ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
וְזֶה הָעִנְיָן הָרְבִיעִי, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַדְּרָשׁ הַנִּמְצָא בַּתַּלְמוּד, אֵין רָאוּי לַחְשֹׁב שֶׁמַּעֲלָתוֹ מְעַטָּה וְתוֹעַלְתּוֹ חֲסֵרָה, אֲבָל יֵשׁ בּוֹ תְּבוּנָה גְּדוֹלָה — מִפְּנֵי שֶּׁהוּא כּוֹלֵל חִידוֹת פְּלִיאוֹת וַחֲמוּדוֹת נִפְלְאוֹת. כִּי הַדְּרָשׁוֹת הַהֵן, כְּשֶׁיִּסְתַּכְּלוּ בָהֶן הִסְתַּכְּלוּת שִׂכְלִית — יוּבַן בָּהֶם מֵהַטּוֹב הָאֲמִתִּי, מַה שֶׁאֵין לְמַעֲלָה מִמֶּנוּ, וְיִגָּלֶה מֵהֶם מִן הָעִנְיָנִים הָאֱלֹהִיִּים וַאֲמִתּוּת הַדְּבָרִים מַה שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי הַחָכְמָה מַעֲלִימִים אוֹתוֹ וְלֹא רָצוּ לְגַלּוֹתוֹ, וְכָל מַה שֶׁגָּזְרוּ• בּוֹ הַפִּילוֹסוֹפִים דּוֹרוֹתֵיהֶם•. וְאִם תַבִּיט אוֹתוֹ עַל פְּשׁוּטוֹ — תִרְאֶה בּוֹ עִנְיָנִים רְחוֹקִים מִן הַשֵּׂכֶל, שֶׁאֵין לְמַעֲלָה מֵהֶם. וְעָשׂוּ דָבָר זֶה לְעִנְיָנִים נִפְלָאִים מְאֹד: הָאֶחָד מֵהֶם — לִלְטֹשׁ• רַעְיוֹנֵי הַתַּלְמִידִים וּלְלַבֵּב• לִבּוֹתָם. וְעוֹד: כְּדֵי לְעַוֵּר• עֵינֵי הַכְּסִילִים שֶׁלֹּא יַזְהִירוּ• לִבּוֹתָם לְעוֹלָם. וְאִלּוּ הָיִיתָ מַרְאֶה לָהֶם זֹהַר הָאֲמִתּוֹת יָסֵבּוּ פְנֵיהֶם מֵהֶם, כְּפִי חֶסְרוֹן טִבְעֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם וּבְדוֹמֵיהֶם: "אֵין מְגַלִּין לָהֶם אֶת הַסּוֹד" (קידושין עא א) — מִפְּנֵי שֶׁאֵין שִׂכְלָם שָׁלֵם כְּדֵי לְקַבֵּל הָאֲמִתּוֹת עַל בֻּרְיָן. וְכֵן הַחֲכָמִים לֹא הָיוּ רוֹצִים לְגַלּוֹת קְצָתָם לִקְצָתָם. וּכְבָר זָכְרוּ (חגיגה יג א), שֶׁאִישׁ מִן הַחֲכָמִים נֶחְבַּר לַאֲנָשִׁים בְּקִיאִים בְּחָכְמַת מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית — וְהוּא הָיָה בָּקִי בְּמַעֲשֶׂה מֶרְכָּבָה — וְאָמַר לָהֶם: לַמְּדוּנִי מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וַאֲלַמֶּדְכֶם מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, וְאָמְרוּ: טוֹב הַדָּבָר. וְכַאֲשֶׁר לִמְּדוּהוּ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית — נִמְנַע הוּא מִלְּלַמֵּד לָהֶם מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. וְחַס וְשָׁלוֹם שֶׁעָשָׂה מִפְּנֵי רֹעַ לֵב לִמְנֹעַ הַחָכְמָה, אוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יִתְרוֹן עֲלֵיהֶם — שֶׁהַמִּדּוֹת הָאֵלֶּה מְגֻנּוֹת בְּאַחַד מֵהַטִּפְּשִׁים, קַל וָחֹמֶר בְּאֵלּוּ הַחֲסִידִּים הַנִּכְבָּדִים. אֲבָל עָשָׂה הַדָּבָר בִּשְׁבִיל שֶׁרָאָה בְּעַצְמוֹ רָאוּי לְקַבֵּל מַה שֶׁיֵּשׁ אֶצְלָם, וְשֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְקַבֵּל מַה שֶׁיֵּשׁ אֶצְלוֹ. וְהֵבִיא רְאָיָה עַל עִנְיַן זֶה דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה: "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ" (שיר השירים ד יא). וּפֵרְשׁוּ (חגיגה יג א) עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם וְאָמְרוּ: שֶׁעִנְיָן דָבָר זֶה — שֶׁהַחָכְמוֹת הַמְתוּקוֹת שֶׁהַנֶּפֶשׁ תִּנְעַם בָּהֵן, כְּמוֹ שֶׁיִּנְעַם הַחֵךְ בִּדְבַשׁ וְחָלָב, צְרִיכִים לְהַסְתִּירָן וְשֶׁלֹּא יְדֻבַּר בָּהֶן וְאַל יַעֲלוּ עַל שְׂפַת לָשׁוֹן בְּשׁוּם פָּנִים. