ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- שלח לך
- משפחה חברה ומדינה
- ארץ ישראל ומצוותיה
- צבא ומלחמה
מדובר על דור דעה כדור המדבר. דור שאנשיו זכו לקבל תורה במדרגה עילאית, כשהם מתרוממים למדרגת מלאכי השמים, ומקבלים את התורה באמירת נעשה ונשמע. דור בו נבנה המשכן, סודרו המחנות וארון ברית ה' נוסע לכיוון ארץ ישראל. "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויבך וינוסו משנאיך מפניך". והנה, לפני שעומדים להכנס נעמדים ונשלחים י"ב אנשים מיוחדים בכדי לרגל את הארץ. מי יוזם את השליחות? מה המטרה של השליחות הזאת.
בנקודה זו ישנה סתירה, לכאורה, בין הנאמר בספר במדבר:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם: (במדבר יג, א-ב)
לבין הנאמר בספר דברים:
וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן: וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט: (דברים א, כב-כג)
בספר במדבר נראה שהשליחות היא מצווה והיא לכתחילה. לעומת זאת, בספר דברים המשמעות היא שעצם השליחות היא ביטוי לחסרון אמונה.
הפירוש המקובל לראות את סדר הדברים, הוא שהיוזמה לשליחות באה מהעם, שלא היה בטוח ביכולתו לכבוש את הארץ, והציווי הא-להי בא לאחר הבקשה, כדרך לטפל בבקשה וכנסיון אלוקי למנוע מעם ישראל מלחטוא בחטא חסרון האמונה. כך מבאר בפירוש הספורנו (דברים א, כב):
ותקרבון אלי כולכם. אע"פ שהיו לכם ראשים ממונים עליכם לצרכי רבים באתם כלכם: נשלחה אנשים. נבחר אנחנו אנשים ונשלח ולזה לא הסכים האל יתעלה ואמר למשה שלח לך שיבחר הוא האנשים ולא הם פן יבחרו הדיוטות שיוסיפו להרע ובכן בחר משה כלם אנשים ובתוכם יהושע וכלב וגם הרשעים מהם אע"פ שהרשיעו לומר שאי אפשר לכבשה לא העיזו פניהם לומר שהארץ רעה אבל ספרו בשבחה באופן שאחר כן שבו בתשובה כאמרו ותענו ותאמרו אלי חטאנו לה' ותשובו ותבכו לפני ה':
אולם, ניתן לומר שבאמת השליחות של המרגלים לא היתה דבר פסול כשלעצמו, והראיה – גם יהושע שולח מרגלים לפני הכניסה לארץ. אם עצם שליחת המרגלים היא נפילה, יהושע ודאי לא היה שולח מרגלים. אם כן מה הצורך בשליחת המרגלים?
אומר השפת אמת (שפת אמת במדבר פרשת שלח [שנת תרמ"ה]) שהכניסה לארץ מיד לאחר יציאת מצרים היתה יכולה להתרחש רק בדרך ניסית: מצד הסדר הטבעי עדיין "לא שלם עוון האמורי" עד לאחר ארבעים שנה – ארץ ישראל היא ארץ שמגדלת את כל מי שיושב בה. כל עוד שלא ניתנה תורה הארץ ניתנת לכנען. עמי כנען לוקחים את העוצמות שיש בארץ, ומשתמשים בהן להגדלת התועבות וציורי החיים שבאים מצד הטומאה. תכונתו של הרע היא שבסופו של דבר הוא הורס את עצמו, ומביא על עצמו אבדון, אולם זה לפעמים תהליך ארוך עד שמגיעים למצב זה. הכנענים יגיעו למצב זה רק לאחר 40 שנה. עתה, מיד לאחר מתן תורה, הכנענים עדיין בשיא כוחם.
כשהמרגלים מגיעים לארץ ישראל, הם לא נפגשים עם קדושתה של הארץ. הצד הגלוי והבולט הוא דווקא הצד של הטומאה והקליפה. המרגלים שרואים את הרוח הנוראית ששורה בארץ אינם יכולים לתאר לעצמם כיצד עם ישראל עובר ממצב של עניני כבוד למציאות הארצית הנמוכה ששורה בארץ ישראל. [נצייר לעצמנו את חסידים שחיים בעיירה שכולה יהודית ומנותקת מהתרבות הגויית, שצריכים לעזוב את קהילתם ולבוא לארץ ישראל עם כל הסיבוכים הרוחניים שיש בה]. בכדי להכנס לארץ צריך להתבונן לא על הצד הנגלה של הארץ באותה עת. צריך להתבונן על הצד הפנימי, על הצד הנסתר, על הצד העתידי שיש בארץ ישראל. להתרומם למעלה זו הצליחו רק יהושע וכלב. כך דברי השפת אמת בענין:
