ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שרה בת רבקה שינדל
וּבְדוֹרֵנוּ נִתְרַבּוּ נְשָׁמוֹת רַבּוֹת שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵן שְׁפָלוֹת מְאֹד בְּעִנְיַן הַבְּחִירָה, וְעַל כֵּן הֵם נְגוּעִים בְּמַעֲשִׂים רָעִים רַבִּים וּבְדֵעוֹת רָעוֹת מְאֹד ד' יִשְׁמְרֵנוּ, מִכָּל מָקוֹם אוֹר-הַסְּגֻלָּה מֵאִיר בָּהֶם•, וְעַל כֵּן הֵם מְחַבְּבִים* מְאֹד אֶת כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל וְחוֹשְׁקִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבְכַמָּה דְּבָרִים טוֹבִים וִיקָרִים מֵהַמִּדּוֹת שֶׁהֵם בָּאִים מִסְּגֻלַּת יִשְׂרָאֵל בְּטֶבַע-נַפְשָׁם הֵם מְצֻיָּנִים בָּהֶם. קירוב הפושעים בדורנו
וּנְשָׁמוֹת כָּאֵלּוּ, אִם יִזְדַּקֵּק לְקָרֵב אוֹתָם מִי שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה עֲמֻקָּה שֶׁל טְבִיעַת-עַיִן לָדַעַת לְחַלֵּק בֵּין הַצַּד הַסְּגֻלִּי הַפְּנִימִי הַקָּדוֹשׁ שֶׁבָּהֶם, וּבֵין הַצַּד הַבְּחִירִי הַמְקֻלְקָל שֶׁבָּהֶם, שֶׁהוּא מַקִּיף אֶת נַפְשָׁם כְּחוֹחִים וְקוֹצִים הַסּוֹבְבִים שׁוֹשַׁנָּה, הוּא יוּכַל לְהִתְקַלְקֵל הַרְבֵּה חַס וְשָׁלוֹם, וְלִלְמֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם, וּלְהִדָּבֵק בַּצַּד הָרַע שֶׁבָּהֶם וְהוּא מְחֻיָּב לְהִתְרַחֵק מֵהֶם, וַה' יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן בִּלְבָבוֹ רָצוֹן זֶה וּמַחְשָׁבָה זוֹ שֶׁל שִׂנְאָה וְשֶׁל הִתְרַחֲקוּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבֻלַּע לוֹ*.
אֲבָל מִי שֶׁהוּא תָּמִיד שָׁקוּעַ בְּרַעֲיוֹנוֹ* בְּהִסְתַּכְּלוּת פְּנִימִית, בְּאוֹר תּוֹרָה וּקְדֻשָּׁה וְיִרְאָה עִלָּאָה*, מִצַּד רוֹמְמוּת רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים חַיֵּי הַחַיִּים בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא חַס וְשָׁלוֹם בְּיִרְאָה תַּתָּאָה* לְבַדָּהּ מִצַּד עָנְשֵׁי עוֹלָם הַזֶּה אוֹ עָנְשֵׁי עוֹלָם הַבָּא – שֶׁהִיא יִרְאָה חִיצוֹנִית, שֶׁאָסוּר לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים הָעוֹסְקִים בְּרָזֵי-תוֹרָה בַּהֲבָנָה פְּנִימִית לְהַרְבּוֹת בָּהּ, רַק לָקַחַת מִמֶּנָּה מְעַט, כְּדֵי לְיַסֵּר אֶת הַגּוּף וּנְטִיּוֹתָיו הַגַּסּוֹת, בְּמִדּוֹת רָעוֹת וּתְכוּנוֹת מְגֻנּוֹת חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל הָעִקָּר צָרִיךְ לִהְיוֹת הַלֵּב מָלֵא אַהֲבָה קְדוֹשָׁה, וְיִרְאָה עֶלְיוֹנָה, מִסּוֹד קְדוֹשִׁים, כְּיִרְאַת מַלְאֲכֵי-מַעְלָה "גִּבּוֹרֵי-כֹחַ עוֹשֵׂי דְבָרוֹ" (תהלים קג, כ) – תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כָּאֵלֶּה* הִנָּם מַכִּירִים בְּטִבְעָם אֶת טֶבַע הַסְּגֻלָּה הַפְּנִימִית, וְיוֹדְעִים לְהַפְרִיד מִמֶּנָּה בִּדְבֵקוּת-מַחֲשַׁבְתָּם אֶת הַקְּלִפָּה הַבְּחִירִית, וְהֵם חַיָּבִים וּמֻזְהָרִים עַל זֶה לְקָרֵב פּוֹשְׁעִים כָּאֵלֶּה שֶׁסְּגֻלָּה פְּנִימִית יֵשׁ לָהֶם, כְּדֵי לְעוֹרֵר יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֶת כֹּחַ הַטּוֹב הַצָּפוּן בָּהֶם, עַד שֶׁיִתְגַּבֵּר לְגַמְרֵי עַל הָרַע הַבְּחִירִי וְיַכְנִיעַ אוֹתוֹ.
