ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

על אמנות וקדושה ;">

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה התורה והחיים שיעורים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אדר התשע"ג

על אמנות וקדושה


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

ליד: המפגש עם היפה והנעים הוא חלק מעיקרון חשוב בַקשר בין האדם לבוראו. הקשר הזה קיים לא רק באינטלקט ובציווי המוסרי, אלא גם דרך החושים
"ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה. וימלא אותו רוח אלוקים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה. ולחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת ובחרושת אבן למלאות ובחרושת עץ לעשות בכל מלאכת מחשבת" (שמות לה, ל-לג). בצלאל מופקד על יצירה המשלבת שני דברים שלא ברור שיש בהם חיבור – אמנות וקדושה.
בשנים האחרונות, עם המשך התהליך של השתלבות הציבור הדתי בתוך התרבות הכללית, בתחומי האקדמיה והעסקים וכן בתחומי הספרות המוזיקה, ישנה משיכה חזקה לצורות שונות של ביטוי אמנותי. ברם רבים שואלים: מה עושה היום בחור דתי שרוצה ללמוד במקום כמו בצלאל, האקדמיה לאמנות ועיצוב? איך משתלבת התשוקה ליצירה אמנותית עם שמירת מצוות?
מאז ומעולם היהדות הסתכלה בחשדנות רבה על ציור, פיסול וביטויים אמנותיים אחרים. אמנם יש לא מעט ציורים בכתבי יד וכן כלי כסף אמנותיים של יהודים, אבל לאורך ההיסטוריה אין אנו מוצאים שיהודים הצטיינו בעיסוק באמנות ציורית ופלסטית. החשש מפני האמנות הוא בגלל שהיא מדגישה את הקשר לעולם הקונקרטי וליצירה האנושית, ואינה מרימה את עצמה מעל ומעבר לאופק הצר של האדם. האם ניתן לחבר את היצירה האמנותית לעולמות מעבר לרמה החושנית המיידית, ולראות אותה קשורה לעולם נשגב, טרנסנדנטלי?
מו"ר הגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל בספרו 'עבודת הלב' מקדיש דיון למימד האסתטי ביהדות, ונביא כמה נקודות מתוך עיונו הרחב והמעמיק. הרב מונה כמה גישות שישנן כלפי העולם. הגישה הקוגניטיבית, דהיינו התבונה, הגישה האתית או המוסרית שיסודה ברצון האדם, והגישה האסתטית הקשורה לחושים. התבונה והרצון מקבלים את אישורם ממקור טרנסנדנטלי, דהיינו מעבר לחוויית האדם עלי אדמות. האלוקים קובע את האמיתות של התבונה, וכן מצווה את ערכי המוסר, והמקור האלוקי הזה הוא שמבטיח שיש להם תכליתיות בעולם הנצח. האדם שואף גבוהה גבוהה בנסותו להגיע להגשמת תכליות אלו. אבל התחום האסתטי רווי סכנה. החושניות שבו מביאה את האדם להתמקדות בתוך עצמו והוא בחיפוש מתמיד אחר ריגושים חדשים. האיש האסתטי משתעמם מהר מאוד, כיוון שאין לו אופק או מטרה מעבר לחוויה המיידית.
הדרך לטהר את החוויה האסתטית מהברוטליות החומרית שלה היא להבין איך הממד האסתטי יכול להיות קשור לעולם שמחוץ להווייתו החומרית וגם הוא בא ממקור אלוקי. הרב טוען שכמו שהאלוקים הוא מקור התבונה ומקור המוסר, הוא גם מקור כל היפה, המענג והנעים. פנייתו אלינו אינה רק דרך השכל, בשפע חוכמה ודעת, ולא רק בנתינת ערכים מוסרים לאדם, אלא גם דרך האסתטיקה, שהיא דרך בלתי-אמצעית של החושים.
הקשר עם האלוקים הוא דרך "השמיים מספרים כבוד א-ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע". יופי הבריאה מעורר בתוך האדם רגשות דתיים ובדרך הזאת החוויה האסתטית נקשרת עם האלוקות. פרק ק"ד בתהילים, המשתאה על זה ש"הוד והדר לבשת, עוטה אור כשׂלמה נוטה שמיים כיריעה" ועל מי ש"שׂם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח", מעלה את האסתטיקה לדרגת חוש מרומם ואציל. האדם עומד מול יופי הטבע ורואה בו את מעשה ידיו של הקב"ה, המלביש את העולם בהוד והדר, וחוויה אסתטית זו מטהרת את רוחו ומקנה ללב מעמד אציל.
המפגש עם היפה והנעים הוא חלק מעיקרון חשוב בַקשר בין האדם לבוראו. הקשר הזה עם בורא עולם קיים אם כן לא רק באינטלקט, לא רק בציווי המוסרי ששניהם נוטים לכיוון המופשט, אלא גם דרך החושים. "טעמו וראו כי טוב ה'" מביע את העיקרון שהחוויה הדתית קשורה קשר הדוק עם היסוד האסתטי, דבר שאפילו שכלתן כמו הרמב"ם הודה בו, כשהוא אומר בהלכות יסודי התורה (פ"ב): "בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלוקים לא-ל חי".
אנו רואים איך לפי הרמב"ם הממד האסתטי מוביל את האדם לאהבת ה', וכשהוא מתאר את החושניות של אהבת ה' הבוערת בו: "וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה', ונמצא שוגה בה תמיד כאילו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אישה והוא שוגה בה תמיד, בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה" (הל' תשובה פ"י).
אנו מבינים שיסודותיהם האסתטיים של החושים לא רק חשובים, אלא שהם דרך להוביל את האדם לקשר הדוק עם בוראו. כשהצד האסתטי מיטהר, כשהוא מתקשר עם בורא עולם, כשיש לו מטרה של קדושה, הוא הופך להיות מנוע חשוב ביותר להעמקת דתיותו של האדם.

הכותב הוא נשיא המכללה האקדמית לחינוך גבעת ושינגטון

פורסם בעיתון "בשבע"

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il