ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הלכות דעות פרק ג' הלכות ב'-ג'

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה הלכות יסודי התורה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

י"ב שבט התשע"ה

הלכות דעות פרק ג' הלכות ב'-ג'

י"ב שבט התשע"ה



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

חיים לשם שמים
ב1 צָרִיךְ אָדָם שֶׁיְּכַוֵּן כָּל מַעֲשָׂיו כֻּלָּם כְּדֵי לֵידַע אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא בִּלְבַד. * וְיִהְיֶה שִׁבְתּוֹ וְקוּמוּ וְדִבּוּרוֹ – הַכֹּל לְעֻמַּת זֶה הַדָּבָר. כֵּיצַד? כְּשֶׁיִּשָּׂא וְיִתֵּן אוֹ יַעֲשֶׂה מְלָאכָה לִטֹּל שָׂכָר, לֹא יִהְיֶה בְּלִבּוֹ קִבּוּץ מָמוֹן בִּלְבַד, אֶלָּא יַעֲשֶׂה דְּבָרִים הַלָּלוּ כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא דְּבָרִים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ לָהֶן * מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וִישִׁיבַת בַּיִת וּנְשִׂיאַת אִשָּׁה.
ב2 וְכֵן כְּשֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיִבְעֹל, לֹא יָשִׂים עַל לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים הַלָּלוּ כְּדֵי לֵהָנוֹת בִּלְבַד, עַד שֶׁנִּמְצָא שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אֶלָּא הַמָּתוֹק לַחֵךְ וְיִבְעֹל כְּדֵי לֵהָנוֹת, אֶלָּא יָשִׂים עַל לִבּוֹ כְּשֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה כְּדֵי לְהַבְרוֹת * גּוּפוֹ וְאֵבָרָיו בִּלְבַד.
ב3 לְפִיכָךְ לֹא יֹאכַל כָּל שֶׁהַחֵךְ מִתְאַוֶּה, כְּמוֹ הַכֶּלֶב וְהַחֲמוֹר, אֶלָּא יֹאכַל דְּבָרִים הַמּוֹעִילִין לוֹ, אִם מָרִים אִם מְתוּקִים. וְלֹא יֹאכַל דְּבָרִים הָרָעִים לַגּוּף, * אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְתוּקִין לַחֵךְ.
ב4 כֵּיצַד? מִי שֶׁהָיָה בְּשָׂרוֹ חַם * – לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא דְּבַשׁ, וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן, * כָּעִנְיָן שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה דֶּרֶךְ מָשָׁל: "אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב" (משלי כה,כז). וְשׁוֹתֶה מֵי הָעֳלָשִׁין, * אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַר, שֶׁנִּמְצָא שֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה דֶּרֶךְ רְפוּאָה בִּלְבַד, כְּדֵי שֶׁיַּבְרִיא וְיַעֲמֹד שָׁלֵם, הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לִחְיוֹת אֶלָּא בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.
ב5 וְכֵן כְּשֶׁיִּבְעֹל * – לֹא יִבְעֹל אֶלָּא כְּדֵי לְהַבְרוֹת גּוּפוֹ וּכְדֵי לְקַיֵּם אֶת הַזֶּרַע. לְפִיכָךְ אֵינוֹ בּוֹעֵל כָּל זְמַן שֶׁיִּתְאַוֶּה אֶלָּא בְּכָל עֵת שֶׁיֵּדַע שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע, כְּמוֹ דֶּרֶךְ הָרִפְאוּת אוֹ לְקַיֵּם אֶת הַזֶּרַע.
ג1 הַמַּנְהִיג עַצְמוֹ עַל פִּי הָרְפוּאָה – אִם שָׂם עַל לִבּוֹ שֶׁיִּהְיֶה כָּל גּוּפוֹ וְאֵבָרָיו שְׁלֵמִים חֲזָקִים בִּלְבַד, וְשֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים עוֹשִׂין מְלַאכְתּוֹ וַעֲמֵלִין לְצָרְכּוֹ, אֵין זוֹ דֶּרֶךְ טוֹבָה *. אֶלָּא יָשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיְּהֵא גּוּפוֹ שָׁלֵם וְחָזָק, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נַפְשׁוֹ יְשָׁרָה לָדַעַת אֶת יי, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבִין וְיִסְתַּכֵּל * בַּחָכְמוֹת וְהוּא חוֹלֶה אוֹ אֶחָד מֵאֵבָרָיו כּוֹאֵב. וְיָשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בֵּן, אוּלַי יִהְיֶה חָכָם וְגָדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל.
ג2 נִמְצָא הַמְּהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ כָּל יָמָיו כֻּלָּן – עוֹבֵד אֶת יי תָּמִיד, אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן, וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁבּוֹעֵל, מִפְּנֵי שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ בַּכֹּל כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא צְרָכָיו עַד שֶׁיִּהְיֶה גּוּפוֹ שָׁלֵם לַעֲבֹד אֶת יי.
ג3 וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יָשֵׁן – אִם יָשֵׁן לְדַעַת כְּדֵי שֶׁתָּנוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו וְיָנוּחַ גּוּפוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה, וְלֹא יוּכַל לַעֲבֹד אֶת יי וְהוּא חוֹלֶה, נִמְצֵאת שֵׁנָה שֶׁלּוֹ עֲבוֹדָה לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. וְעַל עִנְיָן זֶה צִוּוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ: וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם *. וְהוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" (שם ג,ו).
___________________________________