וכיצד יהושע וכלב הצליחו להתרומם למדרגה שהיא למעלה מהמדרגה הטבעית שהתאימה לאותה עת? עשיית השליחות ללא נגיעות, ורק מתוך רצון לקיים את מצוות ה', היא זו שנותנת לאדם כוח מיוחד להתעלות ולעלות עימו את כל ישראל,עד למעלה מהמדרגה הטבעית. אנו יכולים להבין, אם כן, שהיוזמה לשליחות המרגלים באה מאת ה'. מכיון שבעת הזאת להכנס לארץ ישראל דרש להתעלות למעלה עליונה שולח משה רבינו י"ב צדיקים כדי שהם יהיו "סיירת מטכ"ל". הם יכינו את השטח לפני שכל עם ישראל יגיע. השליחות של המרגלים נועדה למלא את המרגלים באור הפנימי של ארץ ישראל. גילוי האור הפנימי של הארץ יתן כוח לעם ישראל להכניע את הכנענים גם במצבם עתה שעדיין יש ענקים. כך כותב השפת אמת על כך:
בפסוק אם חפץ בנו ה' והביא כו'. כי בודאי הרגישו המרגלים כי אינם מוכנים לכנוס לארץ ישראל כמ"ש במ"א דכתיב לכל זמן ועת כו' ולא היו מוכנים לכנוס עד אחר מ' שנה. אך תחת כל השמים כתיב. אבל דור המדבר דורו של מרע"ה הי' כל תהליכות שלהם למעלה מן השמים. וזהו שרמזו חז"ל עלה נעלה אפילו יאמר עשו סולמות לעלות לשמים כו'. הם הדברים שדברנו כי עפ"י הטבע לא היו מוכנים לעלות. וזהו שלח לך כו' כי אם היו מצליחים בשליחותם והיו נכנסין באופן זה שלמעלה מן הזמן והטבע הי' גם מרע"ה נכנס עמהם (שפת אמת פרשת שלח [שנת תרמ"ג] )
על פי זה מבאר החתם סופר, שבעצם הפסוקים בספר במדבר בהם נראה שהשליחות היתה רצויה הם כפשוטם. אולם באותה עת גם היה התעוררות מצד עם ישראל לשליחות של מרגלים. ההתעוררות של עם ישראל לא היתה מתוך ביטחון ואמונה גדולה אלא מתוך חולשה. הציווי האלוקי למשה בא מתוך ביטחון בכוח של "סיירת מטכ"ל" לעמוד במשימה.
יראה לי דעיקר חטא מרגלים הי' מחמת כוונת השולחי' כי הרבה מפסיד השליח ע"י כוונת המשלח וכן יארע לשלוחי ציבור בימינו בעו"ה, והנה רצה הקב"ה לזכות את ישראל ואמר שלח לך אנשים לך לבד ואין זר אתך, ועפ"י ה' יצאו וכן היה וישלח אותם משה עפ"י ה'.
אמנם נתערב בזה מחשבה זרה כי אירע מקרה שבאותו זמן ממש שציוה ה' לשלוח מרגלים בו בעת נגשו כל בני ישראל לפני משה לשלוח להם מרגלים כאמור בפ' דברים ושם נאמר וייטב בעיני הדבר כי חשב משה שהסכימו דעתם לדעת המקום ב"ה, אמנם עי"ז אירע קלקול הלז כי לא הי' בחינת מחשבת כלם שוה ורבים עשו מקטנות האמונה ויצא העגל הזה.
וידוע כי הנשלח מהקב"ה נקרא מלאך בשעת שליחותו כאמור [במדבר כ' ט"ז] וישלח מלאך וכתיב ויעל מלאך ה' מהגלגל [שופטים ב'], והנה אם היו הולכין בשליחות הבורא לא יתוארו ראשי בני ישראל מה להם ולתואר הזה ולגדולה מזה הם מוכנים להיות שלוחי דרחמנא, אך באשר הלכו על דעת בני ישראל לא הי' להם תואר מלאך אך ראשי בני ישראל יחשבו, וזהו רמז לנו הקרא כי משה עשה את שלו ושלחם עפ"י ה' כאשר ציוה, אך כלם אנשים ולא מלאכים כי ראשי בני ישראל המה ולא שלוחי הבורא ית"ש, וכולם אנשים לאו דוקא אלא רובם ככולם דהאיכא יהושע וכלב.
ולפע"ד היינו דכתיב במרגלי יהושע חרש ששלחם בלאט וברז שלא יתפרסם לשום א' מבני ישראל דבר ולא יתקלקלו גם הם במחשבתם. (חתם סופר במדבר יג, ב )
יוצא, אם כן, שההבדל בין עשרת המרגלים ליהושע וכלב נבע מהשאלה של מי הם היו שלוחים. המרגלים שמעו את הקולות של עם ישראל. מדרגת עם ישראל לא רוממה את המרגלים, ובמקום להיות סיירת מטכ"ל הם היו חיילים רגילים. אולם יהושע וכלב הצליחו להשתיק את הקולות של עם ישראל, ושליחותם היתה רק מכוחו של משה רבינו – והם זכו לראות את האור הפנימי של ארץ ישראל. זכו והיו לא רק בסיירת מטכ"ל אלא קיבלו קידום ונהיו אלופי ישראל.
זהו האתגר שלכם בני הישיבה בצבא. שליחים של מי אתם בשרותכם?
טוב לשמוע פקודות מהמ"כ. טוב להיות מממושמע אל מול המ"פ. אבל חייבים להתמלא מקולות השליחות של הקב"ה, מהשליחות של כנסת ישראל.
מכם נתבע להתרומם ולרומם את כל סביבותיכם להיות מלאים בשליחותו של מקום. לא פחות מכך!
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
אנחנו קודש למענך
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מה מיוחד בעבודת יום כיפור?
מה מברכים על ברקים ורעמים?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?
האם מותר לפנות למקובלים?
ללמוד להתייחס
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
