ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"

בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות תרומה Bookmark and Share



גירסת הדפסה
שלח לחבר

אדר תשע"ב

"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לעלוי נשמת
גילה בת רחל

בפרשת תרומה נקרא אודות הציווי על בניית, מה שמכונה בלשון העם, המשכן. אם נדקדק בלשון הפרשה הציווי היה: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ" (שמות כ"ה ח).
גג המקדש, שהיה עשוי יריעות, הוא ורק הוא מכונה בכתוב משכן. וז"ל הכתוב: "וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת" (שם כ"ו א).
יריעות אלה שימשו את עם ישראל במשך מאות שנים, לפחות עד חורבן שילה, אירוע שהתרחש 383 שנים לאחר הכניסה לארץ (14 שנים בגלגל ועוד 369 בשילה). וז"ל הרמב"ם: "כיון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו, ומשם באו לשילה ובנו שם בית של אבנים ופרשו יריעות המשכן עליו ולא היתה שם תקרה, ושס"ט שנה עמד משכן שילה"
(הלכות בית הבחירה פרק א ה"ב).
אם כך, בניית המקדש בימי שלמה המלך כמבנה עם גג קבוע הייתה חידוש גדול. צריך לנסות ולהבין מה ההבדל בין שני הכינויים: "מקדש" ו"משכן".
הביטוי מקדש שורשו הוא 'קדש' הביטוי משכן שורשו 'שכן'. כפי שכבר הסברנו בעבר קדושה מבטאת יראה וריחוק, מידת הדין וההבנה כי הקב"ה הוא גבוה מעל גבוה, בבחינת "לית (אפילו) מחשבה תפיסא ביה".
לעומת זאת, השכנת שכינה משמעותה קירבה ואהבה, עד כדי כך שלימדונו חכמי האמת כי "לית אתר פנוי מיניה".
אסור להתייחס לאלוקות רק באחת משתי הבחינות הללו. אם נדגיש רק את הקדושה, אנחנו עלולים ח"ו להפוך את עבודת ד' שלנו לסוג של מחקר פילוסופי קר, נטול רגש.
בסכנה זו כנראה הרגיש ה"בעל שם טוב" כשמשך את חסידיו לעבוד את הקב"ה תוך הדגשת הצד של ה"משכן". החסידות הדגישה הרבה יותר את הפן של "לית אתר פנוי מיניה" ואת חשיבות ההבנה שאפשר תמיד להרגיש קרוב אל הקב"ה. הדגש לשיטתם היה לא על: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ" אלא על המשך הפסוק: "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".
הגאון מוילנא חשש שדרך זו תוביל לקרבה יתירה ואם שכינה בכל מקום הרי שיכולים ורשאים לחפשה ולבקש את קרבתה גם במקומות המטונפים, ח"ו. לכן פירש הגאון את המושג כבוד לא כהשכנת שכינה אלא כהשגחה, שהוא בבחינת הפשטה עוד יותר גדולה של המושג נוכחות שכינה.
ברם, תלמידו הגר"ח מוולוזין כבר התקרב מחדש לדרכו של הבעש"ט בספרו נפש החיים. (כדאי לעיין במקורות המעניינים שהביא הגר"מ כשר בתורה שלמה (שמות (כרך ח) במילואים אות טו עמו' 251-248) בביאור מחלוקת הגר"א והגרש"ז מלאדי בענין זה).

נשוב עתה לבאר את חידושו של שלמה המלך ומשמעותו הרוחנית.
כאשר נבנה המשכן, הדגש היה על כך שהשכינה שורה עליו. הענן והאש שירדו מן השמים העידו על כך. כמובן שמשכן היה גם מקום קדוש שחלו עליו הלכות הרחקה, אבל המקום עליו נבנה המשכן לא נתקדש לדורות. כאשר המשכן נסע עם המחנה, מיקומו הקודם של המשכן איבד את קדושתו. כך היה גם בגלגל, בשילה, בנב ובגבעון. יריעות המשכן המיטלטלות היוו תזכורת קבועה לכך שהשכינה עלולה להסתלק אם ח"ו יחטאו ו"יגרשו" אותה.
שלמה ביקש להעביר מסר כפול כשבנה את בית:
הראשון - מקום המקדש - הר הבית נתקדש לעולם ולעולם יחולו עליו הלכות מורא מקדש.
השני - לעולם שכינה תשרה במקום זה. נסתיימה תקופת הנדודים וממילא אין כבר מקום ליריעות המיטלטלות, הגג הקבוע תפס את מקומן.
לצערנו, המסר הוטמע "יותר מדי טוב". עם ישראל הבין שאין זה משנה כיצד ינהגו ומה תהיה דרגתם הרוחנית כי לעולם יתקיים בהם "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".

הבה נתפלל כי נזכה להיות ראויים מחדש לזכות זו
ונהיה ראויים לחזות בעינינו בשוב השכינה בתפארתה לציון.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il