"רבי יסא בשם רבי יוחנן זה סימן כל זמן שהארון מבפנים הבמות אסורות יצא הבמות מותרות" (ירושלמי מגילה פרק א דף עב טור ד /הי"ב).

"מציאותו של הארון אינה אלא תוצאה מההקדשה, ולא היא הגורמת היתר הקרבת המנחות והפקעת השם במה מהמקום" (עמוד הימיני סימן א' סע' ה).

"דמאחר שצריך הקדשת המקום בדווקא בכדי שיהא למקום תורת מקדש ולא דין במה גדולה גרידא, אם כן הרי תקשי גם במשכן משה במאי קידש המקום, כי לא מצינו אלא שקידש הקרשים, ולא המקום עצמו. ומתרץ דחלות החיוב לקדש עצם המקום היהרק לשם 'חלות' תורת "מנוחה ונחלה", היינו כשהגיעו למקום קבע. אבל במשכן לא היה כלל חובת הקדשה אלא על הקרשים גרידא" (עמוד הימיני שם).