבזז הוא המיעוט ולמה יאסר הכל? אלא אמר אביי בקשו לגנוז דינרא הדרייאנא טוריינא שיפא מפני טבעה של ירושלים, עד שמצאו לה מקרא מן התורה שהוא מותר "ובאו בה פריצים וחללוה". ביקשו לגנוז את המטבעות שידוע כי הם מזהבה של ירושלים ולא אסרו כיוון שההקדש הזה ניתר מהקדשו בשעה שהפריצים חיללו את ההיכל.
לכן קראום לחג הזה "חנוכה" על שנתחנך הבית והוכשר לעבודה, שהרי היוונים טימאו את ההיכל והעזרות והמקדש וכל כליו, וכשגברו החשמונאים טיהרו את ההיכל ועשו חנוכה בתחילת חינוכם לעבודה כמו שעשה משה.

מנורה של ברזל
כך אומרת הגמרא (מנחות דף כח/ב) "תניא. אין לו זהב - מביא אף של כסף, של נחשת, של ברזל, ושל בדיל ושל עופרת. רבי יוסי ברבי יהודה מכשיר אף בשל עץ". ותניא אידך "לא יעשה אדם בית תבנית היכל אכסדרה כנגד אולם, חצר כנגד עזרה, שלחן כנגד שלחן, מנורה כנגד מנורה. אבל עושה הוא (מנורה) של חמשה (קנים) ושל ששה ושל שמנה. ושל שבעה - לא יעשה ואפילו משאר מיני מתכות. ר' יוסי בר רבי יהודה אומר: אף של עץ לא יעשה כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי. אמרו לו משם ראיה, שפודים של ברזל היו וחיפום בבעץ. העשירו - עשאום של כסף. חזרו והעשירו - עשאום של זהב".
רש"י מפרש שציפו את הברזל ב"בעץ" שהוא בדיל. ויש אומרים שחיפו את הברזל של המנורה הראשונה בעץ. אבל הבסיס היה של ברזל. לפי חכמים שחולקים על רבי יוסי בן רבי יהודה, לא הייתה המנורה של עץ, אלא של ברזל. ומנורה של עץ ממש – אסורה במקדש. ולכן אם אדם עושה לביתו מנורה של שבעה קנים מעץ – הוא לא עושה איסור. לדעת רבי יוסי ברבי יהודה. כיון שבמקדש מנורה של עץ כשרה – אם אדם עושה בביתו מנורה של שבעה קנים מעץ הוא עושה איסור.

כלים שנטמאו הותכו ונוצקו מחדש
הגמרא במסכת שבת (דף טז/ב) מספרת סיפור של שלומציון המלכה. "אמר רב יהודה אמר רב: מעשה בשל ציון המלכה שעשתה משתה לבנה ונטמאו כל כליה ושברתן ונתנתן לצורף וריתכן ועשה מהן כלים חדשים ואמרו חכמים יחזרו לטומאתן ישנה".
כלי יכול להיות טמא רק אם הוא כלי ממש. אבל ברגע שהוא ניתך הוא לא כלי והטומאה פורחת ממנו. לשלומציון המלכה היו הרבה כלים של זהב והיא הייתה יכולה להטביל אותם אם זו הייתה טומאה רגילה. אבל הם נטמאו בטומאת מת והם היו צריכים הזאה במי פרה אדומה שלישי ושביעי וזה לוקח שבעה ימים. החתונה היתה קבועה והזמנות נשלחו והמלכה לא רצתה לקבל את אורחיה בכלים פשוטים. מה עשתה. התיכה את כל הכלים, ופרחה טומאתם. אחר כך היא הביאה את עבדיה והם יצקו את הכלים מחדש ועכשיו הם טהורים בלי להמתין שבעה ימים עד אחרי החתונה. כך היא קיבלה את אורחיה בכבוד מלכים כמו שרצתה.
חכמים ששמעו על העקיפה שעשתה שלומציון אמרו שהשיטה הזאת היא לא נכונה. אם כן תנהג, תבטל את כל ההלכות של הטבלת כלים ולא עושים עקיפות להלכות לצרכי אירוח כמו זה. אלא רק במקרים שאין ברירה במקרים שקבעו חכמים. וזה לא אחד מהם. אמנם כשהיו צריכים לצקת את הכלים של בית המקדש אחרי שכבשו אותו מחדש בית חשמונאי – היו יכולים לעשות כן, ואולי מהם למדה שלומציון לעשות כן למשתה של בנה.

