בית המדרש

  • מדורים
  • שו"ת "במראה הבזק"
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

אותיות מגנט, סידורם בשבת

undefined

רבנים שונים

שבט תשע"ד
6 דק' קריאה
ניו יורק, ארצות הברית New York, USA
תשרי תשע"א

אותיות מגנט, סידורם בשבת

שאלה
הסתפקתי בעניין כותב בשבת, האם יהיה מותר להניח אותיות ממגנט שאין להם רקע בפני עצמם על המקרר בשבת?
והנה ראיתי בספר "שמירת שבת כהלכתה" (פרק טו הערה סד) שדן בכיוצא בזה, והתיר אם יש לאותיות רקע בפני עצמם. אמנם שמא יש להחמיר במקרה שאין להם רקע בפני עצמם, ודומה הדבר למה שאסר המגן אברהם בענין חיבור אותיות לפרוכת?

תשובה
מותר לסדר אותיות שעשויות ממגנט על מקרר, אף שבכך נוצרת מילה בעלת משמעות, ואין בזה משום איסור כותב, מכמה טעמים:
א. יש הסוברים שחיבור אותיות למשטח אינו כתיבה 1 .
ב. חיבור האותיות למקרר אינו נחשב חיבור קבוע 2 .
ג. האותיות עשויות לכך שיסירו ויניחו אותן כל הזמן 3 .




