ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פרשת צו תשע"ד

בית מדרש פרשת השבוע חומש ויקרא צו Bookmark and Share



גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשע"ד

פרשת צו תשע"ד


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

הרבה מילים בפרשת השבוע מוקדשות ללמד את אהרון ובניו, משפחת הכוהנים של ישראל, את המטלות שלהם בעבודת המקדש. הפרשה גם מספרת לנו על טקס ההקדשה של אהרון ובניו למעמדם הנעלה ולתפקידם הקדוש.
בתלמוד יש ויכוח בשאלה אם אהרון בניו צריכים להיחשב נציגים של האל בפני עם ישראל, או נציגים של עם ישראל בפני הקב"ה, כביכול. התלמוד מכריע בפן המשפטי של השאלה הזאת, אך השאלה כשלעצמה עדיין תקפה. איך אנחנו צריכים לראות את הכהנים ואת המנהיגים הרוחניים של עם ישראל? האם הם נציגים אנושיים של רצון האל, ולכן עלינו לראות בהם מלאכים יותר מאשר בני אדם?
ואולי עלינו לראות אותם דווקא כמשרתים צנועים של העם היהודי שמנסים לגשר על הפער שבין הקדושה האלוקית והחולשה האנושית. המדרש מלמד אותנו שבתחילה לא רצה אהרון לקבל עליו את תפקיד הכהן הגדול. נראה שהוא היה מודע לכך שאם יקבל על עצמו תפקיד מנהיגות רם כזה, הוא יחשוף את עצמו למשפט האל ובעקבות זאת גם להשלכות טרגיות על משפחתו.
אהרון זוכר את חלקו בחטא העגל, ולכן הוא לא בטוח שהוא האדם המתאים לתפקיד. אחיו משה, שגם לו יש ספקות משלו בשאלה אם הוא האדם שצריך להנהיג את עם ישראל, מגויס על ידי הקב"ה, כביכול, לשכנע את אהרון לקבל עליו את האחריות העצומה של עבודת המקדש, שירות העם והקמת משפחת כוהנים לעם ישראל לעולמי עד.
אנחנו רואים בדברי נביא מאוחר יותר, כפי שכתוב לנו בתרי עשר, שעם ישראל מבקש את הכוהנים, כי "שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא".
בגמרא מתייחסים למילים האלה ואומרים שרק אם הכהן דומה באמת למלאך ה' צבאות בחייו הפרטיים ומתנהל בהתאם, אז יבקשו תורה מפיהו. אך אם הכהן איננו דומה למלאך ה' צבאות בהתנהגותו ובמעשיו, אל יבקשו תורה מפיהו.
באמירה הזאת מציבה הגמרא לכהן רף גבוה מאוד. רק אנשים מעטים יוצא לפגוש בחיים שבאמת יכולים להיחשב דומים למלאכים. אולי זאת הייתה אחת הסיבות לכך שאהרון היסס לפני שהסכים לקבל עליו את תפקיד הכהן הגדול של עם ישראל.
למרות כל זאת, איש מאתנו לא יכול להתחמק מעבודת האל, אך אדם חייב להבין את הסכנות והמכשלות הנלוות לכל תפקיד ההנהגה בעולם היהודי, ובמיוחד בעולם היהודי הדתי. אני נזכר באנקדוטה שמספרים על רבנו ישראל ליפקין מסלנט שביקש לשלוח את תלמידו, רבי יצחק בלאזר לכהן כרב בסנט פטרבורג במאה ה-19. הרב בלאזר מחה ואמר "אני חושש לכהן בתפקיד כזה ובמקום כזה." ועל כך השיב לו הרב ליפקין "אז את מי אשלח? מישהו שאיננו חושש?" זה טיבה של ההנהגה היהודית בכל הדורות, מאהרון ועד ימינו אלה.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il