ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
וְזֶה הָעִנְיָן הָרְבִיעִי, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַדְּרָשׁ הַנִּמְצָא בַּתַּלְמוּד, אֵין רָאוּי לַחְשֹׁב שֶׁמַּעֲלָתוֹ מְעַטָּה וְתוֹעַלְתּוֹ חֲסֵרָה, אֲבָל יֵשׁ בּוֹ תְּבוּנָה גְּדוֹלָה — מִפְּנֵי שֶּׁהוּא כּוֹלֵל חִידוֹת פְּלִיאוֹת וַחֲמוּדוֹת נִפְלְאוֹת. כִּי הַדְּרָשׁוֹת הַהֵן, כְּשֶׁיִּסְתַּכְּלוּ בָהֶן הִסְתַּכְּלוּת שִׂכְלִית — יוּבַן בָּהֶם מֵהַטּוֹב הָאֲמִתִּי, מַה שֶׁאֵין לְמַעֲלָה מִמֶּנוּ, וְיִגָּלֶה מֵהֶם מִן הָעִנְיָנִים הָאֱלֹהִיִּים וַאֲמִתּוּת הַדְּבָרִים מַה שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי הַחָכְמָה מַעֲלִימִים אוֹתוֹ וְלֹא רָצוּ לְגַלּוֹתוֹ, וְכָל מַה שֶׁגָּזְרוּ• בּוֹ הַפִּילוֹסוֹפִים דּוֹרוֹתֵיהֶם•. וְאִם תַבִּיט אוֹתוֹ עַל פְּשׁוּטוֹ — תִרְאֶה בּוֹ עִנְיָנִים רְחוֹקִים מִן הַשֵּׂכֶל, שֶׁאֵין לְמַעֲלָה מֵהֶם. וְעָשׂוּ דָבָר זֶה לְעִנְיָנִים נִפְלָאִים מְאֹד: הָאֶחָד מֵהֶם — לִלְטֹשׁ• רַעְיוֹנֵי הַתַּלְמִידִים וּלְלַבֵּב• לִבּוֹתָם. וְעוֹד: כְּדֵי לְעַוֵּר• עֵינֵי הַכְּסִילִים שֶׁלֹּא יַזְהִירוּ• לִבּוֹתָם לְעוֹלָם. וְאִלּוּ הָיִיתָ מַרְאֶה לָהֶם זֹהַר הָאֲמִתּוֹת יָסֵבּוּ פְנֵיהֶם מֵהֶם, כְּפִי חֶסְרוֹן טִבְעֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם וּבְדוֹמֵיהֶם: "אֵין מְגַלִּין לָהֶם אֶת הַסּוֹד" (קידושין עא א) — מִפְּנֵי שֶׁאֵין שִׂכְלָם שָׁלֵם כְּדֵי לְקַבֵּל הָאֲמִתּוֹת עַל בֻּרְיָן. וְכֵן הַחֲכָמִים לֹא הָיוּ רוֹצִים לְגַלּוֹת קְצָתָם לִקְצָתָם. וּכְבָר זָכְרוּ (חגיגה יג א), שֶׁאִישׁ מִן הַחֲכָמִים נֶחְבַּר לַאֲנָשִׁים בְּקִיאִים בְּחָכְמַת מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית — וְהוּא הָיָה בָּקִי בְּמַעֲשֶׂה מֶרְכָּבָה — וְאָמַר לָהֶם: לַמְּדוּנִי מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וַאֲלַמֶּדְכֶם מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, וְאָמְרוּ: טוֹב הַדָּבָר. וְכַאֲשֶׁר לִמְּדוּהוּ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית — נִמְנַע הוּא מִלְּלַמֵּד לָהֶם מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. וְחַס וְשָׁלוֹם שֶׁעָשָׂה מִפְּנֵי רֹעַ לֵב לִמְנֹעַ הַחָכְמָה, אוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יִתְרוֹן עֲלֵיהֶם — שֶׁהַמִּדּוֹת הָאֵלֶּה מְגֻנּוֹת בְּאַחַד מֵהַטִּפְּשִׁים, קַל וָחֹמֶר בְּאֵלּוּ הַחֲסִידִּים הַנִּכְבָּדִים. אֲבָל עָשָׂה הַדָּבָר בִּשְׁבִיל שֶׁרָאָה בְּעַצְמוֹ רָאוּי לְקַבֵּל מַה שֶׁיֵּשׁ אֶצְלָם, וְשֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְקַבֵּל מַה שֶׁיֵּשׁ אֶצְלוֹ. וְהֵבִיא רְאָיָה עַל עִנְיַן זֶה דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה: "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ" (שיר השירים ד יא). וּפֵרְשׁוּ (חגיגה יג א) עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם וְאָמְרוּ: שֶׁעִנְיָן דָבָר זֶה — שֶׁהַחָכְמוֹת הַמְתוּקוֹת שֶׁהַנֶּפֶשׁ תִּנְעַם בָּהֵן, כְּמוֹ שֶׁיִּנְעַם הַחֵךְ בִּדְבַשׁ וְחָלָב, צְרִיכִים לְהַסְתִּירָן וְשֶׁלֹּא יְדֻבַּר בָּהֶן וְאַל יַעֲלוּ עַל שְׂפַת לָשׁוֹן בְּשׁוּם פָּנִים. