בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה
פרשת וישב תשע"ו

נרות חנוכה ונרות המקדש

*יהודה המכבי ולוחמיו היו יכולים להתמרמר על כך שאבותיהם הדליקו מנורה של זהב והם מדליקים מנורה של שיפודי ברזל. אבל הם שמחו על הנס ואמרו הלל והודאה. על כן נשאר נס חנוכה לדורי דורות. *הנסים שלעתיד לבוא יהיו באופן טבעי, ועל כן אינם מתבטלים לעולם. וזה שנאמר כי גאולה שלישית אין לה הפסק.

undefined

הרב שמואל אליהו

י:ח כסלו תשע"ו
13 דק' קריאה 50 דק' צפיה
וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם?
עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל
"אסור להשתמש בנר חנוכה בין בשבת בין בחול, ואפי' לבדוק מעות או למנותן לאורה אסור" (שו"ע תרעג). וכתב הר"ן (על הרי"ף שבת ט ע"א) "ואפילו תשמיש מצוה, דכיון שעל ידי נס שנעשה במנורה תקנוה, עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל".
שימוש באור שמחת בית השואבה
ואף-על-פי שכותב הר"ן כי לא משתמשין בה כלל, מובא במשנה (סוכה ה ג) שהיו נהנים מאור המקדש בעת שמחת בית השואבה. "וּמְנוֹרוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם, וְאַרְבָּעָה סְפָלִים שֶׁל זָהָב בְּרָאשֵׁיהֶן וְאַרְבָּעָה סֻלָּמוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, וְאַרְבָּעָה יְלָדִים מִפִּרְחֵי כְהֻנָּה וּבִידֵיהֶם כַּדִּים שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים לֹג, שֶׁהֵן מַטִּילִין לְכָל סֵפֶל וָסֵפֶל: מִבְּלָאֵי מִכְנְסֵי כֹהֲנִים וּמֵהֶמְיָנֵיהֶן מֵהֶן הָיוּ מַפְקִיעִין, וּבָהֶן הָיוּ מַדְלִיקִין, וְלֹא הָיְתָה חָצֵר בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה מֵאוֹר בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה".
ומסבירה הגמרא בירושלמי: "תני. יכולה אשה לבור חיטיה לאור המערכה". המנורות הללו עם ארבעת הקנים היו מאירות אור חזק כל כך, וכך גם אור אש המערכה שעל המזבח, עד שאשה יכולה לברור את החיטים לאור הזה. מקשה הגמרא: "ולא היו מועלות?" הרי השמן והפתילות הם של הקדש, איך מותר לברור חיטים לאור של דבר הקדש? "אמר רבי יהושע בן לוי: הריח והמראה והקול אין בהן מעילה". רק שימוש בפועל בכלי מקדש נחשב מעילה. לא שימוש בקול, במראה ובריח.
שימוש באור מנורת שבעת הקנים
לפי זה היה צריך להיות מותר להשתמש באור נרות חנוכה. שהרי הם נאסרו בגלל איסור השימוש באור המנורה, ובאור אין משום מעילה. וכך באמת מובא במדרש כי אור המנורה שהייתה ספונה בתוך ההיכל היה מגיע למרחקים גדולים מאוד: "כיון שהיו מדליקין מן המנורה, כל חצר שהיתה בירושלים הייתה משתמשת לאורה" (מדרש תנחומא תצוה סימן ג). הרי למדנו שהיו נהנים מאורה של המנורה עצמה. ואם כן למה לא נהנה מאור נרות חנוכה?
צל היכל אין בו משום מעילה
עוד מלמדת הגמרא: "אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שהיה יושב בצילו של היכל ודורש כל היום כולו" (פסחים כו ע"א). וכל זה בגלל שההיכל היה גבוה מאה אמה, וצלו היה גדול, וכשהיה רבן יוחנן בן זכאי רוצה ללמד תורה לציבור גדול, הוא היה צריך מקום רחב וגדול ומוצל.
ואם תשאל: איך נהנה הוא וכל השומעים מצלו של היכל, שהוא קודש? התשובה היא אפוא שקול ומראה וריח אין בהם משום מעילה. וכל שכן צלו של היכל.
מעילה הוא דליכא, הא איסורא – איכא
