ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת שירה של אתר ישיבה בירושלים עם הרב סבתו
בית המדרש בית מדרש סיפורים נוספים

שופר לחירותנו

קור חד צרב את בשרו של יחיאל-מיכל, וכל העת הוא חשב בלבו: הקב"ה הותיר אותי בחיים והביאני אל האי הנידח הזה, אבל לשם מה?
מוקדש לרפואת
יניב בן עמרם
לחץ להקדשת שיעור זה
בגרמניה התגורר יהודי תלמיד חכם ועשיר. היו לו כמה בנים שכולם ניחנו במידות טובות. כאשר גדלו קראם האב אליו ואמר: "הגיע הזמן שתקיימו את דברי חז"ל 'הווי גולה למקום תורה'. הנני נותן לכל אחד מכם רשות לעזוב את הבית וללכת למקום שלבו חפץ כדי ללמוד תורה, ואם יזדמן לכם שידוך הגון, נתונה בידכם הרשות להקים בית בישראל. רק אבקש שבעוד שלוש שנים תשובו כולכם הביתה כדי שארווה מכם נחת ונבלה מעט בצוותא". האב נתן לבניו כסף לנסיעות, ציידם בבגדים ומיטלטלין, בירכם, והבנים נפוצו כל אחד לדרכו.
אחד הבנים, יחיאל-מיכל, החליט לנסוע לפולין. שם הגיעו לאוזניו שמועות על צדיק בעל מופת שהתגלה בעיר מז'יבוז' אשר מנהיג דרך חדשה בעבודת ה', והוא החליט לנסוע אליו.
כשהגיע יחיאל-מיכל לבעל שם טוב נקשר אליו והחליט שכאן יהיה מקומו. בשל מוצאו הגרמני נקרא על ידי תלמידי הבעש"ט בשם "היקה". הוא התמיד בתורה ובלט בקדושתו ובמידותיו הטובות, והבעש"ט נתן לו את בתו אדל לאישה.
חלפו השנים והגיע המועד שקבע האב לחזור ולהתאסף בביתו. היה זה בתקופה שלאחר חג שבועות ורבי יחיאל-מיכל ביקש מחמיו הקדוש שיברכו שיצליח לשוב למז'יבוז' לפני הימים הנוראים. הבעש"ט בירכו לקראת נסיעתו, אולם לא התייחס למשאלתו שיחזור לפני ראש השנה.
בגרמניה האב ערך סעודה גדולה לכבוד בניו ששבו לביתם, וכל אחד התבקש לספר את אשר קרהו. רבי יחיאל-מיכל סיפר בתורו על הבעש"ט ועל דרכו החדשה בעבודת ה'. הוא השמיע כמה מתורותיו והסביר את יסודות שיטתו. כולם התפעלו והאב רווה נחת.
רבי יחיאל-מיכל לא השתהה רבות בבית אביו כי רצה לשוב לבעש"ט ולביתו לקראת ימים הנוראים, אך ליתר ביטחון לקח עמו שופר ומחזור של ראש השנה.
בדרכו עבר יחיאל-מיכל דרך יער. שם התנפלו עליו שודדים, נטלו ממנו את כספו והעלו אותו על ספינה מלאה בעשוקים כמוהו שנידונו להימכר לעבדים.
את ימי חודש אלול עשה בספינה זו כשהוא כפות, מושפל ומעונה. הדבר היחיד שעודדו היה האמונה בהשגחתו המתמדת של הקב"ה שספג בבית מדרשו של הבעש"ט. הוא אמר בלבו שבוודאי יש גם בזה איזו כוונה עליונה. אמנם כעת אין הוא מבין את הטובה הטמונה במצבו הביש, אבל בעתיד יזכה להבין.
לפני ראש השנה התחוללה סערה עזה בים. האונייה טולטלה על ידי הגלים והוסטה ממסלולה, כשהרוח סוחפת אותה לעבר יעד בלתי נודע. המלחים השודדים ניסו לנווטה, התרוצצו על הסיפון, קיפלו ומתחו לסירוגין את המפרשים, אך לשווא. בתוך כל המהומה היה יחיאל-מיכל מכווץ בפינתו ומרוכז באמירת פרקי תהילים בתפילה להצלתו.
