ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- ספריה
- חושן משפט
- נזיקין
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- גזל ונזיקין
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רחל בת יקוט
נער שנשלח ע"י מעבידו למספר שליחויות התבקש בין היתר לקנות למעבידו חומר גלם שהיה במבצע ליום אחד. כשחזר העובד לעסק נזכר כי שכח את העניין והמבצע תם. כעת על בעל הבית לקנות את המוצרים ב-600 שקלים יותר. האם על הנער לשלם למעבידו את הסכום?
תשובה:
התשובה בקצרה: הנטיה ההלכתית היא לחייב את השליח משום שהזיק בגרמי את המשלח, אך הלכה למעשה ראוי לעשות פשרה ולחייב את השליח בשני שליש מן הסכום, כלומר ב- 400 ש"ח.
תוספת עיון לביאור התשובה:
ישנו מקרה דומה בגמרא במסכת בבא מציעא (דף ע"ג עמוד ב'): "אמר רב חמא: האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למזבן ליה חמרא ופשע ולא זבן ליה, -משלם ליה כדאזל אפרוותא דזלשפט". כלומר, אדם נתן לחברו מעות זוזים כדי שילך ויקנה לו יין בזול לפי שהיה אז זמן הבציר, וחברו לבסוף לא קנה לו יין באותו הזמן, פסק רב חמא שצריך השליח לשלם למשלחו יין כמחיר הרגיל שבשוק. הגמרא בהמשך מביאה את דעת רב אשי החולקת על רב חמא ופוטרת את השליח משום שאף אם היתנה בפירוש שאם לא יביא יין במחיר הזול ישלם מכיסו את ההפרש יש לפוטרו, משום שהוי אסמכתא, כלומר, הוא לא באמת גמר בדעתו להתחייב לשלם את ההפרש כי ידע שאין קניית היין תלויה רק בו ואינה רק בידו, אלא שתלוי הוא ברצון המוכרים, ואולי לא יסכימו למכור לו, וההלכה נפסקה כרב אשי.
נחזור לרב חמא, כאמור הוא סובר שיש לחייב את השליח בהפרש, והיקשו עליו הראשונים מדוע ניתן לחייבו הרי הנזק שנגרם על ידו למשלח הוא גרמא בלבד ולכן פטור? בדרך ישוב הקושיא נחלקו הראשונים לשתי גישות עיקריות: את הגישה הראשונה שהיא גישת רוב הפוסקים מייצג הרא"ש, שבאמת מדין גרמא יש לפוטרו אלא שמדובר כאן שהיתנה בפירוש שמקבל על עצמו לשלם את ההפרש במקרה ולא יביא יין ולכן חייב, אך רב אשי חולק משום שקבלה זו אינה מועילה משום שהיא אסמכתא.
הגישה השניה היא דעת הריטב"א בשם רבו, שהטעם שרב חמא רצה לחייב את השליח הוא מדין ערב, שהרי המשלח סמך על דיבורו של השליח שיבצע השליחות, ואם היה המשלח יודע שלא יעשה את השליחות היה מטילה על מישהו אחר או מבצע אותה בעצמו, לכן חייב השליח מדינא דגרמי. אמנם רב אשי סובר שיש לפטור את השליח משום שהנזק אינו ברור כלל כי הצלחת הקניה אינה תלויה רק בשליח אלא גם ברצון המוכרים.
החתם סופר (חלק ה' חושן משפט סימן קע"ח) דן בגמרא זו, ואומר שהדיון כאן הוא בדין מבטל כיסו של חברו (המובא בירושלמי), כלומר, מי שמשהה אצלו את מעותיו של חברו הוא פטור מלשלם לו את הרווח שהיה יכול להרוויח בזמן זה, משום שלא הפסידו אלא רק מנע ממנו רווח 1 . אולם מוכח שם בגמרא שאם הרווח היה דבר ודאי וברור הרי שכן צריך לשלם לו על מניעת הרווח, ונחשב שהזיקו בגרמי וחייב. ולבסוף מסכם החתם סופר את ההלכה בלשון זו: "הנותן מעות לשלוחו ליקח לו פירות או סחורה וישב והלך לו ולא קנה כלום וביטל כיסו, אם אין הזיקו של זה ברור - אין לו בו כלום. אבל אם הזיקו של זה ברור, והשליח היה יכול על זה בודאי ופשע ולא עשה, מבואר מהריטב"א הנ"ל שחייב לשלם, ולפי עניות דעתי כל הפוסקים מודים לו. מכל מקום הואיל ולא מצאתי כן להדיא, וכן במרדכי דבבא קמא סימן קט"ו לא משמע קצת כן, על כן כשיבוא לידי אראה לפשר ולבצע על כל פנים".
במקרה שלנו, מדובר בנזק ברור שהרי ודאי שאם השליח היה הולך לחנות בזמן המבצע היו נותנים לו את המוצר במחיר הזול, ומה ששכח נחשב פשיעה. את תשובת החת"ס הנ"ל פסק להלכה המנחת יצחק (ח"י סי' ע"ד). אולם, ישנם רבים החולקים (החזון איש ועוד) על החתם סופר וסוברים שדעת הריטב"א היא דעת יחיד ודעת שאר הראשונים שאין לחייב השליח ללא תנאי מפורש אפילו בנזק ברור.לכן דין זה נתון למעשה במחלוקת הפוסקים.
דברינו עד עתה אמורים בשליח בחינם, אולם בשליח המקבל שכר על השליחות יכול המשלח שהוא המעסיק לומר לו 'בשביל מה אני משלם לך משכורת? כדי שתזכור ותבצע את השליחות, ואם לא ביצעת אין לך משכורת'. וכן כתב בספר נתיבות המשפט (קפ"ג, ס"ק א') שאם מדובר בשליח בשכר על השליח לשלם את הנזק המלא. אמנם ישנם החולקים גם עליו וסוברים שאין הבדל בין שליח בחינם לשליח בשכר, ואת שניהם לא ניתן לחייב ללא תנאי מפורש.
לכן למעשה, היות והדבר נתון במחלוקת הפוסקים הדין עם המוחזק, וכיון שהמשכורת היא ביד המעסיק הוא המוחזק ויכול לומר שקים לו כדעת החתם סופר או כנתיבות המשפט, וכל שכן שיכול לצרף את שתי הדעות יחד. ובקשר לגובה החיוב, היות והחתם סופר כתב בסוף דבריו שיש לעשות פשרה, לכן כתבנו שיש לחייב רק בשיעור שני שליש כנהוג בפשרות.
^ 1.עיין הרחבה בנושא 'דין מבטל כיסו או ממונו של חברו' לקמן בחלק גבורת חנניה עמ' 332.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע

