ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מאבקי עצמאות, שלטון ומלוכה (חלק ב')

בית מדרש פרשת השבוע חומש במדבר בהעלותך Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

סיון תשע"ה

מאבקי עצמאות, שלטון ומלוכה (חלק ב')


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל

בשבוע שעבר , בדברינו לפרשת נשא, בררנו מה קרה אחרי שאיש בושת ואבנר, לא הפריעו לדוד למלוך על כל ישראל? ובכל אופן, מלכותו על כל העם, התעכבה עוד חמש שנים.
כדי לענות על השאלה נציין שתי עובדות מאוד מעניינות:
א. לא מעט מלכים הומלכו כמה פעמים. חלקם נמשח והומלך בפעם הראשונה בסתר, או לפחות שלא בנוכחות כל העם. גם בתקופה בה אנו דנים, שמואל משח בסתר את שאול על הגג וכן את דוד בביתו של אביו - ישי.
ב. שבט יהודה, שהיה מאוד דומיננטי בהנהגה, גם בתקופת המדבר כמוביל כל המחנה וגם בכניסה לארץ ובכיבושה בימי יהושע, נעלם כמעט לאורך כל תקופת השופטים. שבט יהודה מופיע כמוביל ומנהיג בתחילת תקופת השופטים ומאז אין לו השפעה על המתרחש בארץ ישראל. עתניאל בן קנז היה השופט הראשון. אבצן, שחז"ל מזהים עם בועז, חי בדור של אלימלך כנראה מיד אחרי עתניאל. אלימלך, על פי המדרש, ראה עצמו מועמד למלכות. וז"ל המדרש: "ר' יהושע בן קרחא היה דורש שמות. ושם האיש אלימלך - היה אומר, אלי תבוא מלכות". (רות רבה (לרנר) פרשה ב). בגלל חטאם של משפחת אלימלך, איבד שבט יהודה את המלכות והשלטון נלקח מהם עד לתקופת דוד. לא זו אף זו, שבט יהודה מצא עצמו משועבד לפלישתים עד ימי דוד. לכן, השבט איננו מעורב בתקופת השופטים בענייני הנהגה.
ולכן, דבורה איננה מבקרת אותו על אי הצטרפותו לעזרת ד' בגיבורים.
ולכן, אנשי קעילה "רועדים" מפני הפלישתים ומבקשים משמשון להסגירו לידם.
על פי זה נסביר, דוד בימי שאול חסה תחת מלכותו של אכיש מלך גת. (הצורך לחסות תחת כנפיו של שלטון זר נחשב כאמירה רוחנית "לך עבוד אלהים אחרים").
גם עלייתו לחברון הייתה ברשות הפלישתים והוא שימש שם כ"ווסאל" (שליט בחסות) שלהם. לכן, אף על פי ששבטי ישראל כולם רצו שדוד יהיה מנהיגם, לאחר רצח אבנר ואיש בושת, הם קיבלו על עצמם את עולו של דוד רק בסתר. כדי להכריז עצמאות מלאה, נדרשו מדוד עוד חמש שנים של הכנות.
אחרי שבע שנות מלכות בחברון ורק לאחר שדוד הגיע למסקנה שהגיעה השעה לעצמאות, עלה הוא לירושלים. העליה לירושלים היוותה גם סממן עצמאות כלפי הפלישתים ומרגע זה הייתה ליהודים מדינה עצמאית. הכרזה זו סיכנה את העם ואכן הפלישתים עלו פעמיים על ירושלים בניסיון להכניע את המרד. בחסדי ד' הם נכשלו ונסו לאחר תבוסתם לצבא דוד.
גם בדורנו התרחש תהליך דומה. אחרי ההצבעה בכ"ט בנובמבר תש"ח (1947) דוד בן גוריון חיכה עד ה' באייר כדי להכריז על עצמאות. ההחלטה, שמשמעותה הייתה העמדת היישוב היהודי בסכנה, בגלל פלישת צבאות ארצות ערב, התקבלה ברוב של איש אחד. בחסדי ד', צה"ל הביס את צבאות הפולשים ועם ישראל יצא לראשונה אחרי כ- 1800 שנה מתחת כנפי שלטון זר והקים מדינה עצמאית. על פי האמור לעיל משמעות הכרזת העצמאות הינה: "בואו נעבוד את הקב"ה".
בשבוע הבא, בע"ה, נמשיך לברר את המאורעות מכיוונים נוספים.
הבה נתפלל כי נזכה להתקדם ולהמשיך לבנות את מדינת היהודים כמדינה יותר יהודית,עד שכל האומות יראו בה סמל למוסר ולחברה מתוקנת המבוססת על צדקה ומשפט.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il