בערב ראש השנה התנפצה הספינה אל צוקים חדים שהזדקרו ליד קבוצת איים קטנים וחרטומה החל לשקוע. אט אט הלכה האנייה וטבעה במצולות ים.
רבי יחיאל-מיכל הצליח להיאחז בקרש שניתק מדופן האנייה. הוא צף על פני המים, ולאחר חתירה ממושכת הגיע אל אי סמוך. הוא בנה לעצמו סוכה מענפי עצים, אכל מהפירות שמצא על העצים הסמוכים והחל להתכונן לראש השנה.
השמש נטתה לשקוע אל האופק, וקדושת הימים הנוראים התפשטה בעולם. רבי יחיאל-מיכל נעמד בסוכתו בלב נשבר ובכוונה עצומה והתפלל. הלילה עבר עליו במורא ופחד, קור חד צרב את בשרו וכל העת הוא חשב בלבו: הקב"ה הותיר אותי בחיים והביאני אל האי הנידח הזה, אבל לשם מה?
בעלות השחר התייצב שוב בתפילה ותקע בשופר שנשא עמו. הוא נישא על כנפי דמיונו וראה את עצמו ניצב במחיצת הבעש"ט ותלמידיו הקדושים, וכך התפלל בהתלהבות ובדמעות.
הוא לא הבחין באנשים שהחלו להתאסף והתבוננו באיש המוזר העטוף בבגד לבן, עומד וצועק ומשמיע מדי פעם קולות משונים מהקרן שהחזיק בידו. כמה מהם מיהרו לספר זאת למלך האי שהגיע בעצמו לראות את התופעה.
לאחר שרבי יחיאל-מיכל סיים לצעוק ולהשמיע קולות מוזרים ונראה רגוע, פנה אליו המלך ושאל לפשר מעשיו. רבי יחיאל-מיכל סיפר למלך את קורותיו, והסביר שכעת ראש השנה שבו בורא העולם דן את ברואיו ויש בעולם עם יהודי שנוהג לבקש ולהתחנן בפניו שיגזור שנה טובה.
דבריו עשו רושם על המלך. הוא החל לשוחח עמו ונוכח לדעת שמדובר באיש פיקח ושנון. הוא ביקש ממנו שיישאר ויסייע לו בניהול ממלכתו, אולם רבי יחיאל-מיכל הסביר לו שאין ביכולתו להיעתר לבקשתו. המלך ביקש שכאשר ישוב לביתו ישלח שלוש מאות יהודים שיתיישבו באי הזה.
"אם בורא העולם היה רוצה שיהודים יבואו להתגורר באי הזה, הם היו מוכרחים להגיע לכאן אפילו אסורים בשלשלאות ברזל, ואם אינם באים, כנראה שאין זה מקומם", השיב יחיאל-מיכל והניח את דעתו של המלך. כעבור כמה ימים הגיעה ספינה לאי, והמלך ליווה את רבי יחיאל-מיכל בכבוד גדול ונתן לו מתנות יקרות.
כאשר חזר לביתו אמר לו הבעש"ט: "ההשגחה העליונה גלגלה אותך לאי הזה שמעולם לא היו בו יהודים. אם לא היית מגיע לשם, מתפלל ותוקע בשופר, היו יהודים נאלצים לגלות לשם כדי לגאול את הניצוצות האלוקיים הטמונים שם, כמו שעליהם לעשות בכל מקום אחר בעולם. עכשיו לאחר שהיית שם וגאלת את הניצוצות הללו, שוב לא יצטרכו להיות שם יהודים עד ביאת המשיח".
מתוך העיתון בשבע
עוד בנושא סיפורים נוספים

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. שאל שאלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il