לֵידַע אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא בִּלְבַד – לחיות חיים המלווים בתודעה של הכרת ה' וממוקדים במטרה זו בלבד. כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא דְּבָרִים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ לָהֶן – שיהיה לו ממון לקניית צורכי גופו המעטים, ויתמקד בהם, ולא יכלה את כוחותיו ברכישת דברים שהלב רוצה אותם והגוף אינו צריך להם (מו"נ ג,יב). לְהַבְרוֹת – להבריא. וְלֹא יֹאכַל דְּבָרִים הָרָעִים לַגּוּף – דברים שאינם בריאים או בכמות גדולה (לפירוט בעניין זה ראה להלן ד,ו–טו). בְּשָׂרוֹ חַם – מזיע הרבה (ןאפשר שהכוונה כלהלן ביאור ד,יט). לֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא דְּבַשׁ וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן – מפני שהם ממריצים את הדם וגורמים להזעה. עֳלָשִׁין – עולש תרבותי (Cichorium intybus). משקה רותח עשוי מן העולש משמש כשיקוי רפואי (העולש הוא ממיני המרור בפסח ראה חמץ ומצה ז,יג). כְּשֶׁיִּבְעֹל וכו' – והדברים אמורים באשתו, המותרת לו, שלא יהיה שטוף בתאווה, אלא יבעל לבריאות גופו, כגון כשהוא חש גודש של זרע או כדי להביא ילדים לעולם ולקיים מצוַת "פרו ורבו" ("לקיים את הזרע"), או מצוַת "עונה" האמורה בתורה (להלן ד,יט; ה,ד; אישות טו,א; איסורי ביאה כא,ט–יא). אֵין זוֹ דֶּרֶךְ טוֹבָה – מפני שעדיין נשארה מטרתו סיפוק הנאת הגוף, שהחליף את הנאת המאכל בהנאה אחרת של הגוף, ואין זו דרך אמתית אלא של סיפוק הנאות. יִסְתַּכֵּל – ישכיל (לראייה שכלית ראה מו"נ א,ד). וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם – זו דרגה גבוהה ביותר, שלמיצויה מגיע אדם בדרגת נביא. בשאיפה למעשים לשם שמים מתפנה לאדם זמן רב. ובמצב זה, מותר לאדם באופן זמני להרגיע את חושיו מעומס ולשמור על בריאות נפשו גם בראיית דברים יפים ובהתעסקות ביופי ובאומנות (פה"מ אבות, הקדמה ה).


ביאורים

בהלכה הקודמת נותרנו עם שאלה הטעונה תשובה: מה יעשה האדם על מנת שהאכילה, השינה, חברת בני האדם והנאות העולם, לא ירחיקו אותו מבוראו, אלא, כפי כוונת התורה, יסייעו בידו להתקדם ולהתעלות?
המשיכה אחר ענייני הגוף גורמת לאדם להפריז בעיסוקיו הגשמיים. לקבוץ ממון ככל האפשר, להגזים באכילת דברים מתוקים ולהימצא בחברת אשתו מעבר לרצוי. להפרזה זו יש מחיר, גם בבריאותו הגופנית, וגם בכיליון זמנו, כספו, כוחותיו או מרצו. לכן ראשית לכול, צריך האדם לכוון את כל מעשיו לכך שיהיה בריא בגופו ושלם בכוחותיו. יאכל רק מה שגופו צריך ורק כאשר הוא צריך, ישקיע בעסקיו רק במידה שיהיו יציבים (ולא במידה מעבר לכך) וכן הלאה.
אך בזה אין די. על האדם לדעת שמטרת כל עיסוקי החול גבוהה ונעלה יותר מהשתלמות גשמית ובשעת העיסוק אכן להתכוון לכך. המטרה היא: "לידע את ה' ". ידיעת ה', הווי אומר - העיסוק בחוכמות האלוהיות, ובירור הפער בין הבורא לעומתנו, אינם יכולים להיעשות תוך עייפות, חולי, או רעב מחוסר כול.
למעשה יש כאן שני שלבים: א. יש לבחור את המעשים הנצרכים בלבד. ב. גם באותם מעשים נצרכים יש לכוון את הלב, שהמעשה יהיה לשם ה', לשם ידיעת ה', ולשם הדבקות בו. על ידי הכוונה בכל מעשינו להגיע למטרה הגדולה - ידיעת ה', אנו מצליחים ליטול את כל מעשינו כולם, אף אלו הנראים בעינינו הפחותים ביותר, ולהעלותם לכדי עבודת ה'.

הרחבות
שיוויתי ה' לנגדי תמיד
וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם. הרמב"ם עוסק במדרגה גבוהה ביותר, שיעשה אדם את כל מעשיו לשם שמים ולא לשם פנייה אישית וגשמית כלל. בדרך למדרגה נישאה זו, יש מקום לנהוג בהדרכה שכתב רבנו בחיי בן אשר: "ועוד יש לפרש בכל דרכיך דעהו לא תשכח בטרדתך במלאכתך זכרון מחשבת עול שמים ויראתו ורוממותו יתעלה" [כד הקמח, ביטחון]. הדרכה זו עומדת בבסיס דברי הרמ"א: "שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלוהים, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדבורו במושב המלך. כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקדוש ברוך הוא, אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר: 'אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'" [אורח חיים, א, א]. על ידי שנזכור את השגחת ה' עלינו, נפנים יותר את משמעותם והשפעתם של מעשינו בעיני ה', ונוכל לעלות גם למדרגה עליה מדבר הרמב"ם שכל מעשינו יהיו לשם שמים.

לרפואת ג'וסלין שמחה בת מסעודה דורה דיה הי"ו

טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא ב נאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו ( רמב"ם על פי הרמב"ם (. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם .
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il