ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- התורה והחיים
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
"ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה. וימלא אותו רוח אלוקים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה. ולחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת ובחרושת אבן למלאות ובחרושת עץ לעשות בכל מלאכת מחשבת" (שמות לה, ל-לג). בצלאל מופקד על יצירה המשלבת שני דברים שלא ברור שיש בהם חיבור – אמנות וקדושה.
בשנים האחרונות, עם המשך התהליך של השתלבות הציבור הדתי בתוך התרבות הכללית, בתחומי האקדמיה והעסקים וכן בתחומי הספרות המוזיקה, ישנה משיכה חזקה לצורות שונות של ביטוי אמנותי. ברם רבים שואלים: מה עושה היום בחור דתי שרוצה ללמוד במקום כמו בצלאל, האקדמיה לאמנות ועיצוב? איך משתלבת התשוקה ליצירה אמנותית עם שמירת מצוות?
מאז ומעולם היהדות הסתכלה בחשדנות רבה על ציור, פיסול וביטויים אמנותיים אחרים. אמנם יש לא מעט ציורים בכתבי יד וכן כלי כסף אמנותיים של יהודים, אבל לאורך ההיסטוריה אין אנו מוצאים שיהודים הצטיינו בעיסוק באמנות ציורית ופלסטית. החשש מפני האמנות הוא בגלל שהיא מדגישה את הקשר לעולם הקונקרטי וליצירה האנושית, ואינה מרימה את עצמה מעל ומעבר לאופק הצר של האדם. האם ניתן לחבר את היצירה האמנותית לעולמות מעבר לרמה החושנית המיידית, ולראות אותה קשורה לעולם נשגב, טרנסנדנטלי?
מו"ר הגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל בספרו 'עבודת הלב' מקדיש דיון למימד האסתטי ביהדות, ונביא כמה נקודות מתוך עיונו הרחב והמעמיק. הרב מונה כמה גישות שישנן כלפי העולם. הגישה הקוגניטיבית, דהיינו התבונה, הגישה האתית או המוסרית שיסודה ברצון האדם, והגישה האסתטית הקשורה לחושים. התבונה והרצון מקבלים את אישורם ממקור טרנסנדנטלי, דהיינו מעבר לחוויית האדם עלי אדמות. האלוקים קובע את האמיתות של התבונה, וכן מצווה את ערכי המוסר, והמקור האלוקי הזה הוא שמבטיח שיש להם תכליתיות בעולם הנצח. האדם שואף גבוהה גבוהה בנסותו להגיע להגשמת תכליות אלו. אבל התחום האסתטי רווי סכנה. החושניות שבו מביאה את האדם להתמקדות בתוך עצמו והוא בחיפוש מתמיד אחר ריגושים חדשים. האיש האסתטי משתעמם מהר מאוד, כיוון שאין לו אופק או מטרה מעבר לחוויה המיידית.
הדרך לטהר את החוויה האסתטית מהברוטליות החומרית שלה היא להבין איך הממד האסתטי יכול להיות קשור לעולם שמחוץ להווייתו החומרית וגם הוא בא ממקור אלוקי. הרב טוען שכמו שהאלוקים הוא מקור התבונה ומקור המוסר, הוא גם מקור כל היפה, המענג והנעים. פנייתו אלינו אינה רק דרך השכל, בשפע חוכמה ודעת, ולא רק בנתינת ערכים מוסרים לאדם, אלא גם דרך האסתטיקה, שהיא דרך בלתי-אמצעית של החושים.
הקשר עם האלוקים הוא דרך "השמיים מספרים כבוד א-ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע". יופי הבריאה מעורר בתוך האדם רגשות דתיים ובדרך הזאת החוויה האסתטית נקשרת עם האלוקות. פרק ק"ד בתהילים, המשתאה על זה ש"הוד והדר לבשת, עוטה אור כשׂלמה נוטה שמיים כיריעה" ועל מי ש"שׂם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח", מעלה את האסתטיקה לדרגת חוש מרומם ואציל. האדם עומד מול יופי הטבע ורואה בו את מעשה ידיו של הקב"ה, המלביש את העולם בהוד והדר, וחוויה אסתטית זו מטהרת את רוחו ומקנה ללב מעמד אציל.
המפגש עם היפה והנעים הוא חלק מעיקרון חשוב בַקשר בין האדם לבוראו. הקשר הזה עם בורא עולם קיים אם כן לא רק באינטלקט, לא רק בציווי המוסרי ששניהם נוטים לכיוון המופשט, אלא גם דרך החושים. "טעמו וראו כי טוב ה'" מביע את העיקרון שהחוויה הדתית קשורה קשר הדוק עם היסוד האסתטי, דבר שאפילו שכלתן כמו הרמב"ם הודה בו, כשהוא אומר בהלכות יסודי התורה (פ"ב): "בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלוקים לא-ל חי".
אנו רואים איך לפי הרמב"ם הממד האסתטי מוביל את האדם לאהבת ה', וכשהוא מתאר את החושניות של אהבת ה' הבוערת בו: "וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה', ונמצא שוגה בה תמיד כאילו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אישה והוא שוגה בה תמיד, בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה" (הל' תשובה פ"י).
אנו מבינים שיסודותיהם האסתטיים של החושים לא רק חשובים, אלא שהם דרך להוביל את האדם לקשר הדוק עם בוראו. כשהצד האסתטי מיטהר, כשהוא מתקשר עם בורא עולם, כשיש לו מטרה של קדושה, הוא הופך להיות מנוע חשוב ביותר להעמקת דתיותו של האדם.
הכותב הוא נשיא המכללה האקדמית לחינוך גבעת ושינגטון
פורסם בעיתון "בשבע"
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
