בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • עניני החג
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אברהם שפירא זצ"ל

הגביע הוא שלנו

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

תשרי תשע"ה
2 דק' קריאה
יהודי פרס היו מספרים את הסיפור הבא – מעשה במשפחה עניה, שהיו לה ילדים רבים. בהגיע חג הסוכות, בנו סוכה קטנה שהספיקה בדוחק לכל בני המשפחה. באותו אזור, נהגו היהודים להניח כסא של כבוד בסוכה ל'אושפיזין' של אותו יום, אולם עקב הדוחק בסוכתם של מיודעינו, הודיע אבי המשפחה לילדיו, שאין מקום בסוכה לכיסא נוסף והם יאלצו לוותר על המנהג המיוחד.
הצטערו הילדים מאד, וחיפשו דרך לארח את ה'אושפיזין' הקדושים בסוכתם. לבסוף, תלו כיסא על דופן הסוכה, קישטוהו, וקיבלו בשמחה את פני האורח הנכבד.
והנה, הגיע הלילה השלישי של סוכות, לילו של יעקב אבינו. באותו הלילה מידי שנה, מתחדש המאבק הקדמון בין יעקב לשרו של עשיו – "ויאבק איש עימו עד עלות השחר". הלכו הילדים לישון בסוכה, והנה רוח סופה וסער נושבת בעוז, ומרעידה את הסוכה. מאבק איתנים ניטש בין כוחות הקדושה והטומאה, יעקב ועשיו. הכסא התלוי על דופן הסוכה, התנדנד, ועוד מעט קט ויפול.
קפצו הילדים ממשכבם, והחליטו לתמוך באורח בכל כוחם. לקחו את כריותיהם ושמיכותיהם, וערמו אותם בערימה גדולה, שהגיעה עד לכסא ותמכה בו. ואכן הכסא עמד בגבורה בפני משבי הרוח, ולא נפל ארצה.
עם שחר, שככו הרוחות, גברה ידו של יעקב ויצא כמנצח. והנה פלא – קול שירה עריבה התפשט מכיוון הכסא לחלל הסוכה. יעקב אבינו בכבודו ובעצמו בא לסוכתם של תומכיו הקטנים.
סיפור נאה, המבטא נקודה עמוקה בחג הסוכות. הטור כתב, שסוכות הוא כנגד יעקב. שלושה רגלים הם כנגד שלושת האבות – פסח כנגד אברהם, שבועות כנגד יצחק וסוכות כנגד יעקב. ורמז יש בדבר – לאחר המאבק עם עשיו נאמר :"ויעקב נסע סוכותה".
עומקים נוספים מגלים בעניין הרעיא מהימנא (שאומרים לפני התקיעות) וילקוט תהילים (טז, יא) המדברים על כך שבימי ראש השנה ויום הכיפורים ניטש מאבק בין יעקב ועשיו, ישראל ואומות העולם על כוחות החיים של השנה החדשה, וכביכול לא ברור מי ניצח עד אשר ישראל בונים בסוכות בית לה' אצלם – ככתוב "וילך עשיו לדרכו.. ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית...". וגם הלולב הוא כשרביט (בימינו – 'גביע') המסמל את הנצחון בסוף התחרות.
ויש לשאול – מדוע דווקא בסוכות מתברר שאנו המנצחים?
התשובה נעוצה בדרכי עבודת ה' השונות של הימים הנוראים וסוכות. בימים הנוראים, עבודת ה' שלנו היא ב'רוחניות', בצדדים הרוחניים של העולם, ועבודת ה' הזו תמיד הייתה בחלקו של יעקב. מאז ומעולם, יעקב היה איש תם יושב אוהלים ועשיו איש שדה.
החידוש הגדול הוא בכך שיעקב נאבק ומקבל גם את השפע החומרי של חיי העולם הזה, את – ידי עשיו וברכת 'שמני הארץ'. זו עבודת חג הסוכות. בסוכות יהודי חי את כל חייו בסוכה – אוכל, שותה ישן, וכל פעולותיו הגשמיות הן מצווה. על כך מתנהל מאבק כל הלילה הארוך של הגלות, אך בסופו עת מפציע שחר הגאולה, מתברר שיש לנו גם חיי עולם הבא וגם חיי עולם הזה. שפע גשמי ורוחני עד בלי די, במהרה בימינו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il