ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הסנגור הפך לקטגור?

בית מדרש פרשת השבוע חומש במדבר בלק Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תמוז תשע"ב

הסנגור הפך לקטגור?


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

מספרים על רבי לוי יצחק מברדיטשב, סנגורם של ישראל, שפעם אחת ניגש בסוף התפילה למתפללי בית הכנסת ובירך אותם בברכת – ברוך הבא!
המתפללים תמהו מאוד לפשר מעשיו, ושאלוהו – רבי, הרי היינו כאן כל התפילה, ומדוע אתה מברך אותנו בברכה המיועדת לאנשים שהגיעו זה עתה ממקום אחר?
ענה להם רבי לוי יצחק: אכן, כרגע הגעתם לכאן ממקום אחר. כלל נקוט בידינו – האדם נמצא במקום שמחשבתו נמצאת. בשעת התפילה חשבתם על מקומות שונים בעולם, ורק כעת בסוף התפילה, שבתם אלינו ממקומות אלו. יש כאן אחד שערך קניות בחנות, השני נסע לעיר רחוקה, והשלישי עשה עסקים. ברוכים הבאים!
זהו סיפור מפתיע. במבט ראשון זהו סיפור מקובל עם מסר חשוב מאד בנושא התפילה. אולם מי שמתבונן בדמות עליה מסופר הסיפור, מופתע. מדובר ברבי לוי יצחק מברדיטשב, סנגורם של ישראל, שהיה ממציא סיבות מתחת לאדמה ללמד זכות, ואף במעשים שליליים מאד מצא נקודה של זכות, שבכוחה להפוך את הקערה על פיה. והנה בסיפור שלפנינו, הוא מותח ביקורת קשה על יהודים טובים שעשו מצווה, וכל חטאם שלא קיימו אותה בשלמות. תמוה!
אך במבט שני, שופך סיפור זה אור חדש ומיוחד על כל לימודי הסנגוריה של רבי לוי יצחק. רבי לוי יצחק לא היה 'תמים', הוא גם לא היה 'רחפן' המצוי תדיר בעולם דמיוני שכולו טוב, כפי שיש אנשים שטועים לחשוב. מסיפור זה, אנו למדים שרבי לוי יצחק היה אדם מפוכח מאוד, שחדר לעומקו של עולמינו על בעיותיו וחסרונותיו. ובכל זאת, בחר רבי לוי יצחק לחפש את הנקודה הטובה ולהפוך אותה למרכז העניין.
רבי לוי יצחק היה מאמין גדול בכוחות הטובים. הוא האמין, שאם נתבונן, נחפש ונבליט כוחות אלו, הם יתגברו ואכן יהפכו למרכז העולם. "במקום שמחשבתו של אדם נמצאת, שם הוא נמצא", אם כך אדם שחושב ומבליט את הטוב, אכן מקדם את העולם למקום זה, ובסוף הסנגוריה שלו תתברר כאמיתית (בלי לסתור מבט מפוכח, היודע בעת הנכונה גם לפעול על פי המציאות הנוכחית).
זוהי תמצית הויכוח בין משה רבינו ובלעם, ובעצם בין הקב"ה ובלעם. חז"ל מתארים את משה רבינו ולהבדיל – בלעם כמקבילים. שווים אבל שונים. משה גדול בנביאות ובלעם גדול בנביאות. משה כוחו בפיו ובלעם כוחו בפיו. אך בעוד משה משתמש בכל כוחות פיו ונבואתו לסנגר על ישראל גם בנפילות הקשות ביותר, ובסוף חייו נפרד מישראל ב'וזאת הברכה', הרי שבלעם מתאווה בכל כוחו לקלל.
שניהם ראו את אותו עולם, אך כל אחד בחר להבליט נקודה אחרת. וכפי שחז"ל אומרים שכוחו של בלעם היה לראות את הרגע היחידי ביום בו ה' כועס על העולם, כלומר – רגע הקושי והנפילה, ולקלל באותו רגע, וכך להפוך אותו למרכז העולם.
אולם האמת היא, שסוף הטוב לנצח, וה' לא נתן לבלעם לבטא את עצמו, והפך את קללותיו לברכה. ואף אנו, יחד עם המבט המפוכח הנצרך במצבים מסוימים, חשוב שנעמול על ראיית וברכת הטוב, ונהפוך את העולם כולו למגשים את חזון הטוב בשלמות.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il