פרשת זכור

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים. והיה בהניח ד' אלקיך לך מכל אֹיביך מסביב בארץ אשר ד' אלקיך נֹתֵן לך נחלה לרשתה, תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח" (דברים כה, יז-יט). מצוה לזכור את מעשה עמלק, - לא זיכרון בעלמא אלא לזכור שיש מצוה למחות את זכר עמלק, מתחת השמים. יש כאלה, שמצוה זו קשה להם, הרוח ההומאנית אינה יודעת כיצד להסתדר עם הצו הזה, של מחיית עמלק.

וכבר היה דבר זה בעבר, וכך אמרו חז"ל במסכת יומא (דף כב, ב):

ועל דבר זה איבד שאול את מלכותו, על שריחם על אגג העמלקי ולא הרג אותו, כי רחמנות על אכזרים היא אכזריות, ובגלל הרחמנות הזו, אומרים חכמים עמד עלינו המן הרשע שהוא מצאצאיו של אגג.

וכן פתח רבי לוי את דרשתו לפורים למגילת אסתר (מגילה יא, א): "ואם לא תורישו את יֹשבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשִׂכִּים בעיניכם ולצנינִם בצִדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יֹשבים בה" (במדבר לג, נה). פסוק זה מדבר בשאול. בשעה שאמר לו שמואל: עתה לך והיכית את עמלק, אמר לו: הלכת זכאי ובאת חייב, חסת עליהם, שנאמר: "ויחמֹל שאול והעם על אגג" וממנו יגדל מי שהוא עושה לכם דברים קשים - "לשִכים בעיניכם ולצנינִם בצִדיכם". ואיזה זה המן, שעמד להשמיד ולהרוג ולאבד.

הווי אומר, מצות מחיית עמלק נובעת ממידת הרחמים והחסד, מידת הרחמים על כל אלו שעמלק מאיים על קיומם ורוצה להשמידם. ומצוה זו קיימת תמיד, גם היום הזה. הנאצים הארורים היו ממשיכי עמלק, הם לא רק רצו להשמיד, אלא השמידו ממש, הרגו ואיבדו שליש מעם ישראל, וגם כיום יש הזוממים והרוצים להשמיד, להרוג ולאבד, את כל היהודים, משנאה אנטישמית פנימית עמוקה. והם העמלקים שציותה התורה אותנו למחות מתחת השמים, לא תשכח.