^ 1. בגמרא מסכת גיטין (כ ע"א) אמרו: "תנו רבנן: 'וכתב' - ולא חקק. למימרא, דחקיקה לאו כתיבה היא? ורמינהו: עבד שיצא בכתב שעל גבי טבלא ופנקס - יצא לחירות, אבל לא בכתב שעל גבי כיפא ואנדוכתרי". ופירש רש"י שהכוונה שרקמו אותיות על גבי כיפא (כובע של צמר) ואנדוכתרי (תכשיט), וגט שנכתב באופן זה של רקימה – פסול.
המגן אברהם (סי' שמ ס"ק י) מסיק מגמרא זו: "שאם תוחב אותיות של כסף על גבי בגד – מקרי כתב עיין שם, ואם כן אפשר דאסור לעשותו בשבת". יש לשאול כיצד למד המגן אברהם את דינו מהגמרא שאם תופר אותיות כסף על גבי בגד זה כתב, והרי משם לכאורה מוכח להפך, שאם רקם אותיות על גבי כיפה ונתן לאשתו או לעבדו בתור גט – הגט אינו מועיל, ומשמע שאין זה כתב? אכן מסיבה זו ערוך השולחן (שם, לג) חלק על דברי המגן אברהם, וכתב: "אמנם באמת המעיין שם יראה דאדרבא, דמבואר משם דאינו כתב".
אמנם הבית יוסף (אבן העזר סוף סי' קכה) מביא מהראשונים שתי אפשרויות לבאר את הגמרא. שיטה אחת היא שיטת הערוך, העיטור ורבינו ירוחם, שפירשו שרקימה אינה נחשבת כתב כלל. ולשיטה זו דברי המגן אברהם קשים. לעומת זאת רש"י (גיטין כ ע"א) כתב "ואם רקמו עליהן אותיות הגט אינו כתב, לפי שאינו כתוב וקבוע אלא מוטל על הבגד וב' ראשיו תחובים". וכתב הבית יוסף על דברי רש"י: "ויש לדון בדבריו שאם הוא קבוע כגון שהוא ארוג או שהוא מרוקם כמו שרוקמין הנשים אצלנו שהוא קבוע – כתב מיקרי וכשר, וצ"ע". ולפי זה אפשר להבין שהמגן אברהם למד מדברי רש"י שאם רוקם אוץ באופן שהוא קבוע ומתקיים שייחשב כתב (וכן כתב בנשמת אדם חלק ב-ג כלל לז אות ב).
במחצית השקל (על המגן אברהם הנ"ל, הובאו דבריו גם בחתם סופר גיטין כ ע"א) ביאר שאפילו לשיטת הערוך והסוברים כמותו שרקימה אינה נחשבת כתב כלל, עדיין המגן אברהם יכול היה ללמוד את דינו שלעניין שבת רקימה נחשבת כתיבה, והוא יבאר שרק לעניין גט רקימה אינה נחשבת כתיבה, משום שבגט צריך כתיבה על ספר, ובדיו שבו האותיות דבוקות לקלף נחשב הדבר לכתיבה על גבי ספר, אך ברקימה שאין האותיות דבוקות למה שהם נרקמים עליו, אין זה נחשב לכתיבה על גבי ספר, אלא כאותיות פורחות באוויר ופסול לגט. אך בשבת – כל כתב, אפילו שאינו על גבי ספר, אסור, ולכן רקימה אסורה. וראה בשו"ת היכל יצחק (להגרא"י הרצוג או"ח סי' מו) שביאר באופן דומה אך בסגנון אחר.
אמנם ערוך השולחן (או"ח סי' שמ, לג) כתב שיישוב זה דחוק מאוד. ובנשמת אדם (וכן בהיכל יצחק) הוסיף להקשות על המגן אברהם שאפילו אם נאמר שרקימה נחשבת כתיבה לעניין שבת, מכל מקום זהו דווקא אם יוצר את צורת האותיות באמצעות רקימה, אך אם האותיות כבר קיימות בצורתן והוא רק מחברן לבגד, אין זו כתיבה.
אמנם למעשה בחיי אדם (חלק ב-ג כלל לז סעיף ו) כתב להחמיר כדברי המגן אברהם, וכן כתב באגרות משה (או"ח חלק א סי' קלה) שאף שלא נתבררו דברי המגן אברהם, מכל מקום למעשה יש להחמיר.
^ 2. הנשמת אדם (חלק ב-ג כלל לז אות ב) כתב שאף לדעת המגן אברהם שחיבור אותיות הוא כתיבה, זהו דווקא כשמחברן בחיבור קבוע, אך מותר לחברן בחיבור שאינו קבוע, כגון שמחבר אותיות לפרוכת עם מחט עם שני נקבים. ואם כן גם חיבור אותיות למקרר באמצעות מגנט אינו חיבור קבוע.
וכן בהיכל יצחק (או"ח סי' מו) כתב שכאשר מודדים חום של חולה בשבת ורוצים לכתוב את מידת החום ליד מיטתו, מותר לשים לידו ספרות, במקום הקבוע לכך מראש, שצירופן יוצר מספר, וכתב שלחומרת המגן אברהם אין מקור, אך אף אם נפסוק הלכה כמותו, הרי שזה רק במקרה שמחבר את האותיות עם בורג וכדו', ולא בצורה כזו שמניח מספר או אות בתוך מסגרת.
וכן כתב באגרות משה (או"ח חלק א סי' קלה), שבבית כנסת שרוצים לתלות את מספר העמ' בסידור כדי שיוכל הקהל להתמצא בתפילה, מותר להעמיד מספרים אחד ליד השני אם אינם מחוברים לשום דבר, ומסיק: "אם יש איזה חבור דקובען הגבאי שלא יזוזו ממקומן – יש לאסור כהמגן אברהם, ואם אין שום חבור, רק שהעמידן אות זה אצל זה לבד – אין לאסור, לא מצד כותב ולא מצד מוחק". ונראה שאסר לחבר את המספרים בחיבור קבוע למקומם, אך לא אסר להעמיד אותן באופן יציב, אחרת מה הועילה ההעמדה?
