16. עניין הקב"ה במעשי האדם

הכרת גדולת הבורא יתברך יכולה לעורר שאלה: איך יתכן שהקב"ה בורא הכל, שהוא רם ונישא, אינסופי, בלתי-מוגבל, איך אפשר שהוא יתחבר עם האדם החומרי המוגבל, איך יתכן שלקב"ה יש עניין במעשה האדם, במצוות שהאדם עושה? אמנם, אין לזלזל בעומק החכמה הנפלאה שיש בבריאת האדם, אך גם הקטן ברמשים יש בבריאתו חכמה נפלאה, ומה המיוחד באדם? שאלה זו שאל מלך כוזר את החבר. והחבר השיב לו: למי אתה מייחס את החכמה הנפלאה שיש בבריאת הנמלה? מיהו החכם המתכנן את בריאת הנמלה? הטבע! משיב מלך כוזר. ומיהו הטבע? שאל החבר. האם הוא בורא? האם הטבע חכם? כיצד הטבע כזה נוצר? מיהו יוצר הדברים הטבעיים הנפלאים, מלאי החכמה? על כרחך אתה מוכרח לומר שהבורא הוא יצר את הטבע הנפלא, המלא חכמה אלוקית. נכון הדבר שהקב"ה ברא את העולם שינהג לפי סדר קבוע, "חוק נתן ולא יעבור" "יום ולילה קיץ וחורף לא ישבותו". השמש מחממת ומאירה. אם אדם יקרא לחוקים אלה טבע, לאותם סדרים שאין בהם חכמה אלא מלאכה, זה לא נורא לקרוא אותם בשם חוקי הטבע. אבל את החכמה שיש ביצירה, אותה אין לייחס אלא ליוצר, החכם הוא הקב"ה הנותן לכל בריה את צביונה, את צורתה.
מתחילה, ברא הקב"ה את העולם שינהג לפי סדרים קבועים, חוקים קבועים שאנו מכנים אותם חוקי-הטבע. אך את החכמה שיש בתאום בין החוקים האלה, במפגש ביניהם החכמה שמתגלה בכל פלאי היצירה. אותה יש לייחס לבורא החכם בלבד.

חכמים ביארו את הדבר באופן נפלא: מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי בר חלפתא: "לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו?" אמר לה: לששה ימים שנאמר: "כי ששת ימים עשה ה'" אמרה לו: 'ומאותה שעה מה הוא עושה בכל יום?' אמר לה: 'מזווג זיווגים'. אמרה לו: 'זאת גם אני יכולה לעשות, יש לי עבדים ושפחות ואני אשדך ביניהם בשעה קלה!' מה עשתה? נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותם שורות שורות ואמרה: 'ישא פלוני את פלונית ופלונית לפלוני' זיווגה אותם בלילה אחד, למחרת בבוקר באו אליה, זה עינו פצועה, זה ראשו פצוע, זה רגלו שבורה, זה אמר: 'אני לא רוצה את זו' וזו אמרה: 'אני לא רוצה את זה'. שלחה המטרונה וקראה לרבי יוסי ואמרה: 'מעידה אני שה' אלוקיכם אמת ותורתו אמת שכל מה שאמרת יפה אמרת'.

נמצא שהקב"ה ברא את עולמו בששת ימי בראשית ומאז הקב"ה מסדר את בריאתו, משלב בין כוחות הטבע שברא ומתאם ביניהם. כצייר המשתמש בצבעים שונים לציור שהוא מצייר, וכמובן שאת הרעיון שבציור, את היופי שבו אין לייחס לצבעים אלא לצייר, וכן: את כל פלאי החכמה שבבריאה אין לייחס לחומרים הטבעיים אלא להקב"ה המנהיג ומסדר אותם.

ומכאן, לאחר שהובן הקשר שיש להקב"ה אל הבריאה, אפשר גם להבין שיכולים להיות מעשים שיעשו ע"י בני אדם ותהיה להם משמעות אלוקית, כאשר המעשים נעשים עפ"י הדר כה אלוקית.