ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת שירה של אתר ישיבה בירושלים עם הרב סבתו
בית המדרש בית מדרש ויקרא

התחדשות בעבודת ה'

מוקדש להצלחת
עם ישראל
לחץ להקדשת שיעור זה
שעת סעודה שלישית בשבת שבע ברכות. חברי החתן שרים בצוותא ניגוני נשמה, ניגוני כיסופים וערגה לאלוקים.
חיים, אבי הכלה, עצם את עיניו, והשעין את ראשו לאחור. גל של געגוע הציף את ליבו. ימי נעוריו בישיבה צפו ועלו מול עיניו. מחשבה מטרידה ניקרה במוחו: בימי צעירותי הייתי מלא להט בעבודת ה', וכעת השגרה שחקה אותי. מה עושים? איך חוזרים ומפיחים להט מחודש לעבודת הבורא?
השבת נקרא בתורה את הציווי – "החודש הזה לכם, ראש חודשים הוא, ראשון הוא לכם לחודשי השנה". מצווה זו, הפותחת את מערכת המצוות בהם הצטווה עם ישראל כעם, היא מצווה שכל כולה מבטאת התחדשות. (יש לציין, שקדמו למצווה זו, מצוות כ'פרו ורבו' ועוד. אך המצוות מכוונות לעם ישראל, וזו המצווה הראשונה שנצטווינו כעם. לפיכך – רש"י הראשון והמפורסם על התורה מקשה, שהתורה הייתה צריכה להתחיל מ'החודש הזה לכם' ולא מ'בראשית ברא', כי אם עיקר התורה אלו המצוות, הרי ש'החודש הזה לכם' אמור להיות הפסוק הראשון בתורה).רק המילה 'חודש' – 'חידוש' חוזרת בפסוק 3 פעמים.
אולם, בפועל, דומה שהמערכת הקבועה של המצוות וצו ההתחדשות סותרים זה את זה. טבעו של האדם, ששגרת החיים מעמעמת בו את הלהט וההתלהבות מהדבר. וכך כולנו שואלים את עצמינו – כיצד אנו מרגישים התחדשות בעבודת הבורא?
ישנם דרכים רבות לפיתרון הקושיא. כולן נכונות, אהובות וחשובות. ועל כגון זה נאמר – "בתחבולות תעשה לך מלחמה", ו"מזה וגם מזה אל תנח ידיך". ברצוני להציף כאן דרך אחת הנלמדת ממדרש על מצוות החודש.
מסופר על רבי אלעזר בן ערך, גדול תלמידיו של רבן יוחנן בו זכאי, שבשעה שנפטר רבו רצה ללכת ללמוד עם חבריו בבית המדרש. אמרה לו אשתו: הרי אתה הגדול שבחבורה, ולכן אל תלך אל חבריך, כיוון שחבריך צריכים לך ועליהם לבוא אליך ללמוד ממך תורה.
יש להוסיף ולציין, שרבי אלעזר היה חדשן גדול. כשרבן יוחנן בן זכאי מנה את שבחם של תלמידיו, הוא ציין את רבי אלעזר כ'מעיין המתגבר'. כלומר, לעומת בור המים הקולט מבחוץ את מי הגשמים הקיימים, הרי המעיין מוציא כביכול מים חדשים מבטן האדמה. כך, רבי אלעזר היה שופע חידושים חדשים ההולכים ומתגברים מתוכו. חידושים אלו נבעו מליבו הטוב, שהרי רבי אלעזר סבר שהדרך הטובה שיבור לו האדם היא – 'לב טוב' (אבות פ"ב). לפיכך, רבי אלעזר יכול היה לקבל את עצתה של אשתו, שהרי גם בלי שיקלוט מחבריו תורה בבית המדרש, עדיין התורה תנבע ממעמקי ליבו הטוב.
התרצה רבי אלעזר לדבריה, הלך לגור בעיר מרפא ומרחצאות, וציפה שחבריו יבואו אליו. אך איש לא הגיע, ורבי אלעזר נותר בודד ללא חבר ללימוד התורה. יום אחד, חלפו מספר חברים בעירו של רבי אלעזר, והחליטו לבקרו.
שמח רבי אלעזר לקראתם, וכל החבורה התיישבה ללמוד תורה. מפאת גדולתו של רבי אלעזר, כיבדוהו כולם לפתוח ולקרוא. פתח רבי אלעזר בפסוק – "החודש הזה לכם", אך כיוון ששכח את תלמודו שיבש וקרא – 'החרש היה ליבם'. כך רמזו לו מן השמיים, שללא חברת החכמים, הפך ליבו הטהור מחדש החידושים (החודש), ללב חרש ואטום. מי שחירש ולא מאזין לתורתם של החברים, וסומך על ליבו הנובע, סופו שיישאר ללא חידושים וללא קליטה מבחוץ.
הצטערו עליו חבריו, התפללו לה' שישיב לו את תורתו, ואכן רבי אלעזר הפך שוב לתנא גדול בשם: רבי נהוראי. נכנס רבי נהוראי לבית המדרש ודרש: "הווי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבוא אחריך, שחבריך יקיימוה בידך, ואל בינתך אל תשען" (אבות ד, יד). התורה אינה תלויה בבינה הפרטית, כי אם בחיבור לחברים ולמקום התורה.
מכאן למדנו, שמי שרוצה התחדשות בחיי התורה והמצוות, עליו להיות קשור לבית מדרש. מקום לימוד חי ותוסס. ולפחות, קהילה שיש בה שיעורי תורה, והחברים עוסקים ביחד בתורה ודנים ביניהם - כיצד להתקדם בעבודת ה'. לימוד פרטי או בבית הוא חשוב, אך אינו מספיק. עלינו לייסד בכל מקום בתי מדרש וקהילות של תורה, וכך נתחדש כולנו בעבודת ה'.
בידינו הדבר, ויהי רצון שנזכה להתחדשות תמידית.
עוד בנושא ויקרא

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. שאל שאלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il