החופש הגדול חוסן רוחני בימי בין הזמנים
הרב עוסק בחשיבותו המיוחדת של לימוד התורה דווקא בימי בין הזמנים, בהם הלימוד מגיע מתוך בחירה חופשית ומתיקות מיוחדת, המהווה בסיס לחוסן הרוחני של עם ישראל. כמו כן, הרב מדגיש כיצד כוחה של התורה והיראת שמיים משמשים כעוגן חיוני להתמודדות מול אתגרי הרחוב והאווירה המתירנית בתקופה זו.

עקב פרשת עקב – לא תירא מהם
זה הכל בתוכנו בראש שלנו ובהסתכלות שלנו משם הכל מתחיל ולכן השינוי הגדול צריך להתרחש קודם כל בתוכנו ממש בתפיסתנו

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת עקב
מה הטעם שבתחלה אמר וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן לשון רבים, ואח"כ אמר וְשָׁמַר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ לשון יחיד. 'אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל', אַל תִּקְרֵי 'אֲבָנֶיהָ', אֶלָּא בּוֹנֶיהָ. צריך להבין למה הוציאו את המקרא מידי פשוטו. מה הטעם שבברכות התורה אומר 'בָּרְכוּ אֶת יְ-הֹוָה הַמְּבֹרָךְ'. והוא שם יְ-הֹוָה שהוא מידת הרחמים, ואילו בברכת המזון אומר ברוך א-לוהינו שאכלנו, מזכיר שם א-להים שהוא מידת הדין. מה נשתנה ברכת התורה שחיובה מן התורה הוא לפני הלימוד, שהרי מברך ברכות השחר טרם תחילת לימודו, מברכת המזון שחובתה היא רק לאחר האכילה

