ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה
וְזֶה הָעִנְיָן הָרְבִיעִי, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַדְּרָשׁ הַנִּמְצָא בַּתַּלְמוּד, אֵין רָאוּי לַחְשֹׁב שֶׁמַּעֲלָתוֹ מְעַטָּה וְתוֹעַלְתּוֹ חֲסֵרָה, אֲבָל יֵשׁ בּוֹ תְּבוּנָה גְּדוֹלָה — מִפְּנֵי שֶּׁהוּא כּוֹלֵל חִידוֹת פְּלִיאוֹת וַחֲמוּדוֹת נִפְלְאוֹת. כִּי הַדְּרָשׁוֹת הַהֵן, כְּשֶׁיִּסְתַּכְּלוּ בָהֶן הִסְתַּכְּלוּת שִׂכְלִית — יוּבַן בָּהֶם מֵהַטּוֹב הָאֲמִתִּי, מַה שֶׁאֵין לְמַעֲלָה מִמֶּנוּ, וְיִגָּלֶה מֵהֶם מִן הָעִנְיָנִים הָאֱלֹהִיִּים וַאֲמִתּוּת הַדְּבָרִים מַה שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי הַחָכְמָה מַעֲלִימִים אוֹתוֹ וְלֹא רָצוּ לְגַלּוֹתוֹ, וְכָל מַה שֶׁגָּזְרוּ• בּוֹ הַפִּילוֹסוֹפִים דּוֹרוֹתֵיהֶם•. וְאִם תַבִּיט אוֹתוֹ עַל פְּשׁוּטוֹ — תִרְאֶה בּוֹ עִנְיָנִים רְחוֹקִים מִן הַשֵּׂכֶל, שֶׁאֵין לְמַעֲלָה מֵהֶם. וְעָשׂוּ דָבָר זֶה לְעִנְיָנִים נִפְלָאִים מְאֹד: הָאֶחָד מֵהֶם — לִלְטֹשׁ• רַעְיוֹנֵי הַתַּלְמִידִים וּלְלַבֵּב• לִבּוֹתָם. וְעוֹד: כְּדֵי לְעַוֵּר• עֵינֵי הַכְּסִילִים שֶׁלֹּא יַזְהִירוּ• לִבּוֹתָם לְעוֹלָם. וְאִלּוּ הָיִיתָ מַרְאֶה לָהֶם זֹהַר הָאֲמִתּוֹת יָסֵבּוּ פְנֵיהֶם מֵהֶם, כְּפִי חֶסְרוֹן טִבְעֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם וּבְדוֹמֵיהֶם: "אֵין מְגַלִּין לָהֶם אֶת הַסּוֹד" (קידושין עא א) — מִפְּנֵי שֶׁאֵין שִׂכְלָם שָׁלֵם כְּדֵי לְקַבֵּל הָאֲמִתּוֹת עַל בֻּרְיָן. וְכֵן הַחֲכָמִים לֹא הָיוּ רוֹצִים לְגַלּוֹת קְצָתָם לִקְצָתָם. וּכְבָר זָכְרוּ (חגיגה יג א), שֶׁאִישׁ מִן הַחֲכָמִים נֶחְבַּר לַאֲנָשִׁים בְּקִיאִים בְּחָכְמַת מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית — וְהוּא הָיָה בָּקִי בְּמַעֲשֶׂה מֶרְכָּבָה — וְאָמַר לָהֶם: לַמְּדוּנִי מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וַאֲלַמֶּדְכֶם מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, וְאָמְרוּ: טוֹב הַדָּבָר. וְכַאֲשֶׁר לִמְּדוּהוּ מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית — נִמְנַע הוּא מִלְּלַמֵּד לָהֶם מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. וְחַס וְשָׁלוֹם שֶׁעָשָׂה מִפְּנֵי רֹעַ לֵב לִמְנֹעַ הַחָכְמָה, אוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יִתְרוֹן עֲלֵיהֶם — שֶׁהַמִּדּוֹת הָאֵלֶּה מְגֻנּוֹת בְּאַחַד מֵהַטִּפְּשִׁים, קַל וָחֹמֶר בְּאֵלּוּ הַחֲסִידִּים הַנִּכְבָּדִים. אֲבָל עָשָׂה הַדָּבָר בִּשְׁבִיל שֶׁרָאָה בְּעַצְמוֹ רָאוּי לְקַבֵּל מַה שֶׁיֵּשׁ אֶצְלָם, וְשֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְקַבֵּל מַה שֶׁיֵּשׁ אֶצְלוֹ. וְהֵבִיא רְאָיָה עַל עִנְיַן זֶה דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה: "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ" (שיר השירים ד יא). וּפֵרְשׁוּ (חגיגה יג א) עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם וְאָמְרוּ: שֶׁעִנְיָן דָבָר זֶה — שֶׁהַחָכְמוֹת הַמְתוּקוֹת שֶׁהַנֶּפֶשׁ תִּנְעַם בָּהֵן, כְּמוֹ שֶׁיִּנְעַם הַחֵךְ בִּדְבַשׁ וְחָלָב, צְרִיכִים לְהַסְתִּירָן וְשֶׁלֹּא יְדֻבַּר בָּהֶן וְאַל יַעֲלוּ עַל שְׂפַת לָשׁוֹן בְּשׁוּם פָּנִים. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: 'תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ', שֶׁהָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה אֵינָם מִמָּה שֶּׁרָאוּי לִלְמֹד וּלְהוֹרוֹת בָּם בִּישִׁיבוֹת הַחָכְמָה. וְאוּלָם יִרְמְזוּ מֵהֶם בַּכָּתוּב רַק רְמָזִים נַעֲלָמִים, וּכְשֶׁיְּגַלֶּה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַסְוֵה הַסִּכְלוּת מִלֵּב מִי שֶׁיִּרְצֶה — אַחֲרֵי אֲשֶׁר יִיגַע וְיַרְגִּיל בַּחָכְמוֹת – אָז יָבִין מֵהֶם כְּפִי שִׂכְלוֹ.
___________________________________
שֶׁגָּזְרוּ – קבעו בחכמתם. דּוֹרוֹתֵיהֶם – שבכל דור ודור. לִלְטֹשׁ – לחדד. וּלְלַבֵּב – למשוך את לבם. לְעַוֵּר – שלא יבינו מה שכתוב. יַזְהִירוּ – יאירו.
ביאורים
בסוף הפסקה הקודמת אמר הרמב"ם שלגמרא יש ארבע מטרות עיקריות, אשר אחת מהן היא לימוד האגדות. הרמב"ם רואה צורך מיוחד לדבר על אגדות חז"ל, משום שלאנשים יש נטייה לזלזל בהן. פעמים רבות הן עוסקות בעניינים מופשטים רחוקים מן השכל, ומוצגות באופן לא רציונאלי הגורם לאנשים לחשוב שאין בהן חכמה חלילה. חכמינו אף משתמשים בשיטות לימוד שונות כגון משלים כדי לעסוק בעניינים רוחניים ומשום כך יש המתפתים לראות בהם לא יותר מסיפורי עם. גם בתוך בית המדרש יש אנשים שמזניחים את לימוד אגדות חז"ל, ומבחינתם מטרתו הבלעדית של התלמוד היא לימוד ההלכה. את הטענות הללו, מבית ומחוץ, בא הרמב"ם לקעקע, ולשם כך הוא נותן לנו כמה נקודות יסוד בגישה לדברי חז"ל. הטעות הראשונה היא קבלת אגדות חז"ל כפשוטן. הסתכלות כזו רואה דברים שהשכל הישר לא יכול לקבל, אולם האמת היא שאין זו כלל כוונתם של חז"ל. להפך, מאמרים אלה טומנים בחובם רעיונות גדולים ועמוקים, שיש בהם פתרונות לשאלות מהותיות בכל מרחב הדיונים החברתיים. הם עוסקים בנושאים רוחניים אלוהיים, בשאלות פילוסופיות מורכבות ובבעיות מוסריות שונות שכולם מעסיקים את האנושות במשך דורות שלמים. את הטעם לכך שחז"ל הסתירו את הרעיונות הללו מסביר הרמב"ם משני צדדים: א. לפתוח את לב הלומדים, שלא יהיה להם קיבעון מחשבתי. ב. כדי שלא תהיה גישה אל הרעיונות הכמוסים למי שאינו ראוי להבינם. חז"ל היו מוכרחים למצוא דרך ללמד רעיונות שאמורים להישאר עלומים, ועם זה להעבירם הלאה לדורות הבאים. לכן כתבו את הרעיונות באופן שרק על ידי עמל רב ולימוד מרובה ניתן יהיה להבינם. יתרון נוסף הוא שעל ידי המאמץ האינטלקטואלי שנדרש מהלומד נולדת הבנה עמוקה יותר.