הגמרא בבלי (פסחים כו ע"ב) מקבלת את הקביעה של הגמרא ירושלמי שאומרת: "קול ומראה וריח אין בהן משם מעילה", עם זאת היא מוסיפה ואומרת "מעילה הוא דליכא, הא איסורא – איכא". אין מעילה, אבל יש איסור ליהנות גם מקול, מראה וריח של קודש לדברים אישיים. וצריך לומר כי בוודאי שהנאה רוחנית מותרת, שהרי בשמחת בית השואבה היו האנשים שמחים שמחה גדולה ומתעלים עילוי גדול עד שהיו שואבים רוח הקודש. כל האיסור על איסור הוא על הנאה גשמית. אשר על כן, שואלת הגמרא, איך ישב רבן יוחנן בן זכאי ללמד תורה בצלו של היכל? התשובה לדעת רבא היא שאיסור השימוש בהיכל הוא רק לעומדים בצלו הפנימי. "היכל דלתוכו עשוי" שימוש חיצוני לא נאסר. לדעת אביי, הנאה הבאה לו לאדם בעל כורחו – מותרת אם הוא לא יכול להימנע ממנה, למרות שהוא מכוון ליהנות ממנה (ע"ע שו"ת "מנחת יצחק" חלק ב סימן קכא).
הנאה משמיעת שירת הלוויים
תירוצים אלו יכולים לסייע לנו להבין את ההנאות הנוספות שהיו לאנשים שגרו בירושלים בתקופת המקדש. הגמרא (תמיד ל ע"ב) אומרת שהיו האנשים שומעים את קול הלוויים השרים למרחקים גדולים, לפעמים עד יריחו: "מיריחו היו שומעין קול שער גדול שנפתח, מיריחו היו שומעין קול מגריפה (אחד מכלי הנגינה שהיה במקדש), מיריחו היו שומעין קול בן ארזה מקיש בצלצל, מיריחו היו שומעין קול החליל, מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז, מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור, מיריחו היו שומעין קול השיר".
הנאה מריח הקטורת
הגמרא (יומא לט ע"ב) מספרת גם שאנשים נהנו מהריח הקטורת: "נשים שביריחו אינן צריכות להתבשם מריח קטורת, כלה שבירושלים אינה צריכה להתקשט מריח קטורת". הריח של הקטורת בירושלים היה כל כך חזק במשך כל היום, עד שאפילו כלה, שמתבשמת יותר מאשה רגילה, לא מתבשמת בירושלים מריח הקטורת. ואם אין מעילה בריח אבל יש איסור - האם אנשי ירושלים עברו איסור כל יום?
מסביר התוספות ביומא (לט ע"ב) כי אותם אנשים ונשים שנהנו מריח הקטורת לא עשו שום איסור, אלא אם כן הם קירבו את עצמם לעזרה בשביל הריח (ולא בשביל הרצון להתקדש). למה הדבר דומה? לאדם שמתעניין במוזיקה ובא לשמוע את שירת הלוויים מבחינה מקצועית, ולא כדי להתעלות ברוח הקודש. שזה איסור, אם כי אין בו מעילה.
לב בית דין מתנה עליהם
במציאות זו, אדם שגר בסביבות ירושלים צריך לכוון כל הזמן כך שכל מעשיו לשם שמים. שמיעת שירת הלוויים, הרחת ריח הקטורת, התעלות השראת שכינה, מראה יופיו של בית המקדש וכו' – הכול לשם שמים. לכאורה זו דרישה גדולה מדי, ובני-אדם עלולים להיכשל בזה. למניעת הכישלונות הללו משתמשים בכלל שאומר כי לב בית דין עושה תנאי שבו הוא מוציא חלקיק התרומות שנהנו בו לחולין כדי שאנשים לא יעברו איסור.
הגמרא (כתובות קו) מספרת לנו על מציאות שבה כל התורם למקדש, על דעת בית-דין הוא תורם. ובלשון הגמרא, "לב בית דין מתנה" תנאי בתרומות שחלקם יצאו לחולין, בית-דין יכול אפוא להחליט על כל חלק מהתרומה הוא לא קודש. כך קבעו חכמים שהכהנים לא מועלין בבגדי כהונה בלבישתם "משום דלא ניתנה תורה למלאכי השרת" (קידושין נד ע"א).
הפקעה מקודש לצורכי ציבור
ולא עוד, אלא שלפעמים הפקיעו חכמים מהקודש לצורכי ציבור. על כן "מבקרי מומין שבירושלים, היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. ת"ח המלמדין הלכות שחיטה לכהנים, היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. ת"ח המלמדים הלכות קמיצה לכהנים, נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. מגיהי ספרים שבירושלים, היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה".
כל מבקרי המומין ותלמידי החכמים שמלמדים לכהנים שנטלו שכרם מתרומת הלשכה, בדין נטלו, שהרי דברים אלה הם חלק מעבודת המקדש. אבל איך נתנו למגיהי ספרים שבירושלים כסף מתרומת הלשכה? הרי זה לא חלק מעבודת בית המקדש, זו חובה פרטית של כל אחד ואחד בביתו לא להשאיר בביתו ספר שיש בו טעות. מתרץ רש"י בפירושו שם: "וראו בית דין שהיו (האנשים) מתעצלין בדבר, והפקירו תרומת הלשכה לכך". כן נאמר בגמרא: "חומת העיר ומגדלותיה וכל צרכי העיר - באין משירי הלשכה" (קידושין נד ע"א). כי לב בית דין מתנה עליהם. ועל זה סמכו בדיעבד גדול להישען על תיבת בית הכנסת, להנחת ספר התורה וכדומה, למרות שהיא תשמישי קדושה (רמ"א או"ח קנ"ד ס"ע ח).
