בית המדרש
  • מדורים
  • סיפורים ותולדות צדיקים
  • סיפורים נוספים
קטגוריה משנית
undefined
3 דק' קריאה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

מעוז נריה בן הדס

העיתונאי והפזמונאי דידי מנוסי ז"ל הלך לעולמו ביום שישי בבוקר, י"ז בטבת, בביתו ברמת גן. בנו החוזר בתשובה ניר שמע את הבשורה בביתו בירושלים, ומיד יצא לשהות עם אמו ולדאוג ללוויה. מכיוון שרצונו של אביו היה להיקבר בקיבוץ גבע בעמק יזרעאל בו גדל, נדחתה הלוויה ליום ראשון.
ביום הפטירה התקשר ניר לרבו, הרב יצחק גינזבורג, כדי לשאול את חתנו פוסק ההלכה לגבי ענייני אנינות בגלל דחיית הלוויה. ניר חשב שהרב שמע כבר על פטירת אביו, אבל כאשר ענה לו הרב הבין שהוא לא יודע עדיין. הוא סיפר על מותו הפתאומי של אביו, והרב אמר לו שבנוגע להלכות אנינות עליו לשאול פוסק, אבל בשבת עליו בעיקר להתפלל שתהיה לאביו נחת רוח, ושנזכה לראות ביום שבו החלומות שלו ושל בני דורו מתגשמים.
במוצאי שבת התיישב ניר לכתוב את ההספד לאביו, והתלבט מה לומר בו. כאשר מתרחש משהו חשוב, יש עת רצון שבה האדם מקבל כוחות מלמעלה, חלון הזדמנויות שמימי. ניר חש כי נוצרה עת רצון כזאת.
היו לו דברי הודיה אישיים, אך הוא חש שעליו לנצל את השעה המיוחדת, בה בוודאי יהיו כתבים ומצלמות טלוויזיה, לומר דבר משמעותי יותר, להעביר מסר חיובי כלשהו לעם ישראל.
לפתע נזכר בדברים שאמר לו הרב גינזבורג ביום שישי, והבין שהרב בעצם העניק לו את המסר שהיה זקוק לו: להזכיר שחלומות הימין והשמאל, הקודש והחול, אינם באמת סותרים, ושעלינו לשאוף ליצור מרחב שבו כולם מתחברים ומתגשמים.
עוד נזכר כי מעט לפני צאת השבת אחותו הזכירה לו אירוע שפרח מזיכרונו. לפני כשנה, כך סיפרה, אביהם התעורר משנת הצהריים שלו וסיפר שבמשך שעה ארוכה הוא דיבר עם אלוקים. האירוע היה זכור לניר במעומעם והוא הצטער שאינו זוכרו לפרטיו.
כאשר ישב מול מחשבו לכתוב את ההספד, עלה בדעתו שאולי כתב אז את פרטי האירוע. חיפוש מהיר במחשב העלה מחשכת הדיסק הקשיח קובץ בשם "חלום אבא", שניר בעצמו כתב אז. בקובץ היה כתוב באופן מפורט כיצד ניר בא לבקר את אביו, לאחר שאמו סיפרה שאביו התעורר מבולבל ואמר לה שהוא דיבר בחלום עם אלוקים.
ניר התיישב עם אביו, ולאחר שווידא שאכן חלם זאת, בחן אותו ושאל אם ראה את אלוקים או רק שמע אותו.
דידי עבר את המבחן בהצלחה: הוא רק שמע את אלוקים. עוד סיפר כי הם ניהלו שיחה ארוכה על טיבה של הבריאה. כעת האזין ניר בדריכות יתר ושאל מה למד אביו מהשיחה. דידי סיפר שהוא למד שני דברים עיקריים: האחד, שכל הפרטים השונים בבריאה, כל שערה בזקן וכן הלאה, קשורים זה בזה בסדר מופתי. והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע. יתרה מכך, הוא הבין מהחלום שרוב מה שכינה טוב בחייו הוא למעשה הפך הטוב.
החלום ותוכנו היוו בשעתם אירוע מופלא עבור ניר. אביו, בן הקיבוץ ואיש העיתונות והפוליטיקה, מעולם לא האמין באלוקים או דיבר על נושאים כה נעלים ונשגבים, ואפילו לא קרוב לכך.
ניר בדק את התאריך המצוין בקובץ ועיניו נפערו לרווחה: החלום אירע בי"ט בטבת בשנה שעברה בשעות הצהריים, בדיוק שנה בלוח העברי לפני הקבורה שאמורה להתקיים למחרת!
בהספד דיבר ניר על השינוי הגדול שהתחולל באביו בשנים האחרונות לחייו. דווקא המחלה שהחלישה את גופו אפשרה לצדדים סמויים בנשמתו להתגלות. מתחת לחזות הפלמ"חניקית הקשוחה התגלו קווים של עדינות והקשבה שלא ניכרו קודם לכן.
כך למשל, בתחילת חזרתו בתשובה אמר ניר לאביו שכל מה שעשה עם יתר אנשי דור הפלמ"ח היה מרשים וראוי להערצה, אבל כעת הוא חש שהייתה להם חשיבה חד דורית. "לא שאלתם את עצמכם מה יקרה במדינה אחרי שהמלחמות ייגמרו, מה יהיה מבחינה ערכית, מוסרית ואפילו תרבותית".
אביו שתק ולאחר כמה ימים ענה לו: "אני לא מפסיק לחשוב על דבריך. אתה ממש צודק. באמת חשבנו רק על ההווה ולא על המחר".
"נו טוב, אפשר להבין זאת", לימד הבן זכות, "הייתם עסוקים במלחמות וביתר ההתמודדויות".
"נכון", ענה האב, "אבל היו לי את הכישורים האינטלקטואליים לחשוב על כך, ואני מצר שלא עשיתי זאת". ניר חש שזה היה ממש חשבון נפש יהודי של אביו.
ההספד נגע בלבם של רבים, דתיים ושאינם דתיים, והופץ באמצעי התקשורת השונים. לאחר מכן בשעות הצהריים, כאשר רגבי ארץ ישראל היפה הונחו על דידי מנוסי ז"ל, הושר בבית העלמין בקיבוץ גבע שירו המפורסם ביותר 'מי שחלם', שמסתיים במילים: "וההרים עוד יבערו באש זריחות/ ובין ערביים תנשב עוד רוח ים/ אלף פרחים עוד יפרחו בין ובתוך שוחות/ הם שיעידו כי זכרנו את כולם".
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il