למה חנוכה שמונה ימים?
אחת השאלות היותר מפורסמות על חנוכה היא למה חג החנוכה הוא שמונה ימים? לכאורה היה צריך להיות שבעה ימים בלבד, שהרי כשהחשמונאים מצאו את פך השמן, היה בו שמן מספיק להדליק יום אחד את שבעת נרות המנורה שבמקדש. כך כותבת הגמרא: (שבת דף כא/ב) "שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים". אם כן למה תקנו חכמים לחגוג את חג החנוכה במשך שמונה ימים? למה מדליקים נרות שמונה ימים?
1. ההסבר שכתוב לעיל הוא אחד ההסברים למה נהגו שמונה ימים. כי כל התהליך של טיהור המקדש לקח שמונה ימים, עד שבנו את המזבח מחדש. עד שהכינו את כלי הקודש מחדש. לכן החג הוא שמונה ימים. אבל יש גם תירוצים אחרים. לשאלה זו יש עשרות תשובות שונות, ראיתי פעם חוברת עם למעלה ממאה תשובות לשאלה זו. כל תשובה מאירה צד נוסף של נס חנוכה. ומצווה חביבה להבין לעומק צדדים נוספים בנס הגדול שנעשה לנו.

מציאת השמן היא הנס של היום הראשון
2.
יש אומרים שהנס היה עצם מציאת השמן. הלא היוונים שלטו בירושלים שנתיים וחצי לפני שהחשמונאים טיהרו את בית המקדש. הם עשו בה כבתוך שלהם, חיפשו שם אוצרות זהב וכסף וטימאו כל מה שיכלו. הסיכוי שהיה במקדש מקום שאליו הם לא נכנסו הוא קטן ביותר. כל שליט שהגיע לירושלים חיפש אחרי קודמיו בנסיון למצוא מה שלא מצאו אחרים. מציאת הפך שגודלו הוא יותר מליטר הוא עצמו נס גדול. ועל זה חוגגים ביום הראשון.

הנצחון על היוונים - הוא הנס של היום הראשון
3.
יש אומרים שהנס שעליו אנחנו שמחים ביום הראשון הוא נס הנצחון שבזכותו הצלחנו להגיע למקום המקדש ולכבוש אותו. על זה אנו חוגגים ביום הראשון. על הנס של השמן שהספיק לעוד שבעה ימים חוגגים את הימים הנוספים.

בפך לא היה מספיק גם לא ליום אחד – וזה הנס של היום הראשון
4.
יש גורסים בגמרא בברייתא שפך השמן "ולא היה בו כדי להדליק יום אחד". ולכן גם ביום הראשון היה נס שדלק באות ויום. זה אולי המקור של השיר "פך קטן שמונה ימים שמנו נתן", כי הפך שנתן שמן ליום אחד הוא פך של ליטר ויותר. מקור הדברים הוא בשאילתות (סוף שאילתא כו, וברי"ו נ"ט ח"א) (ברכ"י שם; שאלת שלום על השאילתות שם).

היום הראשון היה שבת והיו צריכים יותר שמן ממה שנמצא בפך
5.
יש מתרצים על פי מה שמובא בסדר הדורות שחנוכה היה בשנת ג אלפים תרכ"ב. לפי החשבון באותה שנה היה כ"ה כסליו ביום שבת. אם כן הדליקו את המנורה קודם כניסת השבת כמו שאנו עושים היום בערב שבת, שמדליקים את נרות החנוכה ארבעים דקות או חצי שעה לפני השקיעה ולא בצאת הכוכבים. במקרה כזה גם השמן של חצי הלוג של יום רגיל לא מספיק. ונעשה נס וגם ביום הראשון הספיק השמן למרות שהוא היה מצומצם. על התרוץ הזה יש מקשים ואומרים הרי הדלקת הנרות דוחה את השבת. כך כתוב ברמב"ם (בהלכות תמידין ומוספין פרק ג י) "דישון המנורה והטבת הנרות בבוקר ובין הערבים מצות עשה שנאמר יערוך אותו אהרן ובניו והדלקת הנרות דוחה את השבת ואת הטומאה כקרבנות שקבוע להן זמן שנאמר להעלות נר תמיד".

