ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מאמר שלישי פרק ל' חלק ב'

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה ספר העיקרים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

ז' תשרי התשע"ו

מאמר שלישי פרק ל' חלק ב'

ז' תשרי התשע"ו



נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
יהודה יצחק בן איריס

קיום מצוות רבות יותר
רְבִיעִית — תִּתְחַלֵּפְנָה הַמַּדְרֵגוֹת כְּפִי רִבּוּי הַמִּצְווֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאֶחָד עַל מִסְפַּר הַמִּצְווֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאַחֵר. כִּי קִיּוּם מִצְווֹת רַבּוֹת יִתֵּן רְאָיוֹת לְמַדְרֵגָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה, בְּלִי-סָפֵק — לְהִתְחַבֵּר בָּזֶה* רִבּוּי מִצְווֹת וְרִבּוּי פְּעֻלּוֹת.

בגלל חילוף המדרגות אין לשער שכר העולם הבא
וְיִקְרֶה מִצַּד-חִלּוּף הַמַּדְרֵגוֹת הַלָּלוּ כִּי כְבָר יִמָּצֵא אָדָם שֶׁיִּהְיוּ בְיָדוֹ מִצְווֹת רַבּוֹת יוֹתֵר מֵאִישׁ אַחֵר — וְאַף-עַל-פִּי-כֵן, לְפִי שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ הַמִּצְווֹת הָהֵן עַל הַכַּוָּנָה הָרְאוּיָה, לֹא יַסְפִּיקוּ לָתֵת לוֹ אֶלָּא מַדְרֵגָה קְטַנָּה מִמַּדְרְגוֹת הָעוֹלָם-הַבָּא, וְאוּלַי שֶׁלֹּא יַסְפִּיק לִקְנוֹת עַל-יְדֵיהֶן שׁוּם-מַדְרֵגָה מִמַּדְרְגוֹת הָעוֹלָם-הַבָּא. וּלְפִי שֶׁאֵין הקב"ה מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה [פסחים קיח.], יִנָּתֶן-לוֹ בָּעוֹלָם-הַזֶּה שְׂכַר הַמִּצְוָה אוֹ הַמִּצְווֹת שֶׁעָשָׂה שֶׁלֹּא בְכַוָּנָה. וְיִמָּצֵא, גַּם-כֵּן, אָדָם שֶׁיַּעֲשֶׂה כָל יָמָיו רִבּוּי עֲבֵרוֹת, וּבְסוֹף יָמָיו יַעֲשֶׂה מִצְוָה אַחַת אוֹ פֹעַל אֶחָד בְּכַוָּנָה רְאוּיָה וְיָמוּת מִתּוֹךְ אוֹתָהּ כַּוָּנָה — שֶׁתַּסְפִּיק אוֹתָהּ כַּוָּנָה לָתֵת לוֹ מַדְרְגָה-מָה* מִמַּדְרְגוֹת הָעוֹלָם-הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁהוֹכַחְנוּ בַפֶּרֶק שֶׁלִּפְנֵי-זֶה מֵהַהוּא שׁוֹטֵר שֶׁשָּׁקַד בְּמִיתַת רַבִּי חֲנִינָא בֶן-תְּרַדְיוֹן [ע"ז יח.]. וּפְעָמִים יִמָּצֵא אִישׁ, תַּסְפִּיק מַדְרֵגָתוֹ — מִצַּד-רִבּוּי עֲשִׂיַּת מִצְווֹת וְהַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת — אֶל שֶׁיִּהְיֶה מֻשְׁגָּח בָּעוֹלָם-הַזֶּה וּמֻצָּל מִכָּל הַפְּגָעִים, כְּרֹב חֲסִידֵי יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה הַטֶּבַע כְּפִי-רְצוֹנָם; כְּמוֹ שֶׁהָיָה זֶה בְּרַבִּי חֲנִינָא בֶן-דּוֹסָא [תענית כד:] וּבְנַחוּם אִישׁ-גַּם-זוֹ [שם כא.] וְרַבִּי פִנְחָס בֶּן-יָאִיר [חולין ז.] וְדוֹמֵיהֶם. וּפְעָמִים יִמָּצֵא אִישׁ אֶחָד — מִצַּד רִבּוּי הַמִּצְווֹת וְהַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת וְהַהַשָּׂגָה שֶׁיַּשִּׂיג בָּאֵל, יִתְבָּרַךְ — שֶׁיַּגִּיעַ בָּעוֹלָם-הַזֶּה לְמַדְרֵגַת יְשַׁעְיָהוּ וֶאֱלִישָׁע וְדוֹמֵיהֶן; וְזוֹ מַדְרֵגָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה, שֶׁהִיא מַדְרֵגַת גְּדוֹלֵי הַנְּבִיאִים שֶׁהָיוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה.
____________________________________
לְהִתְחַבֵּר בָּזֶה – מפני שבמצב זה מצטרפים שתי מעלות. מָה – מסוימת.