הרחבות
מעשה בראשית ומעשה מרכבה
לַמְּדוּנִי מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וַאֲלַמֶּדְכֶם מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. בפירושו על המשנה ביאר הרמב"ם את משמעותם של מושגים אלה, וכתב: "ושמע ממני מה שנתברר לי לפי דעתי ממה שעיינתי בו מדברי חכמים. והוא, שהם מכנים במעשה בראשית למדעי הטבע והמחקר בראשית הבריאה. וכוונתם במעשה מרכבה – המדע האלהי, והוא הדבור על מציאות הבורא... ומה שאחרי המות" [פירוש המשנה לרמב"ם חגיגה ב, א]. הר"ן חולק על דבריו, ומסביר שגם מעשה בראשית וגם מעשה המרכבה עוסקים בעניינים הנסתרים מעינינו. ההבדל שביניהם הוא שמעשה בראשית עוסק בפן הרוחני של הטבע, לעומת מעשה מרכבה העוסק בעניינים רוחניים עליונים [דרשות הר"ן א]. יש לציין שהרמב"ם אינו מחלק בין המחקר המדעי לבין הפילוסופיה, ולכן כשהוא עוסק במעשה בראשית הוא כולל גם את העניינים האלוהיים שבו, בדומה לדברי הר"ן [עיין בהקדמה למורה הנבוכים].
מתי אפשר להתחיל לעסוק בתורת הנסתר?
צְרִיכִים לְהַסְתִּירָן וְשֶׁלֹּא יְדֻבַּר בָּהֶן. הרמב"ם אומר "שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר. ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר...". כלומר, רק מי שלמד ש"ס ופוסקים יכול להתחיל ללמוד את תורת הנסתר [הלכות יסודי התורה ד, יג. ועיין דרכי משה יו"ד רמו, ט]. הרב קוק מסביר שהרמב"ם נתן הדרכה כללית, אך כהדרכה פרטית ישנם אנשים מסוימים שיכולים לעסוק בתורת הנסתר גם בזמן מוקדם יותר. עוד הוא מחלק שדווקא עניינים נסתרים אין ללמוד לפני הזמן המתאים, אך רעיונות שכבר נטמעו בחברה מותר ללמוד אותם, משום שהמושגים מוכרים וברורים יותר. ומדגיש הרב קוק שבלימוד הנסתר נדרשת זהירות מיוחדת, כיוון שאפשר לטעות בו בנקל, ולכן צריכות לקדום לו יראת שמים ומידות טובות [אורות התורה ט, יב; אגרות ראי"ה ב, תיד; שם תרב].
שאלות לדיון
לאור דברי הרמב"ם, על מה יש לשים דגש, כשמגיעים ל'אגדתות', בעת לימוד הגמרא?
איך אדם ידע אם הוא ראוי להעמיק בסודות התורה?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מסירות או התמסרות?
החיבור הרוחני של פסח ושבועות
איך עושים קידוש?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
הלכות שטיפת כלים בשבת
"איזהו העשיר השמח בחלקו!"
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
