בית המדרש

  • מדורים
  • קרוב אליך
לחץ להקדשת שיעור זה
מתוך העלון קרוב אליך גליון מס 76

יסורי מצפון, טוב או רע?

*מצפון תיפתח הרעה - הרב דניאל הכהן *צא מהקטנות - הרב ניר מס *בזבוז זמן - הרב אריק מלכיאלי

undefined

רבנים שונים

סיון התשע"ה
3 דק' קריאה
מצפון תיפתח הרעה
הרב דניאל כהן
רב היישוב בת עין וראש 'בית מדרש העץ'
ייסורי מצפון עשויים להיות איתות מעמקי הנשמה – היודעת את הטוב ומייסרת את האדם על הרוע. אמנם, אם ממשיכים להתייסר בהם במקום לתקן אז הם עלולים להפוך לדרך בה אנו מענישים את עצמנו וממשיכים להתדרדר בכך. כאילו שאם נסתגף מספיק מייסורי המצפון נחזור להיות נאהבים בעיני א־לוה מדומיין שאוהב את כאבנו ושרוצה בסבלנו. באופן חולני, התמדת תחושת ייסורי המצפון אוסרת אותנו באזיקים ומחזקת את תחושת הצדיקות, כאילו בכל זאת אנחנו טובים.
העיקר הוא להיות "ישראל", מלשון "כי שרית" – להיאבק בחושך, לחתור קדימה ולהילחם על החיים. מי ששואף לעשות רק את המצופה ממנו, איננו עובד אלוקים (חגיגה ט:), הוא במיוחד עלול לחיות בייסורי מצפון על מה שפספס. עובד אלוקים הוא זה ששאיפתו לחיים עצמיים מנחה אותו, הוא לא נאסר ולא נתקע במה שהיה אלא עוזב את חטאיו, ואדרבה, צובר מהם תובנות וכוח לעתיד.
שימו לב לסדר דבריו של הרמב"ם בהלכות תשובה: "ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד... וכן יתנחם (יתחרט) על שעבר שנאמר 'כי אחרי שובי נחמתי'". הסדר הוא לעזוב ולהשתנות עוד לפני העיסוק בחרטה. המניע הוא החזון לחיים וההתרכזות בטוב. התנועה היא מתוך חיוניות, בטחון ושאיפה. קדימה, לחיים!

צא מהקטנוּת
הרב ניר מס
ראש ישיבת מכון יאיר, תל אביב

איש הולך בכביש ולפתע מוצא הוא ארנק מלא במזומנים. אף אחד לא ראה והוא בא לשלוף את הכסף ולהניחו בכיסו. קול פנימי צועק לו "לאאאאאא! השתגעת? לא מתאים לך, תחזיר את זה". מאיפה מגיע הקול הזה, מה הוא באמת רוצה ומדוע הוא שתק עד עכשיו?
יושב אדם בחדר אטום, בלילה הוא מדליק נורת להט וביום חודרת קרן שמש דרך חריץ קטן. נראה לו ששני סוגי התאורה שקולים, אך רק כשיצא מהחדר יגלה את השמש הענקית שהיא מקור הקרן שהבליחה לחדרו.
תודעת הגוף היא חדר אטום. כשאדם כלוא בה הוא פוגש את צעקת האש הפנימית רק בצורה השלילית של ייסורי מצפון, כאשר הוא מנסה לכבות את הגחלת. אך כאשר יגיע הזמן והאדם ישתחרר מאטימות הגוף, תתגלה לו השמש הגדולה, אש הנשמה הרוצה שרצון ה' להיטיב לעולמו יתגלה במלואו. עם מעט רוח יפיח האדם חיים בגחלת הבוערת, ויראה איך האש גדולה לאין ערוך מעקצוץ ייסורי המצפון.
הייסורים מעולים בזיכוך האדם על־פי מצפונו אך חייבים לתחם אותם לזמן מוגדר מאוד, מפני שהם עלולים לגרור את האדם לקטנוּת ולעצב. רק לאחר שאדם מגלה עד כמה הוא נשמה אלוקית, רק לאחר שהוא בטוח בכל הטוב שצפון בקרבו מותר לו להשתמש בייסורים בצורה מבוקרת על־מנת לזכך את העולם כולו.

בזבוז זמן
הרב אריק מלכיאלי
מרצה לחסידות

חז"ל אומרים ש"רשעים מלאים חרטות". ייסורי המצפון והחרטה מורים על רגישות כלשהי שנותרה אצל האדם, גם אם איננו מצליח לתקן את דרכיו בפועל. לעומת אדם שכבר לא כואב לו בכלל, המתייסר עדיין מחובר.
למרות זאת, יש הרבה רע בהתעסקות יתירה עם תחום החרטה הפנימית וייסורי המצפון. מסוכן ללכת על חבל דק שמהר מאוד ניתן ליפול ממנו לתהומות הייאוש. על האדם להיות עסוק בעשייה חיובית ולשם כך הוא צריך להיות מרוכז בהווה, ללא ניתוקים והפרעות בעקבות נבירה מיותרת בעברו הרוחני.
רבן יוחנן בן זכאי בכה לפני פטירתו ואמר "איני יודע באיזו דרך מוליכין אותי". מבואר בחסידות שעל אף שרבן יוחנן בן זכאי היה מגדולי הדורות, הרי שחשש מפני הרע שיכול להסתתר בעצם הנפש, בתת־המודע. שאל על כך הרבי מליובאוויטש: אם מצבו הרוחני הטריד אותו עד כדי בכייה, למה הוא לא התעסק במדידתו לפני שהגיע יום פטירתו?
הניח הרבי יסוד עצום: לאדם, כל ימיו, אסור להתעסק בברומטר של בחינת מצבו ודרגתו הרוחנית, אלא בביצועים מעשיים של התורה והמצוות. כל אדם ירד לעולם עם סטופר מדויק לביצוע שליחותו המיוחדת. התעסקות בכל עניין אחר, ואפילו נבירה רוחנית בערפילי הנפש ובמכשולי העבר, הן בזבוז הזמן היקר שהעניק לנו בורא העולם ומרידה בשליחותו.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il