מכיוון שלא נראה לומר שקביעת המגנטים על המקרר קבועה יותר מהקביעות שעליה דנים בגמרא בגיטין כשאותיות הגט רקומות על כיפה, ומן הסתם אין אותיות הגט נופלות כשנוגעים בהם, לכן נראה שלפי סברה זו גם לשיטת המגן אברהם אפשר יהיה להדביק מגנטים אלו למקרר.
אמנם בשמירת שבת כהלכתה (מהדורה שלישית פרק טז, סעיף כד) כתב: "אין להצמיד אותיות וחלקי ציורים מגנטיים ללוח המיוחד לכך (או על דלת המקרר)", ועיין שם בהערה סז* שהטעם הוא: "מכיון שהם יכולים להשאר לזמן ארוך בגלל המגנט שבהם – אסור בכל עניין, אפילו מתכוון להורידו לאחר זמן קצר". אמנם נראה שמגנט של משחק ילדים אינו חיבור יותר חזק מתחיבת מחט שהתיר הנשמת אדם, וכן מהכנסת המספרים למסגרת שהתיר בהיכל יצחק. אמנם, בשולחן שלמה ( סי' שמ, אות יג, ב) כתב שמותר לשים מספרים שמציינים את חום החולה ליד מיטתו בתוך מסגרת, "משום דחולה שאני". אך בהיכל יצחק לא נראה שתלה את היתרו בכך שחולה שאני, אלא לדעתו כאשר החיבור אינו קבוע אלא מחובר באופן שאפשר בקלות להסירו – אין זו כתיבה.
^ 3. הרמ"א בתשובה (סי' קיט, מובאת בנושאי הכלים על השולחן ערוך או"ח סי' שמ) דן במקרה שכתבו אותיות על ראשי הדפים של ספר, אם מותר לפתוח ולסגור אותו בשבת, כיון שכשפותח וסוגר את הספר נמצא שמוחק וכותב את האותיות שעל ראשי הדפים. וכתב הרמ"א להתיר משני טעמים:
א. הספר עשוי לפתיחה ולסגירה.
ב. בגמרא במסכת שבת (קד ע"ב) אמרו שאם אדם כותב שתי אותיות באופן שאחת מרוחקת מהשנייה חייב משום כותב כבר משעת הכתיבה, כיון שאפשר לקרב את שתי האותיות אחת לשנייה, ו'מחוסר קריבה אינו כמחוסר מעשה'. משמע שאיסור הכתיבה הוא ביצירת חלקי האות או המילה, גם אם כעת האותיות רחוקות האחת מהשנייה, וכדי ליצור רצף של שתי אותיות צריך לקרב את האותיות בכדי שתיווצר המילה. לא סביר שלאחר שעבר על איסור כותב, כשכתב שתי אותיות בשני מקומות שונים, שנאמר שעבר שוב על האיסור כאשר יחבר אותן זו לזו. ולפי זה משמע שקירוב אותיות כתובות אינו כלול באיסור כותב. והוא הדין למילים הכתובות בצדו של ספר, קירוב והרחקת חלקי האותיות הכתובות לא ייחשב ככתיבה ומחיקה.
הנשמת אדם (שם) מבאר שעיקר טעמו של הרמ"א הוא הטעם השני, שכאשר מקרב אותיות כתובות אינו עובר על איסור, אך כתב שאולי אפשר לומר שכוונת הטעם הראשון היא שכיון שהספר עשוי להפתח ולהסגר הרי שהכתיבה והמחיקה אינן מתקיימות, ולכן אין איסור לכתוב בצורה זו. ואף שיש איסור מדרבנן בכתיבה שאינה מתקיימת, נראה שמכיוון שמדובר בקירוב אותיות גם מדרבנן אין איסור, וזה נלמד מהטעם השני שהוזכר.
המגן אברהם, המשנה ברורה (סי' שמ ס"ק יז) וערוך השולחן (שם סעיף כג) הביאו רק את טעמו הראשון של הרמ"א, ומבארים ערוך השולחן והמשנה ברורה שמכיוון שהספר עשוי להפתח ולהסגר אין כאן כלל כתיבה. ומדמים מציאות זו לחלון, שאף שאסור להרכיב חלון בשבת, מדין בונה, חלון שמחובר לקיר ועשוי להפתח ולהסגר – אינו עובר על מלאכת בונה כשפותח וסוגר אותו, מכיוון שדרכו בכך. וכן עיין עוד באבני נזר (או"ח סי' רי אות טז) שכך הבין את דברי הרמ"א, והביא ראייה לדבריו שההגדרה של דבר שאינו מתקיים אינה מציאות מוחלטת אלא תלויה במחשבת האדם.
העולה מכל הנ"ל הוא שלפי תשובת הרמ"א נראה שבנדון דידן לא יהיה שום איסור, בין לפי פירושו של הנשמת אדם, ובין לפי פירושו של המשנה ברורה. לפי הנשמת אדם הרי שכאן הוא רק מקרב אותיות כתובות, וגם לדעת המשנה ברורה נראה שהדבקת המגנטים דומה לפתיחה וסגירה של ספר, שהרי גם במקרה של מגנטים אינם עשויים להישאר על המקרר זמן ארוך, ועתידים להוריד אותם ולשים במקומם דבר אחר.
וכן פסק מו"ר הגרנ"א רבינוביץ להתיר (בעל־פה), והשווה למה שפסק בשו"ת שיח נחום (סי' כד), שם התיר לשחק את המשחק 'scrabble' (שבץ־נא), שבו גם מקרבים אותיות זו לזו. וכן התיר באורחות שבת (חלק א פרק טו סעיף יז, וראה הערה כה).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il