בשמן הייתה ברכה שמעט דלק הרבה - וזה היה גם ביום הראשון
6.
הרב ז"ל גם היה מביא את הסיפור על אלישע הנביא שאמר לאשה השונמית למלא את הבית שלה כדים וכלים רקים ולמלא אותם מאסוך שמן היחיד שהיה בביתה. נתברך אותו אסוך ומילא כלים רבים מאוד שמהם התפרנסה היא ובני ביתה בהרחבה. באה האשה השונמית ושאלה את אלישע: האם היא חייבת במעשר על אותו השמן שגדל על ידי נס, שהרי ממעט יצא הרבה, וכמו שאדם זורע חיטה אחת ויוצא לו שיבולת חייב במעשר אע"פ שהחיטה היתה מעושרת? אולי היא צריכה לעשר גם את השמן שהתרבה. אמר לה אלישע: ששמן זה פטור ממעשר.
עיין לרד"ק (מלכים ב', ד, ז) שכתב, וז"ל: "ובתוספתא וכד אתרחיש לה ההוא ניסא אמרת ליה לנביא דה' אית עלי עשור מהאי מישחא או לא אמר לה בעליך זן נביאיא דה' במילתא דליכא עליה עשורא ואף את לית על משחך עשור דמן ניסא" (תרגום: כתוב בתוספתא: שכשהתרחש הנס אמרה האשה לנביא ה' האם יש עלי לעשר את השמן הזה או לא? אמר לה הקב"ה זן את הנביאים בדברים שלא חייבים במעשר, וגם את לא צריכה לעשר את שמן הנס הזה).
אם כן השמן הזה נקרא שמן נס שלא חייב במעשר ולא שמן זית. אם כך כיצד הדליקו בחנוכה בשמן שנעשה בו נס ודלק שמונה ימים, הרי זה לא שמן זית שבא מעץ זית, אלא זה שמן ניסי? והסביר, שהנס בשמן הזה לא היה שהתרבה כמו השמן של האשה השונמית אלא היה שמעט שמן דלק זמן רב. וזה קרה גם ביום הראשון.

