ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
עַנְפֵי חִלּוּל הַשֵּׁם גַּם כֵּן הֵם רַבִּים וּגְדוֹלִים, כִּי הַרְבֵּה צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ וּבְכָל מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה צָרִיךְ שֶׁיִּסְתַּכֵּל וְיִתְבּוֹנֵן מְאֹד שֶׁלֹּא יֵצֵא מִשָּׁם מַה שֶּׁיּוּכַל לִהְיוֹת חִלּוּל לִכְבוֹד שָׁמַיִם חַס-וְחָלִילָה וּכְבָר שָׁנִינוּ (אבות ד, ד), "אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד בְּחִלּוּל הַשֵּׁם".
וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו ע"א), "הֵיכִי דָמֵי חִלּוּל הַשֵּׁם? אָמַר רַב, כְּגוֹן אֲנָא דְּשָׁקִילְנָא בִּשְׂרָא וְלָא יָהִיבְנָא דָמֵי לְאַלְתַּר.* וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, כְּגוֹן אֲנָא דְּמַסְגִּינָא* אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה וּבְלֹא תְּפִלִּין". וְהָעִנְיָן שֶׁכָּל אָדָם לְפִי מַדְרֵגָתוֹ וּלְפִי מַה שֶּׁהוּא נֶחְשָׁב בְּעֵינֵי הַדּוֹר, צָרִיךְ שֶׁיִּתְבּוֹנֵן לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת דָּבָר בִּלְתִּי הָגוּן לְאִישׁ כְּמוֹתוֹ, כִּי כְפִי רְבוֹת* חֲשִׁיבוּתוֹ וְחָכְמָתוֹ כֵּן רָאוּי שֶׁיַּרְבֶּה זְהִירוּתוֹ בְּדִבְרֵי הָעֲבוֹדָה וְדִקְדּוּקוֹ בָּהּ. וְאִם אֵינֶנּוּ עוֹשֶׂה כֵן, הֲרֵי שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל בּוֹ חַס-וְחָלִילָה. כִּי כְּבוֹד הַתּוֹרָה הוּא שֶׁמִּי שֶׁמַּרְבֶּה הַלִּמּוּד בָּהּ יַרְבֶּה כְּמוֹ כֵן בְּיֹשֶׁר וּבְתִקּוּן הַמִּדּוֹת, וְכָל מַה שֶּׁיֶּחְסַר מִזֶּה לְמִי שֶׁמַּרְבֶּה בְּלִמּוּד גּוֹרֵם בִּזָּיוֹן לַלִּמּוּד עַצְמוֹ, וְזֶה חַס-וְחָלִילָה חִלּוּל לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁנָּתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְצִוָּנוּ לַעֲסֹק בָּהּ לְהַשִּׂיג עַל יָדָהּ שְׁלֵמוּתֵנוּ.
'נקיות' בשמירת שבת ויו"ט
וְהִנֵּה גַם שְׁמִירַת הַשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים רַבָּה הִיא, כִּי הַמִּשְׁפָּטִים רַבִּים, וְכֵן אָמְרוּ (שבת יב ע"א), "הִלְכְתָא רַבָּתִי* לְשַׁבָּת", וַאֲפִלּוּ דִבְרֵי הַשְּׁבוּת*, אַף עַל פִּי שֶׁמִּדִּבְרֵי חֲכָמִים הֵם, עִקָּרִים הֵם. וְכֵן אָמְרוּ (חגיגה טז ע"ב), "לְעוֹלָם אַל תְּהִי שְׁבוּת קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁהֲרֵי סְמִיכָה* שְׁבוּת הִיא וְנֶחְלְקוּ בָּה גְּדוֹלֵי הַדּוֹר". וְאוּלָם פְּרָטֵי הַדִּינִים לְמַחְלְקוֹתָם מְבֹאָרִים הֵם אֵצֶל הַפּוֹסְקִים בְּסִפְרֵיהֶם, וְכֻלָּם שָׁוִים לְחוֹבָתֵנוּ בָּם וְלַזְּהִירוּת הַמִּצְטָרֵךְ.
