ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב שלמה בן רבי שלום אלתר
יג אָמַר הֶחָבֵר: רָחוֹק מַה שֶּׁבֵּין בַּעַל הַתּוֹרָה וְהַמִּתְפַּלְסֵף, כִּי בַּעַל הַתּוֹרָה מְבַקֵּשׁ הָאֱלֹהִים לְתוֹעָלוֹת גְּדוֹלוֹת חוּץ מִתּוֹעֶלֶת יְדִיעָתוֹ אוֹתוֹ, וְהַמִּתְפַּלְסֵף אֵינוֹ מְבַקְּשׁוֹ אֶלָּא כְּדֵי לְתָאֲרוֹ עַל אֲמִתָּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְתָאֵר אֵת הָאָרֶץ שֶׁהִיא, לְמָשָׁל, בְּמֶרְכַּז הַגַּלְגַּל הַגָּדוֹל וְאֵינָה בְּמֶרְכַּז גַּלְגַּל הַמַּזָּלוֹת, וְזוּלַת זֶה מִן הַיְּדִיעוֹת, וְשֶׁהַסִּכְלוּת בִּידִיעַת הָאֵל אֵינָה מַזִּיקָה אֶלָּא כַּסִּכְלוּת בִּידִיעַת הָאָרֶץ לְמִי שֶׁאָמַר שֶׁהִיא שְׁטוּחָה, וְהַתּוֹעֶלֶת אֶצְלוֹ אֵינָה אֶלָּא יְדִיעַת הַדְּבָרִים עַל אֲמִתָּתָם, לְהִדַּמּוֹת לַשֵּׂכֶל הַפּוֹעֵל וְיֵעָשֶׂה הוּא הוּא, בֵּין שֶׁיִּהְיֶה מַאֲמִין בַּדָּת אוֹ כּוֹפֵר, לֹא יָשִׂים לֵב לָזֶה אִם הִתְפַּלְסֵף. וּמֵעִקָּרֵי אֱמוּנָתוֹ: "לֹא יֵיטִיב ה' וְלֹא יָרֵעַ", וְהוּא מַאֲמִין בְּקַדְמוּת הָעוֹלָם, וְאֵינוֹ סָבוּר שֶׁאֵי פַּעַם הָיָה נֶעְדָּר עַד שֶׁנִּבְרָא, אֶלָּא לֹא סָר וְלֹא יָסוּר, וְשֶׁהָאֵל בּוֹרְאוֹ עַל דֶּרֶך הַהַשְׁאָלָה, לֹא לְפִי מוּבַן הַמִּלָּה, וְאָמְנָם יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ 'בּוֹרֵא' — פּוֹעֵל, שֶׁהוּא סִבָּתוֹ וְעִלָּתוֹ, וְלֹא סָר הֶעָלוּל מִהְיוֹת עִם הָעִלָּה, אִם הָעִלָּה בְּכֹחַ הֶעָלוּל בְּכֹחַ, וְאִם תִּהְיֶה בְּפֹעַל הֶעָלוּל בְּפֹעַל, וְהָאֵל עִלָּה בְּפֹעַל, וּלְפִיכָך עֲלוּלוֹ בְּפֹעַל בְּכֹל עֵת שֶׁהוּא עִלָּתוֹ. אֲבָל הֵם, אַף אִם רָחֲקוּ זֶה הָרִחוּק, יֵשׁ לָהֶם הִתְנַצְּלוּת, לְפִי שֶׁלֹּא הִשְׁתִּיתוּ הַחָכְמָה הָאֱלֹהִית אֶלָּא בְּדֶרֶך הַהֶקֵּשׁ, וְזֶה מַה שֶּׁהֵבִיא אֵלָיו הֶקֵּשָׁם. וְהַיְּשָׁרִים שֶׁבָּהֶם יֹאמְרוּ לַמַּאֲמִינִים בַּדָּת מַה שֶּׁאָמַר סוֹקְרָטֶס: "הוֹי הָעָם, הִנֵּה חָכְמַתְכֶם זֹאת הָאֱלֹהִית אֵינִי מַכְחִישָׁהּ, אֶלָּא אֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֵינִי מַקִּיפָהּ, אֲבָל אֲנִי חָכָם בְּחָכְמָה אֱנוֹשִׁית". וְאוּלָם אֵלֶּה הַדָּתוֹת, כְּשִׁעוּר אֲשֶׁר קָרְבוּ רָחֲקוּ, וָלֹא — הִנֵּה יָרָבְעָם וְסִיעָתוֹ יוֹתֵר קְרוֹבִים אֵלֵינוּ, וְהָיוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְהֵם יִשְׂרָאֵל נִמּוֹלִים שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וּשְׁאָר הַמִּצְווֹת, חוּץ מִמְּעַט שֶׁצֹּרֶך הַהַנְהָגָה הַמְּדִינִית גָּרַם לָהֶם לַעֲבֹר עֲלֵיהֶן, וְהֵם מוֹדִים בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַמּוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ בְּעוֹשֵׂי הָעֵגֶל בַּמִּדְבָּר. וְתַכְלִית יִתְרוֹנָם שֶׁל אֵלֶּה הִיא שְׁלִילַת הַתְּמוּנוֹת, אֲבָל מֵאָז שֶׁשִּׁנּוּ אֵת כִּוּוּן הַתְּפִלָּה, וּבִקְּשׁוּ אֵת הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ נִמְצָא, חוּץ מִשַּׁנּוֹתָם אֵת רֹב הַמִּצְווֹת הַשִּׁמְעִיּוֹת, הֲרֵי כְּבָר רָחֲקוּ מְאֹד. ___________________________
הם יותר קרובים – הנוצרים והמוסלמים. לתועלות גדולות – כקיום מצוות ועבודת ה'. ושהסכלות וכו' – דעת הפילוסוף שהסכלות וכו'. שטוחה – ולא עגולה. הוא הוא – שכל הפילוסוף יעשה לשכל הפועל. שהוא – ה'. עלה בפועל – מה' נאצל העולם. עלולו בפועל וכו' – העולם קדמון ונצחי כמו ה' שהוא עילת העולם. איני מקיפה – איני יודעה. כשיעור אשר קרבו רחקו – הנצרות והאסלאם הן מצד אחד קרובות ליהדות בהיותן מאמינות בהתגלות וכו', אך מצד אחר דווקא בגלל זה הן רחוקות, כי ביטלו את מצוות התורה. צֹרך ההנהגה המדינית – המאבק של ירבעם נגד ממלכת יהודה. יתרונם של אלה – בעלי הדתות על ירבעם.
