רבים מדברים על חובת הזהירות בדרכים, אבל לצערנו הדברים אינם נשמעים כפי הצורך. בכל יום מתרחשות תאונות דרכים שנגרמות כתוצאה מחוסר זהירות, ואני חושב בלבי, אילו דברים אפשר לומר שיכנסו ללב ויגרמו שהנהגים הבלתי זהירים יסעו בזהירות.

הידיעות על הרוגים בתאונות שנגרמו בשל נסיעה במהירות מופרזת, אינן פועלות למיתון המהירות. הידיעות על תאונות בשל עקיפה במקום אסור אינן מונעות את העקיפות המסוכנות. אם כן, מה אפשר לומר שאכן ישפיע על הלבבות. אנשים יודעים שנסיעה בלתי זהירה איננה רק עבירת תנועה בעלמא, אלא שזה איסור תורה חמור. עצם הנסיעה שאיננה זהירה אסורה, גם אם לא קרה כלום. על נסיעה כזו ישנו קנס בידי שמים, וקנסות שבידי שמים חמורים הרבה לאין ערוך מקנסות של המשטרה. שם בשמים נרשמת כל נסיעה שאיננה זהירה, שבה אדם עובר על "ונשמרתם לנפשותיכם". "דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים".
את כל זה יודעים אנשים, ואף על פי כן אין הידיעות הללו בולמות את גל התאונות המתמשך.

אני מוכרח לסייג את דברי הנאמרים בהכללה, כי אין ספק שישנם נהגים רבים שנוסעים בזהירות. אני מניח שרוב האוחזים בהגה נוהגים כחוק ושרק אחוז קטן מהנהגים איננו שומר חוק. אליהם אני מדבר, בניסיון לחשוב עימם כיצד להשפיע על הבלתי זהירים - להיזהר. כשאדם נוסע באופן המותר והנכון ובזהירות הראויה, לא רק שאינו עובר עבירה, אלא הוא מקיים מצוה של "ונשמרתם לנפשותיכם" שהינה אכן מצוה ולא רק אזהרה.

ציבור נאמני ארץ-ישראל, השואפים לשלמות הארץ, התורה והעם, המתנחלים ביש"ע, בגולן, ואוהדיהם, צריכים להיות הראשונים לשמש דוגמא ומופת במצווה מרכזית זו של שמירת הנפש.
הנהיגה ברכב משקפת את ההתנהגות הכללית. נהיגה נכונה במתינות, ביישוב הדעת, בנינוחות, מתוך מגמה לקיים מצות "ונשמרתם" בכל ההידור, יכולה להשפיע על כל ההתנהגות שתהיה מיושבת ושקולה, בשמחה ובטוב לבב. רק בכוחות בריאים אפשר לנצח את כל העיכובים בדרכינו אל שלמות הארץ, שלמות התורה ושלמות העם.
נביט על הנהיגה הנכונה והזהירה כחלק מעבודת הקודש כולה. נפעל בכל סביבתנו לתקן ולשפר את הנהיגה.
המורים ידברו עם תלמידיהם, ההורים ידברו עם בניהם, ועל כל מעשינו תשרה סייעתא דשמיא, וד' יצליח את דרכינו וישמור צאתנו ובואנו לחיים ולשלום מעתה ועד עולם.