ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
אֲבָל לְעִנְיַן יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָם הוּא עִנְיָן אַחֵר, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ עִמָּהֶם בְּגָלוּתָם. וּבְפֶרֶק בְּנֵי הָעִיר (מגילה כט, א): תָּנֵי, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁגָּלוּ שְׁכִינָה עִמָּהֶם. גָּלוּ לְמִצְרַיִם שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ש"א ב, כז): הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי לְבֵית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם. גָּלוּ לְעֵילָם שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו מט, לח): וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם. גָּלוּ לְבָבֶל שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מג, יד): לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה. גָּלוּ לֶאֱדוֹם שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו סג, א): מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה וגו'. וְאַף כְּשֶׁהֵם עֲתִידִים לִגָּאֵל שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל, ג): וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וגו', וְהֵשִׁיב לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא וְשָׁב, מְלַמֵּד שֶׁהַשְּׁכִינָה שָׁב עִמָּהֶם מִבֵּין הַגָּלוּת, עַד כָּאן. וְהָרַשְׁבָּ"א זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁ הַהַגָּדוֹת שֶׁלּוֹ הֻקְשָׁה לוֹ מַה שֶּׁאָמַר וְאַף כְּשֶׁהֵם עֲתִידִים לְהִגָּאֵל, פְּשִׁיטָא, אִם הוּא בַּגָּלוּת עִמָּהֶם, מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא בָּא עִמָּהֶם כְּשֶׁנִּגְאֲלוּ? וּלְכָךְ הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ, כִּי מַה שֶּׁאָמַר וּכְשֶׁנִּגְאֲלוּ שָׁב עִמָּהֶם מִן הַגָּלוּת, הַיְנוּ שֶׁבָּא לוֹמַר שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמָּהֶם 1 בְּגָלוּתֵינוּ זֶה, שֶׁהֵם נְפוֹצִים בְּכָל קַצְוֵי הָאָרֶץ. כָּךְ הֵם דִּבְרֵי הָרַשְׁבָּ"א.
________________________________
אומנם יש הבדל בין כשישראל בגלות או כשהם בארץ, כשהם בגלות הקב"ה נמצא איתם. בפרק בני העיר שנינו, רבי שמעון בר יוחאי אומר, בא וראה כמה חביבים ישראל לפני הקב"ה, שכל מקום שגלו שכינה עימהם. גלו למצרים שכינה עימהם, שנאמר: הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים. גלו לעילם שכינה עימהם, שנאמר: ושמתי כסאי בעילם. גלו לבבל שכינה עימהם, שנאמר: למענכם שלחתי בבלה. גלו לאדום שכינה עימהם, שנאמר: מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה. ואף כשהם עתידים להגאל שכינה עימהם, שנאמר: ושב ה' אלוקיך את שבותך וכו' והשיב לא נאמר אלא ושב, מלמדנו שהשכינה שב עימהם מהגלות. התקשה הרשב"א בפירושי ההגדות, מדוע צריך הפסוק להשמיענו שגם לעתיד תגאל השכינה עימהם, הרי דבר פשוט הוא, שאם שכינה גלתה עימם, בודאי צריכה לשוב עימם כשיגאלו? לכן פירש הרשב"א, שבאמת אין הכוונה לחדש שהשכינה עתידה להיגאל עימהם, כי זה ברור מאליו, אלא הכוונה לומר, שגם בגלות זו, שהתפזרו למקומות רבים ולא גלו כולם למקום אחד, 1 השכינה עימהם בכל המקומות שהם פזורים בהם.
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
54 - פרק י' חלק י'
55 - פרק י' חלק י"ב
56 - פרק י' חלק י"ג
טען עוד
כל אדם שנמצא במצב קשה, זקוק מאוד למישהו גדול וחזק שיתן לו את התחושה שהוא עימו – עוזר לו, משתתף עימו ומצטער בצערו. על אחת כמה וכמה אם המצב שבו האדם נמצא הוא מצב של חוסר יציבות, האדם מתהלך ללא קרקע מוצקה, שמשמשת עבורו משען ומשהו להיות בטוח בו. במצב זה מה שהאדם הכי זקוק לו הוא תחושת היציבות והשותפות בנשיאת העול הנפשי הכבד.