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: 'תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ', שֶׁהָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה אֵינָם מִמָּה שֶּׁרָאוּי לִלְמֹד וּלְהוֹרוֹת בָּם בִּישִׁיבוֹת הַחָכְמָה. וְאוּלָם יִרְמְזוּ מֵהֶם בַּכָּתוּב רַק רְמָזִים נַעֲלָמִים, וּכְשֶׁיְּגַלֶּה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַסְוֵה הַסִּכְלוּת מִלֵּב מִי שֶׁיִּרְצֶה — אַחֲרֵי אֲשֶׁר יִיגַע וְיַרְגִּיל בַּחָכְמוֹת – אָז יָבִין מֵהֶם כְּפִי שִׂכְלוֹ.
___________________________________
שֶׁגָּזְרוּ – קבעו בחכמתם. דּוֹרוֹתֵיהֶם – שבכל דור ודור. לִלְטֹשׁ – לחדד. וּלְלַבֵּב – למשוך את לבם. לְעַוֵּר – שלא יבינו מה שכתוב. יַזְהִירוּ – יאירו.
ביאורים
בסוף הפסקה הקודמת אמר הרמב"ם שלגמרא יש ארבע מטרות עיקריות, אשר אחת מהן היא לימוד האגדות. הרמב"ם רואה צורך מיוחד לדבר על אגדות חז"ל, משום שלאנשים יש נטייה לזלזל בהן. פעמים רבות הן עוסקות בעניינים מופשטים רחוקים מן השכל, ומוצגות באופן לא רציונאלי הגורם לאנשים לחשוב שאין בהן חכמה חלילה. חכמינו אף משתמשים בשיטות לימוד שונות כגון משלים כדי לעסוק בעניינים רוחניים ומשום כך יש המתפתים לראות בהם לא יותר מסיפורי עם. גם בתוך בית המדרש יש אנשים שמזניחים את לימוד אגדות חז"ל, ומבחינתם מטרתו הבלעדית של התלמוד היא לימוד ההלכה. את הטענות הללו, מבית ומחוץ, בא הרמב"ם לקעקע, ולשם כך הוא נותן לנו כמה נקודות יסוד בגישה לדברי חז"ל. הטעות הראשונה היא קבלת אגדות חז"ל כפשוטן. הסתכלות כזו רואה דברים שהשכל הישר לא יכול לקבל, אולם האמת היא שאין זו כלל כוונתם של חז"ל. להפך, מאמרים אלה טומנים בחובם רעיונות גדולים ועמוקים, שיש בהם פתרונות לשאלות מהותיות בכל מרחב הדיונים החברתיים. הם עוסקים בנושאים רוחניים אלוהיים, בשאלות פילוסופיות מורכבות ובבעיות מוסריות שונות שכולם מעסיקים את האנושות במשך דורות שלמים. את הטעם לכך שחז"ל הסתירו את הרעיונות הללו מסביר הרמב"ם משני צדדים: א. לפתוח את לב הלומדים, שלא יהיה להם קיבעון מחשבתי. ב. כדי שלא תהיה גישה אל הרעיונות הכמוסים למי שאינו ראוי להבינם. חז"ל היו מוכרחים למצוא דרך ללמד רעיונות שאמורים להישאר עלומים, ועם זה להעבירם הלאה לדורות הבאים. לכן כתבו את הרעיונות באופן שרק על ידי עמל רב ולימוד מרובה ניתן יהיה להבינם. יתרון נוסף הוא שעל ידי המאמץ האינטלקטואלי שנדרש מהלומד נולדת הבנה עמוקה יותר.