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: 'תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ', שֶׁהָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה אֵינָם מִמָּה שֶּׁרָאוּי לִלְמֹד וּלְהוֹרוֹת בָּם בִּישִׁיבוֹת הַחָכְמָה. וְאוּלָם יִרְמְזוּ מֵהֶם בַּכָּתוּב רַק רְמָזִים נַעֲלָמִים, וּכְשֶׁיְּגַלֶּה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַסְוֵה הַסִּכְלוּת מִלֵּב מִי שֶׁיִּרְצֶה — אַחֲרֵי אֲשֶׁר יִיגַע וְיַרְגִּיל בַּחָכְמוֹת – אָז יָבִין מֵהֶם כְּפִי שִׂכְלוֹ.
___________________________________
שֶׁגָּזְרוּ – קבעו בחכמתם. דּוֹרוֹתֵיהֶם – שבכל דור ודור. לִלְטֹשׁ – לחדד. וּלְלַבֵּב – למשוך את לבם. לְעַוֵּר – שלא יבינו מה שכתוב. יַזְהִירוּ – יאירו.
ביאורים
בסוף הפסקה הקודמת אמר הרמב"ם שלגמרא יש ארבע מטרות עיקריות, אשר אחת מהן היא לימוד האגדות. הרמב"ם רואה צורך מיוחד לדבר על אגדות חז"ל, משום שלאנשים יש נטייה לזלזל בהן. פעמים רבות הן עוסקות בעניינים מופשטים רחוקים מן השכל, ומוצגות באופן לא רציונאלי הגורם לאנשים לחשוב שאין בהן חכמה חלילה. חכמינו אף משתמשים בשיטות לימוד שונות כגון משלים כדי לעסוק בעניינים רוחניים ומשום כך יש המתפתים לראות בהם לא יותר מסיפורי עם. גם בתוך בית המדרש יש אנשים שמזניחים את לימוד אגדות חז"ל, ומבחינתם מטרתו הבלעדית של התלמוד היא לימוד ההלכה. את הטענות הללו, מבית ומחוץ, בא הרמב"ם לקעקע, ולשם כך הוא נותן לנו כמה נקודות יסוד בגישה לדברי חז"ל. הטעות הראשונה היא קבלת אגדות חז"ל כפשוטן. הסתכלות כזו רואה דברים שהשכל הישר לא יכול לקבל, אולם האמת היא שאין זו כלל כוונתם של חז"ל. להפך, מאמרים אלה טומנים בחובם רעיונות גדולים ועמוקים, שיש בהם פתרונות לשאלות מהותיות בכל מרחב הדיונים החברתיים. הם עוסקים בנושאים רוחניים אלוהיים, בשאלות פילוסופיות מורכבות ובבעיות מוסריות שונות שכולם מעסיקים את האנושות במשך דורות שלמים. את הטעם לכך שחז"ל הסתירו את הרעיונות הללו מסביר הרמב"ם משני צדדים: א. לפתוח את לב הלומדים, שלא יהיה להם קיבעון מחשבתי. ב. כדי שלא תהיה גישה אל הרעיונות הכמוסים למי שאינו ראוי להבינם. חז"ל היו מוכרחים למצוא דרך ללמד רעיונות שאמורים להישאר עלומים, ועם זה להעבירם הלאה לדורות הבאים. לכן כתבו את הרעיונות באופן שרק על ידי עמל רב ולימוד מרובה ניתן יהיה להבינם. יתרון נוסף הוא שעל ידי המאמץ האינטלקטואלי שנדרש מהלומד נולדת הבנה עמוקה יותר.