תקופת הגלות היא תקופה קשה מאוד עבור עם ישראל, הם נפוצים ממקום למקום, סובלים מהצרות הרבות המתרגשות עליהם, וחשים שהקרקע נשמטת מתחת רגליהם. החיזוק הגדול שלו זכה עם ישראל בתקופה זו, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה מוראלית, הוא הידיעה שהקב"ה עימם בגלותם. חז"ל תיארו לנו שהקב"ה יורד עימם לגלות, ומשתתף בכל צרה שהם חווים. במצב זה קל יותר להתחזק ולהתאזר בסבלנות, וגם קל יותר להרגיש איך בתוך ההסתר הקב"ה שותף עם עמו ונמצא עימם, וממילא קל יותר לחזק את הקשר עם הבורא ולהיות ראויים להיגאל. עובדה זאת משמעותית במיוחד לאור העובדה, שהקשר שבניגוד לאדם הנושא בעול עם חברו ושותף עימו בצרתו, אינו יכול תמיד להושיע אותו ולסייע לו באופן מעשי, ולעומת זאת הבורא שאיתנו בכל צרה אינו מוגבל ביכולותיו, וכל הכוחות נתונים לו.
אולם לפי זה עדיין לא ברור מדוע צריך לומר שבזמן הגאולה הקב"ה ישוב עימם, והרי פשוט שאם הקב"ה נמצא עימם בגלות הוא נמצא עימם גם בגאולה? המהר"ל מעלה קושיה זו בשם הרשב"א ומביא את תירוצו שהדברים הללו באים להוסיף שלא רק בארצות שהוזכרו – מצרים, עילם, בבל ואדום, היה ה' עם ישראל, אלא אף בכל מקום אליו הם יתפזרו הקב"ה יהיה עימם, כלומר שהאמירה שהקב"ה ישוב עימם מהגלות מבטאת ומחזקת את העובדה שעד כה הוא היה עימם בכל מקום שאליו הם התפזרו. בהמשך, המהר"ל עצמו יתרץ קושיה זו באופן אחר.
הרחבות
* הקשר בין הקב"ה לעם ישראל
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁגָּלוּ שְׁכִינָה עִמָּהֶם. את הפסוק "זה אלי ואנוהו" [שמות טו, ב] מסבירה הגמרא: "אבא שאול אומר: "ואנוהו" – הוי דומה לו: מה הוא חנון ורחום – אף אתה היה חנון ורחום" [שבת קלג:]. מהמדרש התובע מאיתנו להידמות לבורא משתמע שיש קשר וחיבור בין עם ישראל לקב"ה. לכן כתב רבינו בחיי בן אשר: "וענין המדרש הזה בא לרמוז על היותו יתעלה משותף עמנו בגלותנו ובגאולתנו. בגלותנו, מלשון ההבטחה "אנכי ארד עמך מצרימה" [בראשית מו, ד], ודרשו רבותינו זכרונם לברכה מכאן: גלו למצרים שכינה עמהם [מגילה כט.]... ובגאולתנו גם כן מה שכתוב: "ויסעו בני ישראל מרעמסס" [שמות יב, לז], וכתיב מיד: "ויסע מלאך האלהים" [שמות יד, יט]. ומקרא מלא הוא: "הושיעה ימינך וענני" [תהלים ס, ז], הצריך הכתוב ישועה אף לעצמו יתברך" [פירוש על התורה, שמות טו, ג] הקב"ה משרה שכינתו עלינו תמיד, משגיח עלינו ונמצא בקרבנו. אי לכך אנו נדרשים ללכת בדרכיו ולנסות כמה שיותר להתנהג כמותו.
לעילוי נשמת משה בן שמואל ז"ל
ללמוד להתייחס
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך עושים קידוש?
איך ללמוד גמרא?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
אי אפשר להילחם ברע בלי להביא חלופה!
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
אנחנו קודש למענך
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