וּמַה שֶּׁקָּשֶׁה עַל הֶהָמוֹן שְׁמִירָתוֹ, הוּא הַשְּׁבִיתָה מִן הָעֵסֶק, וּמִדַּבֵּר בְּמַשָּׂאָם וּבְמַתָּנָם, וְאוּלָם הָאִסּוּר הַזֶּה מְבֹאָר בְּדִבְרֵי הַנָּבִיא (ישעיה נח, יג), "וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר". וְהַכְּלָל הוּא, שֶׁכָּל מַה שֶּׁאָסוּר בְּשַׁבָּת לַעֲשׂוֹתוֹ, אָסוּר לְהִשְׁתַּדֵל בַּעֲבוּרוֹ, אוֹ לְהַזְכִּירוֹ בְּפִיו. וְלָכֵן אָסְרוּ (טור או"ח סי' שו) לְעַיֵּן בִּנְכָסָיו – לִרְאוֹת מַה צָּרִיךְ לְמָחָר, אוֹ לֵילֵךְ לְפֶתַח הַמְּדִינָה – לָצֵאת בַּלַּיְלָה מְהֵרָה לַמֶּרְחָץ. וְאָסְרוּ לוֹמַר (שם סי' שז), "דָּבָר פְּלוֹנִי אֶעֱשֶׂה לְמָחָר", אוֹ "סְחוֹרָה פְּלוֹנִית אֶקְנֶה לְמָחָר", וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
'נקיות' בכל הלאווין
וְהִנֵּה עַד הֵנָּה דִבַּרְתִּי מִן קְצָת הַמִּצְווֹת מַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁבְּנֵי הָאָדָם נִכְשָׁלִים בָּהֶם עַל הָרֹב, וּמֵאֵלֶּה נִלְמַד לְכָל שְׁאָר הַלָּאוִין, שֶׁאֵין לְךָ אִסּוּר שֶׁאֵין לוֹ עֲנָפִים וּפְרָטִים, מֵהֶם חֲמוּרִים וּמֵהֶם קַלִּים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת נָקִי, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה נָקִי מִכֻּלָּם וְטָהוֹר מִכֻּלָּם, וּכְבָר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שיר השירים רבה ו, ו), "שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים" – "מָה רָחֵל זוֹ צְנוּעָה, כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל צְנוּעִין וּכְשֵׁרִים בְּמִלְחֶמֶת מִדְיָן, רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר, שֶׁלֹּא הִקְדִּים אֶחָד מֵהֶם תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ לִתְפִלִּין שֶׁל יָד, שֶׁאִלּוּ הִקְדִּים לֹא הָיָה מֹשֶׁה מְשַׁבְּחָן וְלֹא הָיוּ יוֹצְאִים מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם", וְכֵן אָמְרוּ בִּירוּשַׁלְמִי (עיין הגהות מיימוניות הלכות תפלה יז, יב), "הַמְסַפֵּר* בֵּין יִשְׁתַּבַּח לְיוֹצֵר – עֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ וְחוֹזֵר עָלֶיהָ מֵעוֹרְכֵי הַמִּלְחָמָה", הֲרֵי לְךָ עַד הֵיכָן צָרִיךְ לְהַגִּיעַ הַדִּקְדּוּק וְהַנְּקִיּוּת הָאֲמִתִּי בַּמַּעֲשִׂים.
___________________________________
אֲנָא דְּשָׁקִילְנָא בִּשְׂרָא וְלָא יָהִיבְנָא דָמֵי לְאַלְתַּר – אני שאקנה בשר ולא אשלם למוכר כסף מיד. דְּמַסְגִּינָא – שאֵלֵך. רְבוֹת – רוב, גודל. הִלְכְתָא רַבָּתִי – הלכות מרובות. שְּׁבוּת – דברים שחכמים אסרו בשבת. סְמִיכָה – סמיכה על ראש הקורבנות ביום טוב. הַמְסַפֵּר – המדבר.