הנס היה בנרות שבחצר – וזה היה גם ביום הראשון
7.
מרן הרב ז"ל – הכ"מ. היה רגיל לומר שבחנוכה הייתה הדלקה מיוחדת של הנרות בחצר של בית המקדש. רמז לכך יש בעל הניסים שאנו אומרים בו "והדליקו נרות בחצרות קדשך". והרי לא מדליקים נרות בחצרות בית המקדש אלא רק בתוך בית המקדש בהיכל? אלא לצורך פרסום הנס הדליקו החשמונאים את הנרות גם בחצר שכולם יראו את הנס המיוחד שנעשה להם. את המנורות שהדליקו בחצר הם לקחו מעשר המנורות הנוספות שעשה שלמה המלך. השמן שהיה בפך הקטן הספיק למנורה אחת לא לכולם. ונעשה נס גם ביום הראשון והספיק לכולם.
על מנת להבין את המציאות הרוחנית די אם נזכור כי טיהור בית המקדש נעשה שנתיים וחצי אחרי תחילת המרד ביוונים. בתחילת המרד היו בו רק י"ב כהנים בלבד (עיין לרש"י דברים לג, יא), אחר כך הצטרפו אליו עוד ועוד אנשים עד שהוא הקיף אל כל ישראל. התהליך הזה לקח חמישים ושתים שנה. המאבק לא נפסק מיד עם כיבוש ירושלים וטיהור המקדש. שייירי הקלקול הרוחני של היוונים עדין חילחלו בתוך נפשות עם ישראל והיה צורך לטהר אותם. על כך הוציאו החשמונאים את המנורה לחצר שיראו כולם את הנס ויטהרו את ליבם לעבודת ה'.
הרב ז"ל תמיד היה מביא את הסיפור על יוסף משיתא "בשעה שבקשו שונאים ליכנס להר הבית אמרו יכנס מהם ובהם תחלה. אמרין ליה עול ומה דאת מפיק דידך הוא. (אמרו לו: כנס ומה שאתה מוציא שלך הוא) נכנס והוציא מנורה של זהב. אמרו ליה: אין דרכו של הדיוט להשתמש בו. אלא עול זמן תניינות ומה דאת מפיק דידך הוא (כנס פעם נוספת ומה שאתה מוציא עכשיו יהיה שלך). ולא קבל עליו. נתנו לו מכס שלש שנים - ולא קבל עליו. אמר (יוסף משיתה): לא די שהכעסתי לאלהי פעם אחת אכעיסנו פעם שניה! ומה עשו לו נתנוהו בחמור של חרשים והיו מנסרים בו והיה צוח ווי דאכעסתי לבריי. תרגום: בגלל שלא הסכים יוסף משיתא הבוגד להכנס פעם נוספת לתוך ההיכל לקחת עוד כלי קודש הם הכניסו אותו לתוך כלי גדול והחלו לנסר אותו חי עד שיצאה נשמתו ביסורים גדולים. בשעה זו היה צועק יוסף משיתה אוי לי שהכעסתי את בוראי.
היה שואל הרב ז"ל – הכ"מ איך יתכן שאדם שהיה כך כך מרושע עד שנכנס בשאט נפש לקודש. מה שלא העיזו לעשות השונאים. הוא נכנס וחומד את המנורה ולוקח אותה לעצמו, ואחר כך הוא מתהפך לטובה ולא מסכים להכנס שנית אל הקודש. איך יתכן. הרי הם הציעו לו אפשרות לגבות את המכס של כל המדינה למשך שלוש שנים שזה סכום כסף עצום. למה הוא לא התפתה לסכום הזה. הרי הוא לא מפחד מכניסה לקודש. הוא גס עב ומגושם. והפלא הגדול כשחותכים את בשרו במסור הוא לא צועק אוי לי מהמשור אלא אוי לי שהכעסתי את בוראי. הוא מצדיק עליו את הדין וחושש מהכעס שהעכיס את בוראו. איך התהפך המרושע הזה בבת אחת.
היה עונה הרב ז"ל ואומר כי מכאן אפשר להבין את כוחה העצום של המנורה. הרשע הזה ראה את המנורה. נגע במנורה. ההשפעה הרוחנית שלה היא כל כך חזקה שברגע אחד נכנס אור בנפשו והוא התהפך מקצה לקצה. זו הייתה המחשבה של החשמונאים שהוציאו את המנורה לחצרות המקדש שהמתייונים יראו אותה ואורה יכנס בנפשם.