ביאורים

המדד הרביעי הוא כמות המצוות: כמות המצוות המשתנית בין אדם לחברו בהכרח יוצרת הבדל בין מדרגות האנשים לעולם הבא. מלבד מה שלמדנו על מספר הפעמים של עשיית אותה המצוה, עשיית מצוות שונות ורבות מבטאת שייכות עמוקה יותר לאלוהים ולתורתו. אם-כן, ריבוי המצוות וריבוי הפעולות, הכוונות הנכונות והשוני במצוות עצמן – כל אלו משפיעים על מדרגת האדם לעולם הבא.
מדרגתו של האדם משוקללת מארבעת המדדים האלו גם יחד, ולכן ייתכן מאוד שאדם יקיים פחות מצוות מחברו, ואף על פי כן יזכה לדרגה גבוהה יותר מחברו, וזאת בשל השתדלות יתרה בכוונות טהורות, מה שמברר, אפוא, על חשיבותה הרבה של הכוונה. יתר על כן, ייתכן וימצא אדם שלא יקבל כלל מדרגה בעולם הבא, עקב מצוות ללא כוונה. כאמור הזכרנו את דברי הרמב"ם שדי במצוה אחת בכוונה טהורה לזכות את עושה בעולם הבא. מעשה מצוה ללא כוונה כלל, לא יזכה את עושהו לעולם הבא. אמנם, כיוון שהקב"ה אינו מקפח שום בריה, יקבל אדם זה את שכרו בעולם הזה.
הכוונה קריטית כל כך, כך שבניגוד לאדם שיקיים מצוות ללא כוונה כלל, וייתכן שלא יזכה אף לעולם הבא, ימצא אדם שיקיים מעשה בודד בכוונה טהורה וראויה, ובזה יזכה לעולם הבא על אף מעשיו הרעים כל ימי חייו.
וכפי שכבר הזכרנו בפרק הקודם, כמות המצוות, הכוונות ושאר הפרמטרים במדרגות הגבוהות, משפיעות גם בעולם הזה – בהשגחה יתרה על גדולי ישראל, ובדרגות הגבוהות ממש – בקרבה לקב"ה כפי שהיתה לנביאים.

הרחבות
השפעת הדור על עבודת היחיד
שֶׁיַּגִּיעַ בָּעוֹלָם־הַזֶּה לְמַדְרֵגַת יְשַׁעְיָהוּ וֶאֱלִישָׁע וְדוֹמֵיהֶן. רבי יוסף אלבו תולה את המדרגה העליונה הזאת ב"רבוי המצוות והכוונות הראויות וההשגה שישיג באל". בגמרא מצאנו, לכאורה, תנאי נוסף: "משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל ואף על פי כן היו משתמשין בבת קול. פעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריה ביריחו ונתנה עליהם בת קול מן השמים: יש כאן אדם אחד שראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו זכאי לכך" [סנהדרין יא.]. אם-כן, גם קיום מצוות רבות וכוונות ראויות הן לא ערובה לקניית המדרגה העליונה, כל עוד הדור לא זכאי לכך שיהיה בקרבו אדם מרומם במעלה שכזו. אמנם, ייתכן שזכאות הדור איננה תנאי נוסף אלא היא משפיעה ישירות על יכולתו של היחיד להרבות במצוות ובכוונות ראויות. כך יש ללמוד מדברי הרמב"ם שכותב: "בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול, ונבערה עצת חכמי אותו הדור" [הלכות עבודה זרה א, א], ובהמשך מתאר הרמב"ם את ההתדרדרות לעבודה הזרה. הרמב"ם מתאר כאן כישלון רוחני של "בני האדם" ושל "חכמי אותו הדור". כתב על כך הרב קוק: "הנפשות הינן קשורות זו לזו וכשההמון יורד ממדרגתו הרבה, יורדים גם כן גדוליו לפי ערך זה. על כן כאשר ההמון טעה טעות גדול, מפני ירידת מידותיו ותכונותיו, נבערה עצת החכמים לחשוב דברים של טעות ליסד היסוד המתעה של עבודה זרה" [לאורו עמוד רט].
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il