ביאורים
יש עברות שבהן לא מקפידים להיזהר בפינות הקטנות בגלל נגיעות אישיות, כמו שלמדנו בתחילת הפרק. כעת עובר הרמח"ל לדבר על פרטים שאיננו שמים לב אליהם מסיבה הפוכה לחלוטין, והיא שאנחנו לא מספיק מרגישים את הקשר אלינו. ילד לא מבין בדיוק איך פועלת המכונית. הוא עולה לרכב ואביו מסיע אותו. כשהוא מתחיל ללמוד נהיגה לפתע הוא מבחין בפרטים שונים – יש דוושות גז ובלם, יש מעצור יד, הילוכים, מד מהירות ועוד שלל פרטים קטנים שחשוב מאוד לשים לב אליהם בעת הנהיגה. רק כאשר מרגישים את הקשר ואת השייכות, אפשר להבין את החשיבות של כל פרט ולשים לב אליו.
במהלך השגרה היומיומית, לצערנו, לא תמיד אנחנו מרגישים את הקרבה לקב"ה בצורה חזקה מספיק. לא תמיד אנחנו חשים את הקשר אליו בצורה טובה, ואנחנו יכולים למצוא את עצמנו מתפללים, מברכים ואפילו לומדים תורה בלי שנשים לב בצורה אמיתית שאנו מקיימים בכך את רצון ה'. התרגלנו להיפגש עם כל דבר דרך החושים. הקב"ה לעומת זאת לא מופיע לעינינו בצורה חזותית, ולכן לא מצטיירת בדמיון שלנו הקרבה שאנחנו רגילים אליה כל כך.
זה מה שיכול להוביל אותנו לא לשים לב למעשים שאנחנו עושים במצוות כמו שמירת שבת או חילול השם. גזל ולשון הרע הם דברים שאנחנו יכולים להבין, הם נתפשים בשכל, ואפשר לראות את הנזק שהם גורמים. אבל שבת היא משהו פחות קרוב אלינו וממילא פחות מובן. כך, לפעמים, גם איננו שמים לב שאנחנו עושים מעשה שיש בו חילול שם שמיים. לכן אומר הרמח"ל שעלינו להיות נקיים גם בדברים הללו שאינם מורגלים אצלנו מספיק. נשים לב אליהם, ועל ידי כך נוכל לשמור גם בהם על נקיות.
הרחבות
•והייתם נקיים מישראל
שֶׁכָּל אָדָם לְפִי מַדְרֵגָתוֹ וּלְפִי מַה שֶּׁהוּא נֶחְשָׁב בְּעֵינֵי הַדּוֹר. הרמח"ל מסביר שכל אדם צריך להקפיד על לבוש ועל דיבור המתאימים לו לפי מה שמחשיבים אותו בציבור. מסופר על רבי יואל סירקיש (הב"ח) שבא להתקבל לרבנות באחת הקהילות. הוא שהה שם כמה ימים, ולילה אחד כבה לו הנר והוא למד לאור הירח. למחרת באו אנשי הקהילה ואמרו לו שהם לא מקבלים אותו כי הם לא רוצים רב שהולך לישון בלילה... מדובר פה על זהירות בכבוד שמים ולא בכבודו האישי של החכם, ויש ללמוד איך להביט בעיניים כאלו על העולם ['ישרי לב', ביאור למסילת ישרים, עמ' 229].
•חשיבות הפרטים הקטנים
וְכֻלָּם שָׁוִים לְחוֹבָתֵנוּ בָּם וְלַזְּהִירוּת הַמִּצְטָרֵךְ. הרמח"ל מסביר שכל פרטי הדינים דורשים אותה רמה של נקיות. לפעמים ניתן לחשוב שיש פרטים קטנים שאינם חשובים כל כך ומספיק לעשות אותם בחיצוניות או בצמצום. הרב קוק מסביר שכל דבר שה' מצָווה עליו, עשייתו היא קיום רצונו: "וידע שרצונו יתברך (הוא) בכל דבר טוב. וכל דבר רע הוא מרידה ממש. ויסתכל כי כל מה שאין אנו עושים נגד רצון אדם נכבד אינו כי אם מצד פנימיות רצונו, לא מצד גופו, ואם כן איך אפשר לעשות אף כדבר קטן נגד רצון אדון כל, שכל חיי העולמים הוא רק רצונו הגדול יתברך שמו" [מוסר אביך ד, ג].
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
עירוב תבשילין
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מי חייב לצום בתשעה באב נדחה?
האם מותר לפנות למקובלים?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
'קבעתי את מושבי – בבית המדרש'
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