הלל בחנוכה
הגמרא במסכת פסחים (קיז.) אומרת: "וְהַלֵּל זֶה מִי אֲמָרוֹ? נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶם תִּקְּנוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִין אוֹתוֹ עַל גְּאֻלָּתָם, וְעַל כָּל פֶּרֶק וּפֶרֶק, וְעַל כָּל צָרָה וְצָרָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא עֲלֵיהֶם, וְלִכְשֶׁנִּגְאָלִין אוֹמְרִים אוֹתוֹ עַל גְּאֻלָּתָם". מכאן לומד רש"י בתענית שהלל זה הוא חיוב כעין דאורייתא. וכך רש"י מדייק מהגמרא במסכת תענית (דף כח ע"ב):
"שמונה עשר יום בשנה יחיד גומר בהן את הלל, ואלו הן: "שמונת ימי החג, ושמונת ימי חנוכה, ויום טוב הראשון של פסח, ויום טוב ראשון של עצרת וכו'". הגמרא לא מונה את ראש חודש בימים שבהם גומרים את ההלל. והיא מספרת על רב שהגיע לבבל וראה שאנשים אומרים הלל בראש חודש. רצה לומר להם שלא אומרים הלל בראש חודש, כיון שראה שהם מדלגים ולא אומרים את כל ההלל אמר "שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם" זה רק מנהג ולא דין גמור כמו שמונה עשר הימים שהגמרא מנתה קודם לכן.
על זה אומר רש"י "אבל הלל דחנוכה, כגון באחד בטבת ודאי דחי, דכיון דנביאים תיקנוהו שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבא עליהן, כשנגאלין יהו אומרין אותו על גאולתן כדאורייתא דמי " מתוך שהגמרא לא אמרה שחנוכה הוא מנהג כמו ראש חודש, למדים שהוא בדרגת חיוב כמו סוכות. ולמרות שהחג עצמו הוא מתקנת חכמים, ההלל הוא חיוב מהתורה. שתקנוהו מראש על כל מקרה של הצלה שיבוא.
אמנם הרמב"ן בספר המצוות (שורש א בפי' ד' הגמ' בברכות יד א) אומר שהלל של חנוכה הוא מדרבנן. וכך גם משמע לשון הרמב"ם. ונפקא מינה אם אדם לא התפלל במנין בחנוכה ושכח לומר על הניסים והלל שלא חוזר על "על הניסים" אבל חוזר על הלל אפילו בסוף היום לפני השקיעה. ואם הוא מסופק אם אמר או לא – בכל ספק דאוריתא הוא צריך לחזור ולברך כמו ברכת המזון שאם אדם ודאי אכל וספק אם ברך שצריך לחזור ולברך. לפי רש"י גם בספק צריך לחזור ולברך. אמנם אנחנו מסופקים אם זה דאורייתא כי יש את דעת הרמב"ן והרמב"ם ולכן בספק אם אמר הלל – יחזור ויאמר הלל שלם בלי ברכה.
ומפני שהיה הנס מתגדל בכל יום ויום - דין הוא לגמור את ההלל בכל שמונת ימי חנוכה. (תוס' תענית כח ב ד"ה ויו"ט, וכן בשבלי הלקט השלם סי' קעד בשם אחיו ר"ב.) ועוד שעשו זכר בחנוכה לחנוכת המשכן שאז הקריבו הנשיאים נשיא ליום נשיא ליום וכל נשיא ונשיא צריך לגמור הלל על קרבנותיו, לפיכך גומרים בכל יום את ההלל כשם שגמרו אז בכל יום (שבלי הלקט שם).
וכך כותב בעל הבן איש חי (שנה ראשונה, הלכות חנוכה כח) "ירבה בסעודת שבת של חנוכה יותר משאר שבתות, וכ"ש אם חל בו ר"ח ג"כ, וכן ירבה בר"ח טבת שהוא בתוך ימי חנוכה בשביל פרסום הנס, ומנהגינו להדליק שמן למאור לכבוד נשמת רבי מאיר בעל הנס זיע"א ביום ר"ח טבת, ויזהר בהלל של חנוכה כי אפילו בחג המצות אין אומרים הלל גמור וכאן אומרים הלל גמור שמונה ימים, על כן יאמר אותו בכונה ובשמחה רבה".

מי שאין לו , נרות מה יעשה?
כתב הרמב"ם (הלכות חנוכה פרק ד יג) הרי שאין לו אלא פרוטה אחת ולפניו (יין של) קידוש היום והדלקת נר חנוכה - מקדים לקנות שמן להדליק נר חנוכה על היין לקידוש היום הואיל ושניהם מדברי סופרים מוטב להקדים נר חנוכה שיש בו זכרון הנס: היה לפניו נר ביתו (שהוא נר שבת) ונר חנוכה, או נר ביתו ו(יין של) קדוש היום - נר ביתו קודם משום שלום ביתו. שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר (משלי ג') דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום.
וכל כך חשוב נר חנוכה עד שחכמינו אמרו כי מי שאין לו מה יאכל אלא מן הצדקה, שואל על הפתחים או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק כדי לפרסם הנס, וכן חייב להשכיר את עצמו בשביל לקנות נרות חנוכה. ולא אמרו ששואל או מוכר כסותו אלא עבור נר אחד, שחייב בו מן הדין, אבל לא בשביל הנרות הנוספים שמדליקים משום הידור. (תרעא ס"ק א; הגר"א שם)

