ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פרק י"א חלק ג'

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה נצח ישראל למהר"ל Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

כ"ב אייר התשע"ה

פרק י"א חלק ג'

כ"ב אייר התשע"ה



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

מחלוקת ר"י ור"מ האם כשחוטאים נקראים בנים
וּבְפֶרֶק קַמָּא דְּקִדּוּשִׁין (לו, א): בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם (דברים יד, א), רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: בִּזְמַן שֶׁאַתֶּם 1 נוֹהֲגִים מִנְהַג בָּנִים. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: 2 בֵּין כָּךְ וְכָךְ קְרוּיִים בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, כב): בָּנִים סְכָלִים. וְאוֹמֵר (דברים לב, כ): בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּהֶם. וְאוֹמֵר (ישעיהו א, ד): זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים. וְאוֹמֵר (הושע ב, א): וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לֹא עַמִּי יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי. 3 מַאי וְאוֹמֵר? 4 וְכִי תֵּימָא בָּנִים סְכָלִים הוּא דְּמִקְּרֵי בָּנִים, בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּהֶם לֹא נִקְרְאוּ בָּנִים, תַּלְמוּד לוֹמַר: בָּנִים לֹא אֵמֻן. 5 וְכִי תֵּימָא, בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּהֶם הוּא דְּמִקְּרֵי בָּנִים, פָּלְחֵי לַעֲבוֹדָה זָרָה לֹא מִקְּרֵי בָּנִים, תַּלְמוּד לוֹמַר: זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים. 6 וְכִי תֵּימָא, בְּנֵי מְעַלֵּי לֹא מִקְּרִי, תַּלְמוּד לוֹמַר: וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לֹא עַמִּי אַתֶּם, יֵאָמֵר בְּנֵי אֵל חָי, עַד כָּאן.
וּבֵאֲרוּ בָּזֶה, כִּי לְדַעַת רַבִּי יְהוּדָה כֵּיוָן שֶׁבַּשֵּׁם בָּנִים 7 הַצֵּרוּף הַיּוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל אֶל אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אִם אֵין עוֹשִׂים מַעֲשֵׂה בָנִים אֵין רְאוּיִים הֵם לַשֵּׁם הַזֶּה, שֶׁכְּבָר בָּטֵל הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד הַזֶּה. וּלְדַעַת רַבִּי מֵאִיר אֵינוֹ כָּךְ, כִּי שֵׁם בֵּן נֶאֱמָר עַל שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ אָב וְעִלָּה לְיִשְׂרָאֵל, וְאִם יִשְׂרָאֵל סָרוּ וּפָרְשׁוּ מִן אֲבִיהֶם, 8 זֶהוּ מִצַּד הֶעָלוּל עַצְמוֹ, אֲבָל מַה שֶּׁהוּא יִתְבָּרַךְ עִלָּה לָהֶם, לְדָבָר זֶה אֵין הֲסָרָה כְּלָל, כִּי אֵין הַהֲסָרָה שֶׁלָּהֶם רַק מִצַּד הֶעָלוּל עַצְמוֹ, וְלֹא מִצַּד הָעִלָּה. לְכָךְ בְּכָל עִנְיָן נִקְרְאוּ בָּנִים.
________________________________
בפרק ראשון של מסכת קידושין, על הפסוק: בנים אתם לה' אלוקיכם, מצאנו מחלוקת. רבי יהודה אומר, בזמן שאתם 1 עושים רצונו של מקום ונוהגים מנהג בנים, אתם בנים. רבי מאיר אומר, 2 בין נוהגים מנהג בנים ובין שאינם נוהגים מנהג בנים קרואים בנים, שנאמר: בנים סכלים. ועוד נאמר: בנים לא אמון בם. ועוד נאמר: זרע מרעים בנים משחיתים. ועוד נאמר: והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם, יאמר להם בני אל חי. 3 שואלת הגמרא, מה הוסיפו הפסוקים הנוספים על הפסוק הראשון? אלא ללמדנו 4 שאם תאמר בנים סכלים נקראים בנים, אבל כשאין אמון בם אינם נקראים בנים, אומר הכתוב: בנים לא אמון בם. 5 ואם תאמר כשאין אמון בם נקראים בנים, אך כשעובדים עבודה זרה אינם נקראים בנים, מלמדנו הכתוב: זרע מרעים בנים משחיתים. 6 ואם תאמר שאחרי החטא, אף שנקראים בנים, לא יקראו עוד בנים מעולים, מלמדנו הכתוב: והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי.
לימדונו חכמים, שלדעת רבי יהודה, מכיוון שהשם בנים 7 מורה על החיבור והקשר הגדול שיש לישראל אל אביהם שבשמים, משעה שחטאו ולא עושים מעשה בנים, אינם ראויים לשם זה, ובטל מהם השם הנכבד הזה. ולדעת רבי מאיר אין זה כך, כי השם בן הוא מפני שהקב"ה הוא אביהם, היינו הסיבה למציאות ישראל בעולם, ואם ישראל סרו ופרשו מאביהם, 8 הרי זה רק מצד הנברא, אבל מצד הבורא אין לזה הסרה, מפני שהוא סיבת מציאותם. הפרישה היא חד צדדית מצד ישראל ולא מצד הקב"ה, לכן תמיד הם נקראים בנים.