קרח מבחן הקטורת של משה
לשיטת רס"ג ורמב"ן משה הציע את מבחן הקטורת לפי הוראה מה'. לפי חזקוני משה הציע אותו מדעתו מתוך הנחה שהם לא ירצו למות ולא יקטירו, לפי ר' חיים פלטיאל מבחן הקטורת לא היה אסור ולא מסוכן.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מצוות ירושת הארץ
עיון בשיטת רש"י והרמב"ן במצוות ירושת הארץ, האם המצווה היא לגרש את האויבים או לשבת בארץ.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפוחי זהב במשכיות כסף
כיצד ניתן להעביר את עומקה הפנימי של התורה לדורות הבאים מבלי לפגוע בהם או לעוות את כוונתה? דרך בחינת המושג "תפוחי זהב במשכיות כסף", השיעור יעסוק במבנה הרב-שכבתי של התורה המשלב פשט, רמז, דרש וסוד כמיקשה אחת בלתי נפרדת.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מעמדם הלכתי של חוקי המדינה
השיעור עוסק במעמדם ההלכתי של חוקי המדינה ודיני המלכות, תוך בחינת המקורות ההיסטוריים וההבדלים שבין הגישות השונות ביחס לתוקפם. במהלך השיעור נדון הגבול שבין סמכותו הלגיטימית של השלטון לבין גזל, לצד בירור השלכותיהם של הדינים הללו על המציאות הישראלית הנוכחית.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו פרה אדומה ורפואה מודרנית
בשיעור ייחודי זה, נצלול אל תוך עולמו של המרצה, אשר משתף בסיפורים אישיים מרתקים על משפחתו, ועל החיבור הייחודי שבין סוגיות הלכתיות עתיקות לבין עולם הרפואה והטכנולוגיה המודרנית. השיעור נע בין ההיסטוריה המרתקת של שיקום עולם התורה, דרך מאמצים בני זמננו להשבת סוגיות מקדשיות לקדמת הבמה, ועד לפתרונות הלכתיים ורפואיים מתקדמים.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו כוחה של עצירה: תענית מול אבלות
השיעור בוחן את כוחם של ימי החורבן והצום לא כמצב של חוסר אונים, אלא כהזדמנות ייחודית להתעלות ולתשובה. דרך ההבחנה של הרמב"ם בין אבלות לתענית, נגלה כיצד דווקא מתוך הכרת החיסרון והשבר נפתח הפתח לבניין רוחני מחודש.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו מסירות נפש ורוח מלחמה
בשיעור זה נעסוק בפרשות מטות-מסעי ונתעמק בפרשת מלחמת מדין תוך בחינת סוגיות הלכתיות והשקפתיות מרתקות. נברר את המקורות לעניין השארת "רוח רביעית" לבריחת האויב, נדון במעמדו של פנחס כמשוח מלחמה, ונסיים בהנחיות מעשיות לניצול נכון וקדוש של ימי בין הזמנים.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו תפילה כממשיכת עבודת הקורבנות
השיעור עוסק במהותה של התפילה, ומציג את התפיסה לפיה כוחה של התפילה יונק וממשיך את עבודת הקורבנות שהתקיימה בבית המקדש. דרך בחינת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן, מוסבר כיצד עבודת הקורבנות והתפילות נועדו לעדן ולאזן את העולם הגשמי, ולהעלותו בהדרגה לקדושה.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו האור המפציע: תהליך הגאולה וקושי הגלות
בשיעור זה, מנתח הרב את דברי הראי"ה קוק זצ"ל בעין אי"ה, הדנים במעבר המורכב וההדרגתי מחושך הגלות אל אור הגאולה. מתוך כך, השיעור מציג את התפיסה כי דווקא מתוך המשברים ותופעות הבוסריות של דור עקבתא דמשיחא, נבנים בהדרגה כוחות החומר והרוח של עם ישראל לקראת הגאולה השלמה.

ישיבת בין הזמנים - קיץ תשפ"ו דילמות חיים ומוות בסל התרופות
השיעור עוסק בדילמות המוסריות, הכלכליות וההלכתיות המורכבות שעמן מתמודדת ועדת סל התרופות בישראל בבואה לתעדף תרופות וטכנולוגיות תחת מגבלת תקציב נוקשה. באמצעות דוגמאות רפואיות ומקורות תלמודיים, המרצה מנתח את ההכרעה הקשה בין הארכת חיים לשיפור איכותם, ובין הצלת הפרט לעומת טובת הכלל כשותפות ציבורית.