וּפְעֻלַּת חֲכָמִים לוֹקְחֵי נְפָשׁוֹת כָּאֵלֶּה אֵינָהּ חוֹזֶרֶת רֵיקָם בְּשׁוּם פַּעַם; לִפְעָמִים פְּעֻלּוֹתֵיהֶם נִרְאוֹת בְּגָלוּי, עַל יְדֵי מַה שֶּׁהַמְקֹרָבִים מֵהֶם מֵיטִיבִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, וּמְיַשְּׁרִים אֶת דֵּעוֹתֵיהֶם יוֹתֵר בְּפֹעַל, וְלִפְעָמִים נִכְנָס רַק גַּרְעִין פְּנִימִי בָּהֶם, וּכְבָר בְּטוּחִים הֵם שֶׁלֹּא יִפָּטְרוּ מִן הָעוֹלָם בְּלֹא תְשׁוּבָה, וַאֲפִלּוּ אִם חָלִילָה יִהְיֶה הַמֻּשְׁפָּע כָּל כָּךְ גָּרוּעַ עַד שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ לֹא יִזְכֶּה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, יִפְעוֹל כֹּחַ הַגַּרְעִין הַזֶּה עַל טֶבַע-נַפְשׁוֹ, וְנָפֵיק מִינֵּיהּ זַרְעָא מְעַלְּיָא*, שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וִיתַקֵּן גַּם כֵּן אֶת נֶפֶשׁ אָבִיו, כְּדִין "בְּרָא מְזַכֵּא אַבָּא*" (סנהדרין קד.).
וַה' יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ, שֶׁלֹּא אֶת כָּל הַפּוֹשְׁעִים אֲנִי מְקָרֵב, כִּי אִם אוֹתָם שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ, שֶׁכֹּחַ סְגֻלִּי גָּדוֹל מֻנָּח בִּפְנִימִיּוּתָם, וּדְרָכִים רַבִּים יֶשְׁנָם לִידִיעָה זוֹ, וּסְפָרִים גְּדוֹלִים צְרִיכִים לִכְתֹּב בָּזֶה כְּדֵי לְבָאֵר גַּם רַק שֶׁמֶץ מֵהַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
4 - עם ישראל חלק ג'
5 - עם ישראל חלק ד'
6 - לימוד שבועי באמונה כה אייר - ב סיוון תשע"ד
טען עוד
(אגרות הראיה, אגרת תקנה)
___________________________________
הַמִּינִים – כת הנוצרים, שאנו מתפללים על שבירתם בתפילה בברכת 'למלשינים'. הָיָה קָשֶׁה לַחֲכָמִים – חז"ל חששו לתקן את ברכת המינים, שמא עדין קיימת בהם סגולת ישראל. מַרְגְּלָא בְּפוּמֵיהּ – מורגל בפיו. מְחַבְּבִים וכו' – שואפים ופועלים להצלחת האומה. שֶׁלֹּא יְבֻלַּע לוֹ – שלא ינזק רוחנית. בְּרַעֲיוֹנוֹ – במחשבותיו. יִרְאָה עִלָּאָה – יראה עליונה, יראת הרוממות. יִרְאָה תַּתָּאָה – יראה תחתונה, יראת העונש. תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כָּאֵלֶּה – המלאים באהבת ה'. וְנָפֵיק מִינֵּיהּ זַרְעָא מְעַלְּיָא – יצא ממנו זרע מעולה (צאצאיו יחזרו בתשובה). בְּרָא מְזַכֵּא אַבָּא – הבן במעשיו הטובים מזכה את אביו. סִימָנִין – כגון: "שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים, והביישנין, וגומלי חסדים" (יבמות עט.).
ביאורים
סגולת ישראל היא טבע פנימי קדוש הקיים בכל אדם מישראל. במצבים רגילים אין אפשרות לאדם למחוק או לעקור את הטבע הזה. כשם שחתול לא יכול לעקור את הטבע החתולי שלו ולהפוך לכלב, כך יהודי אינו יכול להפוך לגוי. אך ישנם מקרי קיצון שבהם יכול יהודי לעקור את הטבע הישראלי הקדוש הטבוע בו. מצב זה מתרחש כאשר יהודי שונא את אחיו ואת עמו – שאיפתו המתמדת היא לפגוע בהם והוא פועל בכל מאודו להרע להם. אדם שהגיע לשפלות כה חמורה איבד את הסגולה הישראלית שבו. בהיסטוריה היהודית פגשנו קבוצה שאיבדה את סגולת ישראל שבה – המינים. המינים, הנוצרים הראשונים, היו יהודים שנלחמו נגד עם ישראל ורדפו אחר החכמים. הם אף הלשינו לשלטון הרומאי נגד עם ישראל ומסרו יהודים למיתה. קבוצה זו איבדה את הטבע הקדוש שבה, ואף היה צורך לתקן ברכה מיוחדת נגד קבוצה זו. דוד המלך קרא לאנשים כאלו שנואי ה' – מכיוון שהם נלחמים בבניו, גם הוא שונא אותם.
