ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
[תרגום ר"ש אבן תיבון]
פתיחה
(פתיחה עברית) מִנִּי אֲנִי מֹשֶׁה בְּרַ' מַיְמוּן הַדַּיָּן בְּרַ' יוֹסֵף הֶחָכָם בְּרַ' יִצְחָק הָרַב בְּרַ' עוֹבַדְיָהוּ הַדַּיָּן זצ"ל.
"חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ" (ישעיה לה, ג).
לכג"ק מָרָנָא וְרַבָּנָא* יַעֲקֹב הֶחָכָם הַנֶּחְמָד הַיָּקָר הַנִּכְבָּד ש"צ בֶּן כג"ק מָרָנָא וְרַבָּנָא נְתַנְאֵל בֶּן פַיּוּמִי רי"ת, וְלִכְלַל כֹּל אַחֵינוּ אַלּוּפֵינוּ, כֹּל תַּלְמִידֵי הַקְּהִילּוֹת אֲשֶׁר בְּתֵימָן, יִשְׁמְרֵם צוּרָם וְיָגֵן בַּעֲדָם, אָמֵן נֵצַח סֶלָה.
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
8 - חלק ו'
9 - איגרת תימן חלק א'
10 - איגרת תימן חלק ב'
טען עוד
שבח יהודי תימן
עַל שָׁרְשֵׁי הָאֱמֶת יָעִידוּ גִּזְעֵיהֶם, וְעַל טוּב הַמַּעְיָנוֹת יַסְהִידוּ* נוֹבְעֵיהֶם, אָמְנָם כִּי מִשֹּׁרֶשׁ הָאֱמֶת וְהַצְּדָקָה פָּרַח נֵצֶר נֶאֱמָן, וּמִמַּעְיַן הַחֶסֶד נַחַל גָּדוֹל נִמְשַׁךְ בְּאֶרֶץ תֵּימָן, לְהַשְׁקוֹת בּוֹ כֹל גַּנִּים, לְהַפְרִיחַ הַנִּצָּנִים. וְהִנֵּה הוּא לְאִטּוֹ נִדְבַּר*, לְכֹל עָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר, וּבוֹ מָצְאוּ סִפְקָם וְדַיָּם, כֹּל עוֹבְרֵי דֶּרֶךְ וְאִיֵּי הַיָּם. לָכֵן הֶעֱבִירוּ קוֹל בִּסְפָרַד וּבִסְפַרְוַיִם, מִקְּצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמַיִם, הוֹי כֹּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם. וְהַסּוֹחֲרִים וְכֹל הַכְּנַעֲנִים, כֻּלָּם יַחַד לְשׁוֹאֲלֵיהֶם עוֹנִים, כִּי מָצְאוּ מַטָּע יָפֶה נַעֲמָן, וּמִרְעֶה טוֹב כֹּל רָזֶה בּוֹ יִשְׁמַן, וְרוֹעֵיהֶם בּוֹ רוֹעֶה נֶאֱמָן, יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָן. וְכִי הֵם מָעוֹז* לַדָּל נוֹתְנֵי לַחְמוֹ, מִסְעָד לֶעָשִׁיר מַקְדִּימֵי שְׁלוֹמוֹ, הֲלִיכוֹת שְׁבָא קִוּוּ לָמוֹ. וְיָדָם לְכֹל עוֹבְרֵי דֶּרֶךְ מְתוּחָה, וּבֵיתָם פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְעִמָּם מָצְאוּ הַכֹּל מְנוּחָה, וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה. וְכֹל הַיּוֹם הוֹגִים בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ הוֹרָה רַב אַשֵּׁי, רוֹדְפֵי הַצֶּדֶק, מְחַזְּקֵי הַבֶּדֶק, מַעֲמִידֵי עִקָּרֵי הַתּוֹרָה עַל תִּלָּם, מְקַבְּצִים לִפְזוּרֵי עַם ה' בְּמִלּוּלָם, מְקַיְּמֵי כֹּל הַמִּצְווֹת בְּדִקְדּוּקֵיהֶן בְּמַקְהֵלוֹתָם, אֵין פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחוֹבוֹתָם. בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית מְקַיְּמֵי תּוֹרָה שׁוֹמְרֵי חֻקִּים, בָּאִיִּים הָרְחוֹקִים, כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחָנוּ בְּטוּבוּ וּבְחַסְדּוֹ, עַל יְדֵי יְשַׁעְיָהוּ עַבְדּוֹ, וְאַתֶּם הָאוֹת, כַּאֲשֶׁר הוֹדַעְנוּ: "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִירוֹת שָׁמַעְנוּ" (ישעיה כד, טז). יִסְעַדְכֶם* ה' לְהָקִים דָּת וְחֻקָּה, לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, לִשְׁמֹר מִצְוָתוֹ וְדָתוֹ, וְלֶאֱחֹז בִּבְרִיתוֹ, אָמֵן נֵצַח סֶלָה.