הרחבות
מעשה בראשית ומעשה מרכבה
לַמְּדוּנִי מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וַאֲלַמֶּדְכֶם מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. בפירושו על המשנה ביאר הרמב"ם את משמעותם של מושגים אלה, וכתב: "ושמע ממני מה שנתברר לי לפי דעתי ממה שעיינתי בו מדברי חכמים. והוא, שהם מכנים במעשה בראשית למדעי הטבע והמחקר בראשית הבריאה. וכוונתם במעשה מרכבה – המדע האלהי, והוא הדבור על מציאות הבורא... ומה שאחרי המות" [פירוש המשנה לרמב"ם חגיגה ב, א]. הר"ן חולק על דבריו, ומסביר שגם מעשה בראשית וגם מעשה המרכבה עוסקים בעניינים הנסתרים מעינינו. ההבדל שביניהם הוא שמעשה בראשית עוסק בפן הרוחני של הטבע, לעומת מעשה מרכבה העוסק בעניינים רוחניים עליונים [דרשות הר"ן א]. יש לציין שהרמב"ם אינו מחלק בין המחקר המדעי לבין הפילוסופיה, ולכן כשהוא עוסק במעשה בראשית הוא כולל גם את העניינים האלוהיים שבו, בדומה לדברי הר"ן [עיין בהקדמה למורה הנבוכים].
מתי אפשר להתחיל לעסוק בתורת הנסתר?
צְרִיכִים לְהַסְתִּירָן וְשֶׁלֹּא יְדֻבַּר בָּהֶן. הרמב"ם אומר "שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר. ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר...". כלומר, רק מי שלמד ש"ס ופוסקים יכול להתחיל ללמוד את תורת הנסתר [הלכות יסודי התורה ד, יג. ועיין דרכי משה יו"ד רמו, ט]. הרב קוק מסביר שהרמב"ם נתן הדרכה כללית, אך כהדרכה פרטית ישנם אנשים מסוימים שיכולים לעסוק בתורת הנסתר גם בזמן מוקדם יותר. עוד הוא מחלק שדווקא עניינים נסתרים אין ללמוד לפני הזמן המתאים, אך רעיונות שכבר נטמעו בחברה מותר ללמוד אותם, משום שהמושגים מוכרים וברורים יותר. ומדגיש הרב קוק שבלימוד הנסתר נדרשת זהירות מיוחדת, כיוון שאפשר לטעות בו בנקל, ולכן צריכות לקדום לו יראת שמים ומידות טובות [אורות התורה ט, יב; אגרות ראי"ה ב, תיד; שם תרב].
שאלות לדיון
לאור דברי הרמב"ם, על מה יש לשים דגש, כשמגיעים ל'אגדתות', בעת לימוד הגמרא?
איך אדם ידע אם הוא ראוי להעמיק בסודות התורה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