ביאורים

נחלקו התנאים בגמרא בקידושין האם השם "בנים" שניתן לישראל הוא דבר שתלוי במעשיהם או שאין הוא תלוי בשום גורם חיצוני כלל. לדעת ר' יהודה, השם "בנים" ניתן לישראל רק בתנאי שהם מצדיקים במעשיהם ובהתנהגותם את השם הזה. לעומתו, סובר ר' מאיר ששם זה ניתן לישראל ללא תלות וללא תנאי. לחיזוק שיטתו מביא ר' מאיר מספר פסוקים כראיה שבכל אחד מהם מתחדש עוד רובד בחוסר התלות בין הכינוי "בנים" למעשים, כפי שעוד יבואר בהמשך.
יסוד מחלוקתם נעוץ בשאלה מהי משמעות השם "בנים". לדעת ר' יהודה השם מורה על חיבור בין ישראל לבורא, ועל כן אם במעשיהם הם לא נוהגים כמנהג הבן לאביו בכבוד, יראה ושמיעה בקולו, אין הם ראויים לשם זה ושייכותם לה' נפגמת.
לדעת ר' מאיר סיבת השם אינה בגלל החיבור במעשים, אלא בגלל הקשר הפנימי שבין האב לבן, שאין הוא תלוי מעשים או בחירה כלל. עצם הולדת האב את הבן מגדירה אותו ככזה, ואין זה תלוי בשום גורם בעולם. גם אם הבן לא נוהג במעשיו כבן כלפי אביו ומתנכר אליו, אין שם זה בטל ממנו בשום אופן. ניתן לומר שהוא לא מתנהג כבן, אך לא ניתן לומר שהוא אינו בן.
שורש המחלוקת בין ר' מאיר לר' יהודה נובע מהשאלה כיצד עלינו לגשת ליחס של 'אב ובן' שיש בין הבורא לעם ישראל. לפי ר' מאיר עלינו להסתכל על היחס של 'אב ובן' בעיקר מצד האב, מצד הבורא. לכן, אין זה משנה מה הם מעשיו של הבן, הוא תמיד יישאר בנו של האב. לעומת זאת, לפי ר' יהודה היחס של אב ובן הוא בעיקר מצד הבן. לכן קשר האב לבן תלוי במעשיו של הבן.

הרחבות
* בן תמיד נשאר בן
לְכָךְ בְּכָל עִנְיָן נִקְרְאוּ בָּנִים. רבי מנחם בן שלמה (המאירי) מציג סברת חלק מהראשונים, הסוברים שאדם יכול לא להיחשב עוד כיהודי: "היו קצת רבותי חוככין לומר שכל משומד (יהודי שעזב את עם ישראל ותורתו ודבק בגויים) בזמן הזה – גוי גמור הוא. ואף קצת חכמי אשכנז הגידו לי (כן), בשם גדולי רבניהם" [בית הבחירה, יבמות טז:]. יש לכך סימוכין הלכתיים בגמרא שהביא המהר"ל, שהרי בכל מחלוקת בין רבי יהודה לרבי מאיר – הלכה כרבי יהודה.
למעשה, הדעה המקובלת להלכה היא שאי אפשר להפסיק להיות יהודי, כפי שכתב הריטב"א : "גוי שנתגייר וחזר לסורו חוששין לקדושיו (כלומר, נחשב כיהודי)... ואין צריך לומר (שכן הדין לגבי) הישראל משומד... ומסתברא (מסתבר) דגר שחזר לסורו או משומד שבאו לחזור לכשרותן בקבלת חברות לפני בית דין סגי להו (די בכך שיקבלו על עצמם עול מלכות שמים בפני בית דין) ואינם צריכים טבילה כלל (כמו גרים)" [יבמות שם].
בספרי מובא שרבי יהודה חזר והודה לרבי מאיר: "’שחת לו לא בניו מומם’... רבי יהודה אומר: אין בהם מומים! שנאמר 'לא בניו מומם'. וכן הוא אומר 'זרע מרעים בנים משחיתים': אם כשמשחיתים קרויים בנים, אילו לא היו משחיתים – על אחת כמה וכמה" [האזינו שח].




חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il