ברכה לכותב המכתב
וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֵלֵינוּ כְּתָבְךָ, יְדִידֵנוּ יַקִּירֵנוּ, לְמִצְרַיִם, נָעֲמוּ לְשָׁמְעוֹ כֹּל אָזְנַיִם, וְתַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְהוּא הֵעִיד בְּפָנֵינוּ עָלֶיךָ כִּי מִמְּשָׁרְתֵי ה' אַתָּה הַיּוֹשְׁבִים בְּחֶבְלו*, הַחוֹנִים עַל דִּגְלוֹ, וּמֵרוֹדְפֵי הַתּוֹרָה וְאוֹהֲבֵי דָּתוֹתֶיהָ, הַשּׁוֹקְדִים עַל דַּלְתוֹתֶיהָ. יִפְתַּח ה' לְךָ מַצְפּוּנֶיהָ, וִימַלֵּא בִּטְנְךָ מִצְּפוּנֶיהָ, וְיִהְיוּ דְּבָרֶיהָ נֵר לְרַגְלֶיךָ, וְאוֹר לִנְתִיבוֹתֶיךָ.
השבח לרמב"ם
וְזֶה אֲשֶׁר אָמַרְתָּ, יְדִידֵנוּ, בִּכְתָבְךָ, כִּי שָׁמַעְתָּ מִקְצָת אַחֵינוּ אַנְשֵׁי גְּאֻלָּתֵנוּ, יִשְׁמְרֵם צוּרָם, שֶׁהֵם מְהַלְּלִים אוֹתִי מֵרַבִּים* וּמְשַׁנְּנִים, וְעוֹרְכִים* אוֹתִי לִגְאוֹנִים אֵיתָנִים - לְפִי אַהֲבָתָם סִפְּרוּ, וּבְחַסְדָּם וְטוּבָם דִּבְּרוּ וְחִבְּרוּ. וְדָבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו מִמֶּנִּי שִׁמְעוּ, וְאֶל אַחֵר אַל תִּשְׁעוּ: אֲנִי קָטָן מִקְּטַנֵּי חַכְמֵי סְפָרַד, אֲשֶׁר עֶדְיָם* בַּגָּלוּת הוּרַד, וְתָמִיד אֶשְׁקֹד בְּמִשְׁמְרוֹתַי, וְלֹא הִשַּׂגְתִּי חָכְמוֹת אֲבוֹתַי, כִּי יָמִים רָעִים וְקָשִׁים פָּגַעְנוּ, וּבְשַׁלְוָה לֹא הִתְלוֹנַנּוּ*, יָגַעְנוּ וְלֹא הוּנַח לָנוּ, וְאֵיךְ תִּתְבָּרֵר הֲלָכָה, לְגוֹלֶה מֵעִיר לְעִיר וּמִמַּמְלָכָה אֶל מַמְלָכָה? אֲבָל רַצְתִּי אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים בְּכֹל שְׁבִילִים, וָאֲלַקְּטָה בַּשִּׁבֳּלִים, אֲקַבֵּץ הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת, וּבַצְּנוּמוּת הַדַּקּוֹת לֹא אֶבְעַט*, וְזֶה שִׁבְתִּי הַבַּיִת מְעַט. וְלוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ, וַאֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, וְלֹא הַשַּׂגְתִּי אֶת הַמְעַט אֲשֶׁר אֶצְבֹּר, וּמִמֶּנּוּ תָּמִיד אֶשְׁבֹּר. וְעַל אוֹדוֹת יְדִידֵינוּ תַּלְמִידֵנוּ ר' שְׁלֹמֹה סְגַן הַכֹּהֲנִים הֶחָכָם הַנָּבוֹן, אֲשֶׁר אָמַרְתָּ בִּכְתָבְךָ כִּי הוּא מַרְחִיב פִּיהוּ בְּמַהֲלָלֵינוּ וּמַאֲרִיךְ לְשׁוֹנוֹ בִּשְׁבָחֵינוּ - לְשׁוֹן הֲבַאי דִּבֶּר כְּפִי תְּשׁוּקָתוֹ, וְהִגְדִּיל לְסַפֵּר בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ, יִשְׁמְרוֹ צוּרוֹ וִיהִי כְּגֶפֶן פּוֹרֵחַ, וְיַחְזִירֵהוּ אֵלֵינוּ בְּשָׁלוֹם שָׂמֵחַ.