בשביל לאבד את סגולת ישראל צריך להתאמץ מאוד. לא כל יהודי שאינו שומר מצוות ודעותיו רחוקות מדעת התורה הוא כזה. במיוחד בדור הגאולה, שבו אנו פוגשים דור אשר מאופיין בפנימיות טובה וטהורה למרות מעשיו החיצוניים המקולקלים. הטבע הישראלי הקדוש שקיים בו אינו מתבטא בקיום מצוות ובעבודת ה', אלא הוא מתגלה באהבת ארץ ישראל וברצון להיטיב לאומה הישראלית המגיע למסירות נפש.
אנשים כאלו מצווה לקרב ולרומם, אך לא לכל אחד יש יכולת לקרבם. מי שאין לו טביעת עין, המבחינה בין הצד הפנימי הטוב לצד החיצוני הרע, עדיף שיתרחק מהם. אם ינסה לקרבם הוא יושפע ממעשיהם הרעים ומדעותיהם המקולקלות. אך צדיק גדול, שלימוד פנימיות התורה סיגל לו מבט של עומק, הוא יוכל לקרב את האנשים הללו לעולם של תורה ומצוות בלי להינזק. הרב מעיד על עצמו שגם הוא אינו מקרב את כולם, אלא רק מי שהוא חש שיש בנפשו סגולה ישראלית גדולה.
הרחבות
•היחס למי שאינו שומר מצוות
וּבְדוֹרֵנוּ נִתְרַבּוּ נְשָׁמוֹת רַבּוֹת שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵן שְׁפָלוֹת מְאֹד בְּעִנְיַן הַבְּחִירָה... מִכָּל מָקוֹם אוֹר-הַסְּגֻלָּה מֵאִיר בָּהֶם. הרב קוק כותב שישנם אנשים שמצד המעשים שלהם הם מקולקלים אבל מצד הסגולה הם מלאים באור. סגולה זו מתגלה באהבה שלהם לכל העם וברצון שלהם לבנות ולפתח את הארץ.
כהמשך להסתכלות עמוקה זו כותב הרב קוק כך: "כל השנאות כולן וחומרי דיניהן הנם נאמרים רק במי שכבר ברי לנו, שקיימנו בו מצות תוכחה. וכאשר אין לנו בדור הזה ולא בכמה דורות שלפנינו, ע"פ עדות ר' עקיבא, מי שיודע להוכיח, על-כן נפל פותא בבירא (נפלה התרופה לבור) וכל הלכות הנוטות לרוגז ושנאת-אחים נעשות הן כפרשת בן סורר ומורה" [אגרות הראיה א, עמ' רסו]. כיון שהיום איננו יכולים להוכיח, הרי שאסור לנו לשנוא אף יהודי.
כך גם כותב החזון איש : "ובהגהות מיימוניות (להלכות דעות פרק ו) כתב דאין רשאין לשנאתו אלא אחר שאינו מקבל תוכחה... אצלנו הוא (תמיד) קודם תוכחה שאין אנו יודעים להוכיח ודינינן להו כאונסין" [אבן העזר קיח, ו].
בעל צדקת הצדיק כותב שהיסוד על פיו גם פושעי ישראל עדיין קשורים לאומה מצד סגולתם, הוא עיקר היהדות : "עיקר היהדות – בקריאת שם ישראל, כמו שנאמר 'זה יאמר לה' אני [וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתב ידו לה'] ובשם ישראל יכנה' [ישעיה מד, ה] – שלא יהיה לו, רק מעלה זו שמכונה בשם ישראל – די (=מספיק)... ועל זה נאמר 'חבור אפרים עצבים – הנח לו' [הושע ד, יז], שהם בחיבור אומה אחת, ולא נתפרדו להתחבר עם הגוים להיות בכללם". [צדקת הצדיק נד].
שאלות לדיון
עד כמה דרך זו היא חידוש לעומת היחס המסורתי לפורקי עול? כיצד ניתן להצדיק שינוי כזה?
הרב קוק עוסק כאן גם בסכנה הקיימת בהתקרבות לפורקי עול. האם צד זה של גישתו מוכר? מדוע?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מי חייב לצום בתשעה באב נדחה?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך ללמוד גמרא?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
ארבע כוסות ושלוש מצות
"בזאת התורה" - איזו תורה?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך זוכים לראות את אליהו הנביא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