גם המדליק נר חנוכה ועושה מצוה – יזהר שלא יגרם לאחרים נזק
במסכת שבת (דף כא/ב) למדנו: "גמל שטעון פשתן והוא עובר ברשות הרבים ונכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקה בנרו של חנוני והדליק את הבירה (הדליק את כל החנות או את כל הבנין) - בעל הגמל חייב. הניח חנוני את נרו מבחוץ - חנוני חייב. רבי יהודה אומר: בנר חנוכה פטור". הלכה היא כמו חכמים, דהיינו גם אם אדם מדליק נר חנוכה בחוץ וקרה נזק כמו שכתוב לעיל - הוא חייב. כי הוא צריך לשים לב שלא יגרם לאחרים נזק מהמצוות שלו.
יש שואלים מסוכה שכתוב בה "כגון אלו שמסככים על פתחי חנויותיהם ברשות הרבים בחג, אף על פי שיש להם רשות, ובא אחר והוזק בהם - הרי זה חייב". יש כאלה שאומרים כי גם רבי יהודה מודה שהסוכה חייב ולא פטר אלא בנר חנוכה, אבל לא בשאר מקרים שמוציא את המצווה לרשות הרבים, מפני שזוהי המצוה להניחה על פתח ביתו משום פרסום הנס. אבל סוכה הוא יכול לעשות במקום פרטי. ויש סוברים שאלה שאמרו כי בסוכה הוא חייב הם חכמים, אבל לדעת רבי יהודה שפוטר בנר חנוכה - פטור אף בסוכה. ובכל מקרה אין נפ"מ להלכה כיוון שנפסק שבכל המקרים הוא חייב, בין בחנוכה ובין בסוכה. (שו"ע חו"מ תיח יב).

למה נשים לא מדליקות נרות בחנוכה?
מצוות שתקנו חכמים משום זכר לנס, אף הנשים חייבות, שאף הן היו באותו הנס, ולכן חייבות בנר חנוכה. בפירוש "אף הן היו באותו הנס" נחלקו ראשונים: יש מפרשים שהנס היה בזכות הנשים, שבחנוכה גזרו יונים על כל בתולות הנישאות להיבעל לנציב היווני תחילה ועל ידי אשה נעשה הנס. (רש"י שבת כג א.) ויש מפרשים שאף הן בסכנה של כל ישראל וניצלו יחד עמהם (תוס' פסחים ומגילה שם, ע"פ ירושלמי מגילה פ"ב ה"ה.) עם זאת אף על פי שהמהדרין מדליקים בחנוכה נר לכל אחד ואחד מבני הבית, אשתו אינה מדלקת לחוד, שאשתו כגופו. (ברכי יוסף או"ח סי' תרעא בשם אליהו רבה, משנ"ב שם ס"ק ט.)
וברמב"ם (הלכות חנוכה פרק ד א) "כמה נרות הוא מדליק בחנוכה? מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד. והמהדר את המצוה - מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים. והמהדר יתר על זה ועושה מצוה מן המובחר - מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד" לפי הרמב"ם הזה שבנוי על הגמרא יש שלוש דרגות. אחת – רק נר אחד בבית. שניה – נר לכל אחד ואחד גם גברים וגם נשים. שלוש – מוסיף והולך כמו שנוהגים היום.
לפי זה יש שכתבו שאף איש ואשתו מדליקים נר לכל אחד (עי' שו"ת שער אפרים סי' מב שהבין כן בדברי תרוה"ד ותמה למה לא נהגו הנשים כן). עם זאת הסברה של אשתו כגופו היא גוברת על כל ההידורים והיא היא ההידור בעצמו ולכן בכל מקום גם אם בנות מדליקות. איש ואשתו מדליקים נר אחד בלבד. להראות את חשיבות שלמות הבית. (שו"ת מהרש"ל סי' פה; א"ר תרעא ס"ק ג ותרעז ס"ק ד; פמ"ג תרעא מש"ז ס"ק א, מ"ב תרעא ס"ק ט.)