התשובה בלשון קֵדר
וּשְׁאָר עִנְיְנֵי כְּתָבְךָ אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ לַהֲשִׁיבְךָ עֲלֵיהֶם, רָאִיתִי לְהָשִׁיב הַתְּשׁוּבָה בִּלְשׁוֹן קֵדָר וְנִיבוֹ*, לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בּוֹ, מִכֹּל הָאֲנָשִׁים וְהַטַּף וְהַנָּשִׁים. כִּי תְּשׁוּבַת עִנְיָנָיו יַחַד, רְאוּיָה לַעֲמֹד עָלֶיהָ כֹּל קְהִילּוֹתֵיכֶם כְּאֶחָד.
___________________________________
מָרָנָא וְרַבָּנָא – מורנו ורבנו. יַסְהִידוּ – יעידו. נִדְבַּר – נמשך. מָעוֹז – מקום חיזוק וביטחון. יִסְעַדְכֶם – יעזורכם. בְּחֶבְלוֹ – בחלקו. מֵרַבִּים – יותר מרבים אחרים. וְעוֹרְכִים – משווים. עֶדְיָם – תכשיטים. הִתְלוֹנַנּוּ – יָשַׁנּוּ. לֹא אֶבְעַט – לא אזלזל בדברים הפחות מובנים. בִּלְשׁוֹן קֵדָר וְנִיבוֹ – בערבית.
הקדמה
יהודי תימן נודעו בהערכתם המיוחדת לרמב"ם. את ספריו הם לומדים בשקיקה, ואת שמו מזכירים בחרדת קודש. חלק מיהודי תימן אף מזכירים את הרמב"ם בקדיש מיוחד שאותו אומרים בזמנים מיוחדים. עבותות האהבה הללו נוצרו בין היתר בגלל איגרתו המפורסמת ליהודי תימן. הימים – ימים קשים ליהודי תימן. צרות רבות עברו על ראשם. ראשית, המלכות גזרה גזֵרות שמד כנגד היהודים, והכריחה אותם להמיר את דתם לדת האיסלם. שנית, לא רק בכוח הזרוע ניסו לאסלמם, אלא אף בראיות ובהוכחות. יהודי מומר 'הוכיח' ליהודים שמוחמד נביאם כתוב בתורה. באותה תקופה החל הייאוש לכרסם בלִבם שמא הגאולה מתעכבת, והם החלו לחשב את הקץ. לאחר שראו שאין הגאולה מגיעה בזמן שקצבו לה, הם הגיעו לייאוש ומשבר גם בעקבות כך. באותה תקופה גם היה משיח שקר אשר הסתובב בתימן, והפיח תקוות שווא בלבבות השבורים. הרמב"ם מנחם את יהודי תימן, ונותן להם כוח להתמודד מול כל אחת מהצרות: מול גזֵרות השמד הוא מברר מהי הסיבה לכך שכל כך רודפים אותנו. הוא קובע בוודאות שלעולם עם ישראל יישאר העם הנבחר ותורת ה' לא תשתנה. את ראיותיו המדומות של המומר הוא מפריך בקלות. הרמב"ם מעדיף שלא להתעסק בחישובי הקץ, אך בסוף מלמד את יהודי תימן את המסורת שיש בידו על זמן חזרת הנבואה. לסיום הרמב"ם מברר להם בצורה חד משמעית שהמשיח שהסתובב בתימן הוא משיח שקר, ושאל יפתו לדבריו הכוזבים. הרמב"ם כתב את האיגרת בערבית, שהייתה השפה המדוברת בקרב יהודי תימן, והשתמש בשפה פשוטה ובהירה כדי שכל היהודים יוכלו לקרוא בה ולהתעודד מתוכנה. ואכן, היא חיזקה רבות את יהודי תימן, והם מוקירים לרמב"ם על כך טובה גדולה.
הרחבות
יהודי תימן
וְכֹל הַיּוֹם הוֹגִים בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ הוֹרָה רַב אַשֵּׁי. הרמב"ם פותח את איגרתו בדברי שבח עצומים ליהודי תימן. מצינו עוד גדולי ישראל אשר התפעלו מיהודי תימן. כשבע מאות שנים מאוחר יותר, הראי"ה קוק כותב עליהם לאביו: "פה במושבה נוסף ברוך ה' דבר לטובה, על ידי הד הקול של קיבוץ גלויות לארץ הקודש שבא לארץ תימן באו רבים מאחינו בני ישראל היושבים שם... והם אנשים מסתפקים במועט מאד, רובם ככולם בני תורה, כמעט שלא נמצא ביניהם עם הארץ כלל, וכולם חרדים ויראי ה' מאד ... והתימנים הללו... מתפללים בכל יום ג' פעמים בציבור בכוונה... ושקדנים בתורה, ביראת שמים תמימה ואין פרץ ומריבות בשכונתם ... כן ירבה וכן יפרוץ ויאספו אספת נדחי צאן פזורה". (אגרות ראיה א ריב)
לרפואת והצלחת רפאל בן שמחה הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
