(כ. שליש עליון – כ: 3-)

חלק א – פסי ביראות שהרבים בוקעים בהם

הקדמות:

1. 1.מדאורייתא פסי ביראות מועילים גם בלי קשר לבור.
2. 2.האם פסי ביראות שהרבים בוקעים בהם עדיין נחשבות מחיצה?

ר"י – אינם מחיצה, רבנן - מחיצה.

ר"א – הזורק חפץ לבין פסי הביראות חייב (מכניס מרה"ר לרה"י). מה החידוש?

1. 1.גם בפסי ביראות שאינם סביב בור.

דחייה – זה פשיטא.

1. 2.אפילו שהרבים בוקעים בהם (כרבנן).

והרי ר"א התייחס כבר לרבנן במחלוקת עם ר"י?

1. 1.שם רק התייחס אך לא פסק.

דחייה – אם כך ההתייחסות שלו שם מיותרת.

1. 2.רק אמר אצלנו, ושם זה תלמידים שלו.

חלק ב – השקיית בהמה שראשה ורובה בפנים

אדם שעומד ברשות אחת ושותה באחרת ע"י כלי, מותר רק אם ראשו ורובו ברשות האחרת, אחרת חוששים שיוציא את הכלי.

לגבי בהמה שעומדת ברשות אחת ושותה מכלי ברשות אחרת,

א. יש שלוש רמות (מהחמור לקל):

1. 1.רמה א - מחזיק רק בכלי – יש יותר חשש שיוציא.
2. 2.רמה ב - מחזיק בכלי ובה – יש קצת חשש שיוציא.
3. 3.רמה ג - לא מחזיק לה את הכלי – ודאי שאין בעיה.

ב. הדיון בגמרא - שתי הלישנות בסוגיה:

ג. ראיה בתוך לישנא א, שברמה ב צריך ראשה ורובה:
שתי ברייתות לגבי כשאובס בהמה (רמה ב) – שמותר רק אם ראשה ורובה בפנים.

דחייה – בשתי הברייתותמדובר בגמל

            הערות:

1. 1.למרות שבברייתא הראשונה כתוב בפירוש גמל ובשנייה לא, כיון שהן לא נישנו יחד אפשר להעמיד גם את השנייה בגמל.
2. 2.ראיה שגמל חמור יותר – שר"א מחמיר אף יותר ואוסר להאביס גמל אפילו כשראשה ורובה בפנים.

ד. העמדתהברייתא שהזכרנו בשלב ב -
שם הבעיה לא קשורה לשמא יוציא את הכלי,
אלא מדובר שם שבין הבמה לבין פסי הביראות יש אבוס, והוא מרים את הכלי מפסי הביראות מעל האבוס, וכך יוצא משטח פסי הביראות אל רה"ר (כשהכלי עדיין מעל האבוס), כדי לשפוך בקצה האבוס ליד הבהמה. החשש הוא שיראה בעיה באבוס ויוריד לרגע את הכלי ברה"ר, ואחר כך יחזיר שוב לאבוס ויעבור על הכנסה.

(עצם זה שיוריד ברה"ר אינו דאורייתא, שהרי כשהרים התכוון להניח באבוס, לכן זאת לא סיבה לגזור, אבל אם שוב ירים ויניח באבוס זה דאורייתא, ולכן גזרו).