נר איש וביתו – כנגד היוונים שרצו לפרק את הבית
טעם הדבר כי היוונים גזרו לשבור את מסגרות הבית. שגזרו הייונים על היהודים לעקור את דלתות ביתהם. שיהיה הפקר לכל. וגם גזרו שכל כלה תהיה אצל גוי מושל תחילה. הכל לעקור את מסגרות הבית, לעשותו הפקר. וכך עשו גם בבית המקדש לפרוץ את גדריו. וכך אנו אומרים "ופרצו חומות מגדלי" והיה מסביר הרב ז"ל על פי המשנה במסכת מדות (פרק ב ג)
כי בהיקף של בית המקדש היו כמה גדרות. "לִפְנִים מִמֶּנּוּ, סוֹרֵג גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. וּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה פְרָצוֹת הָיוּ שָׁם שֶׁפְּרָצוּם מַלְכֵי יָוָן. חָזְרוּ וּגְדָרוּם, וְגָזְרוּ כְּנֶגְדָּם שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת". שהיוונים פרצו בסורג שלוש עשרה פרצות להראות שאין מחיצה שעוצרת אותם. וחכמינו לא תיקנו את הפרצות הללו באופן שלא יהיה ניכר הפרצה אלא להפך. הם השאירו זכר לפרצות הללו וכל מי שהיה בא לבית המקדש אחרי נצחון החשמונאים היה בא ורואה את הפרצות הללו ומשתחווה כנגדם שלוש עשרה השתחוויות.
וצריך לזכור כי אחרי הנצחון היה שלטון ישראל שנים רבות. "וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני". וזו אחת הסיבות לחנוכה. למרות שמלכותם לא הייתה על פי נביא ולא מלכות של ממש.

חנוכת ההיכל בתחילה ימי הבית השני הייתה בחנוכה
בספר חגי (פרק ב יח) אומר הנביא לבני ישראל שהיו מתעצלים ומתרפים בבנין הבית השני דעו לכם כי כל הבעיות הכלכליות שלכם נובעות מחוסר הקשר והאכפתיות מבית המקדש. שימו לב לכך שביום שבו תתחילו לשים אבן על אבן בבית המקדש. ביום שבו תשימו לב למה שקורה למקום הקדוש הזה – תתחיל לכם ברכה. "כי שם ציווה ה' את הברכה חיים עד העולם".
כך אומר הנביא חגי: "שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה מִיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻסַּד הֵיכַל ה' שִׂימוּ לְבַבְכֶם: הַעוֹד הַזֶּרַע בַּמְּגוּרָה וְעַד הַגֶּפֶן וְהַתְּאֵנָה וְהָרִמּוֹן וְעֵץ הַזַּיִת לֹא נָשָׂא, מִן הַיּוֹם הַזֶּה אֲבָרֵךְ" אתם רואים שהעצים לא נושאים פירות – מן היום הזה של כד כסליו תתחיל הברכה.
גם הבעיות עם מלכי אומות העולם יפתרו ביום שתתחילו להקים את היכל ה'.
"וַיְהִי דְבַר ה' שֵׁנִית אֶל חַגַּי בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר: אֱמֹר אֶל זְרֻבָּבֶל פַּחַת יְהוּדָה לֵאמֹר אֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ: וְהָפַכְתִּי כִּסֵּא מַמְלָכוֹת וְהִשְׁמַדְתִּי חֹזֶק מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם וְהָפַכְתִּי מֶרְכָּבָה וְרֹכְבֶיהָ וְיָרְדוּ סוּסִים וְרֹכְבֵיהֶם אִישׁ בְּחֶרֶב אָחִיו: בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי נְאֻם ה' וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם כִּי בְךָ בָחַרְתִּי נְאֻם ה' צְבָאוֹת"

ומסביר שם רש"י
"כלפי שנגזר על יכניה אביו: 'חַי אָנִי נְאֻם ה' , כִּי אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ' (ירמיה כב) ואומר שם: 'כֹּה אָמַר ה' כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ ישֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד וּמשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה' - למדנו שהועילה לו תשובתו ונולד לו זרובבל והושם כחותם".


למרות שהקב"ה נשבע שאפילו אם יכניהו יהיה חותם על יד ימינו הוא יתנתק ויזרק. למרות השבועה ההיא עכשיו הקב"ה לוקח את בנו זרובבל ומקים אותו לשליט על ישראל לבנות לחבר את ישראל לאביהם שבשמים. בחינת (שיר השירים פרק ח) "שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה: מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il