הרחבות
מעשה בראשית ומעשה מרכבה
לַמְּדוּנִי מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וַאֲלַמֶּדְכֶם מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. בפירושו על המשנה ביאר הרמב"ם את משמעותם של מושגים אלה, וכתב: "ושמע ממני מה שנתברר לי לפי דעתי ממה שעיינתי בו מדברי חכמים. והוא, שהם מכנים במעשה בראשית למדעי הטבע והמחקר בראשית הבריאה. וכוונתם במעשה מרכבה – המדע האלהי, והוא הדבור על מציאות הבורא... ומה שאחרי המות" [פירוש המשנה לרמב"ם חגיגה ב, א]. הר"ן חולק על דבריו, ומסביר שגם מעשה בראשית וגם מעשה המרכבה עוסקים בעניינים הנסתרים מעינינו. ההבדל שביניהם הוא שמעשה בראשית עוסק בפן הרוחני של הטבע, לעומת מעשה מרכבה העוסק בעניינים רוחניים עליונים [דרשות הר"ן א]. יש לציין שהרמב"ם אינו מחלק בין המחקר המדעי לבין הפילוסופיה, ולכן כשהוא עוסק במעשה בראשית הוא כולל גם את העניינים האלוהיים שבו, בדומה לדברי הר"ן [עיין בהקדמה למורה הנבוכים].
מתי אפשר להתחיל לעסוק בתורת הנסתר?
צְרִיכִים לְהַסְתִּירָן וְשֶׁלֹּא יְדֻבַּר בָּהֶן. הרמב"ם אומר "שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר. ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר...". כלומר, רק מי שלמד ש"ס ופוסקים יכול להתחיל ללמוד את תורת הנסתר [הלכות יסודי התורה ד, יג. ועיין דרכי משה יו"ד רמו, ט]. הרב קוק מסביר שהרמב"ם נתן הדרכה כללית, אך כהדרכה פרטית ישנם אנשים מסוימים שיכולים לעסוק בתורת הנסתר גם בזמן מוקדם יותר. עוד הוא מחלק שדווקא עניינים נסתרים אין ללמוד לפני הזמן המתאים, אך רעיונות שכבר נטמעו בחברה מותר ללמוד אותם, משום שהמושגים מוכרים וברורים יותר. ומדגיש הרב קוק שבלימוד הנסתר נדרשת זהירות מיוחדת, כיוון שאפשר לטעות בו בנקל, ולכן צריכות לקדום לו יראת שמים ומידות טובות [אורות התורה ט, יב; אגרות ראי"ה ב, תיד; שם תרב].
שאלות לדיון
לאור דברי הרמב"ם, על מה יש לשים דגש, כשמגיעים ל'אגדתות', בעת לימוד הגמרא?
איך אדם ידע אם הוא ראוי להעמיק בסודות התורה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