ביאורים
יש חילוק גדול בין המאמין בדת מסוימת לפילוסוף. עניינו של הפילוסוף הוא רק להגדיר ולברר בשכל נושאים מורכבים. הוא מנסה לברר את מקום כדור הארץ ביחס לגלקסיה, והאם כדור הארץ שטוח או עגול. כמו כן, הפילוסוף עמל על הגדרות שכליות לנושאים רוחניים. הוא מנסה להגדיר את מהותו של 'הא-ל', שאלת הימצאות העולם והשגחתו של 'הא-ל' על העולם. כיוון שכוונת הפילוסוף היא רק להשכיל, אף אם יגיע אל מסקנה מסוימת היא תישאר בתור 'ידיעה שכלית' בלבד ולא תשפיע כלל על דפוס חייו. למשל, אם הפילוסוף יגלה שיש בורא לעולם, לא תהיה לידיעה זו כל השפעה מעשית על אורח חייו.
שיטת הפילוסופים בימי הכוזרי הייתה שהעולם לא נברא אלא הוא קיים מאז ומעולם כמו הא-ל. הא-ל לא מתעניין במה שקורה בעולם, לא יודע מה קורה וודאי שגם אינו פועל בעולם. לכן, אין דרך חיים שרצויה על ידי הא-ל, אלא "איש הישר בעיניו יעשה".
לעומת הפילוסוף, עיסוקו של איש הדת הוא בדרך חיים . האמונה באל ובבורא גוררת אחריה את החיוב במצוותיו וההתמסרות המוחלטת אל דבר הא-ל. המאמין לא מסתמך על הבנותיו השכליות, שכן המסקנות השכליות בנושאים רוחניים תמיד מסופקות שכן תמיד יהיה ניתן לומר סברה הפוכה. לכן המאמין מסתמך על המסורת והנבואה.
על פי חילוק זה בין הפילוסוף ולמאמין, טוען מלך הכוזרים שהנוצרים והמוסלמים דומים ליהודים בדרך החיים, ובכך שהם מאמינים באל אחד. אמנם, ריה"ל מבאר, שדמיון זה הינו חיצוני בלבד. אמונתנו היא בכך שה' "בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" על ידי שליחו הנאמן משה רבנו. כל מי שטוען שהתורה השתנתה, הרי הוא סותר את כל אמונתנו, ורחוקים אנו ממנו כמרחק מזרח ממערב. ואף ירבעם וסיעתו שעבדו עבודה זרה, קרובים יותר אלינו, שכן הם האמינו בתורתנו וחטאם היה שעבדו לה' דרך אמצעים גשמיים שלא ציווה.
הרחבות
* היחס לגדלותו של ירבעם ולחטאיו
הִנֵּה יָרָבְעָם וְסִיעָתוֹ יוֹתֵר קְרוֹבִים אֵלֵינוּ, וְהָיוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה . הגמרא מספרת על גדלותו של ירבעם לפני שחטא: " 'וימצא אתו (את ירבעם) אחיה השילוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה'. מאי בשלמה חדשה? אמר רב נחמן: כשלמה חדשה, מה שלמה חדשה אין בה שום דופי, אף תורתו של ירבעם לא היה בה שום דופי. דבר אחר: שלמה חדשה – שחידשו דברים שלא שמעה אזן מעולם. מאי ושניהם לבדם בשדה? אמר רב יהודה אמר רב: שכל תלמידי חכמים דומין לפניהם כעשבי השדה. ואיכא דאמר: שכל טעמי תורה מגולין להם כשדה" [סנהדרין קב:].
לפי זה, קשה להבין כיצד אדם גדול שכזה, הגיע לחטאים חמורים מאוד, וכדברי הגמרא: "אמר רב נחמן: גסות הרוח שהיה בו בירבעם טרדתו מן העולם, שנאמר 'ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים ושב לב העם הזה אל אדניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגני ושבו אל רחבעם מלך יהודה'... מיד 'ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אלהם רב לכם מעלות ירושלים הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים'..." [סנהדרין קא:]. ובפסוק אחר נכתב: "וידח ירבעם את ישראל מאחרי ה' והחטיאם חטאה גדולה" [מלכים ב יז, כא].
לפי דברי ריה"ל כאן, הדברים מובנים יותר, כיוון שריה"ל מסביר את חטאו של ירבעם בעשיית העגלים בדומה להסברו על חטא העגל, שלא הייתה עזיבה מוחלטת של עבודת ה'.
שאלות לדיון
את הפילוסוף מעניין מה אמת ומה שקר ואת בעל התורה מעניין מה טוב ומה רע. האמנם?
מה בלימוד התורה נותן לה את המימד האלוהי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