איסור הנאה מקדושת מקדש מעט
מרן הרב אליהו זצוק"ל היה מדגיש כי חלק מהלכות בית המקדש נמצאות גם בבית כנסת שנקרא "מקדש מעט". ובמיוחד בתי כנסיות שבארץ ישראל שלא נבנים על תנאי – וקדושתם מרובה יותר. וכתב על זה ה"שולחן ערוך": "אם בשעת בנין בית הכנסת התנו עליו להשתמש בו - מותר להשתמש בו בחרבנו; אבל ביישובו, לא מהני תנאי. ואפילו בחרבנו, לתשמיש מגונה, כגון: זריעה וחשבונות של רבים, לא מהני תנאה. במה דברים אומרים? בבתי כנסיות שבחוצה לארץ, אבל בבתי כנסיות שבארץ ישראל, לא מהני שום תנאי".
ואע"פ שיש תנאי לתשמישי קדושה, כגון במטפחת של ספר תורה וכמו שראינו לעיל, אין תנאי מועיל להפר קדושת בית כנסת בשעה שהוא בנוי ומשמש לתפילה "כיון דמצוה שישראל יהיה להם מקדש מעט בכל מקום שהם (כדאיתא בסימן ק"נ) דכופין זה את זה לבנות בית הכנסת" (ביאור הלכה קנא ד"ה לא מהני). ולמרות שיש אפשרות לחכמים להתנות תנאי להפר את הקדושה, אין הם משתמשים בכוח זה, כי חשוב שיהיה בכל מקום "מקדש מעט" ללא תנאי שיפר את קדושתו.
לפי זה אסור לעשות בבית כנסיות שבארץ ישראל שום סעודה, ולא מועיל בזה שום תנאי כיוון שהוא מקדש מעט. ולפי ה"שולחן ערוך" גם לא באלה שבחו"ל, כיון שיש בזה צד של זלזול במקדש מעט (ועיין ביאור הלכה ד"ה אבל להליץ על אלה שאוכלים בבתי כנסיות). והיה אומר מרן הרב אליהו זצוק"ל, כי גם מי שקובע מסמר בבית הכנסת כדי שיוכל לתלות עליו את מעילו, מעל בקדושת בית הכנסת. אמנם מתלה המעילים ששמים הגבאים במבואה של בית הכנסת לצורך המעילים – בדין עושים ומותר להם.
איסור שימוש בנרות חנוכה
לפי זה מובן למה אנו אומרים שאין לנו רשות להשתמש בנרות חנוכה. כי אע"פ שקול, מראה וריח אין בהם מעילה – איסור יש להשתמש בקול, במראה ובריח לצורכי חולין. ואע"פ שהיו יכולים חכמים להפקיע את קדושתם של הנרות שלא ייכשלו בהם בני אדם – לא עשו כן כדי להרבות בנו את קדושתה ואורה של המנורה הטהורה שמגיעה אלינו דרך נרות חנוכה.
עד שתכלה רגל מן השוק
עד שתכלה רגל מבית הקולנוע
על חשיבות הפצתו של האור הזה היה מספר מרן הרב אליהו זצוק"ל על מפגש עם הרב מבריסק זצוק"ל, שהיה מהדר במצוות והיה גר מול קולנוע אדיסון בירושלים. ואמר לו כי אם הוא רוצה להדר בהדלקת נר חנוכה הוא צריך להדליק גם בשעה שהאנשים יוצאים מבית הקולנוע בסוף ההצגה האחרונה (ראה הסיפור המצורף). שכך לשון הגמרא (שבת כא ע"ב): " מצותה. משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק". והסבירה הגמרא כי צריך לחכות שתכלה מן השוק גם רגלם של התרמודאים. ומי הם התרמודאים? אנשים לא יהודים שמוכרים עצים לחימום, ודרכם להישאר בחנויות עד שעה מאוחרת. שעה שאנשים רוצים להדליק בביתם חימום או תאורה, ומגלים שאין להם מספיק עצים. ויוצאים אצל התרמודאים לקנות עצים.
כמו חצי שעה
ובאמת להלכה מספיק שאדם ידליק נרות לחצי שעה. שכך נפסק ב"שולחן ערוך" (סימן תרעב): "שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניסא".
האם בימינו יש מקום לחייב להדליק יותר מחצי שעה? שהרי מנהגנו היום שאנשים נמצאים ברחוב גם אחרי חצי שעה מצאת הכוכבים.
בשו"ת "משנה הלכות" (חלק ד סימן עט) כתב כי החיוב הוא רק חצי שעה. והוכחה לכך היא מהאנשים שמדליקים בתוך הבית, ששם לא כלה רגל מן הבית עד שעה מאוחרת, ואעפ"כ גם שם המצווה היא רק חצי שעה. אם כן, גם כשמדליקים בחוץ החיוב להדלקה הוא רק חצי שעה. אמנם מרן הרב זצ"ל היה מהדר להדליק שתי חנוכיות עם הרבה שמן להגדיל את פרסום הנס גם במקום וגם בזמן.
הידור בחינוך על חשבון הידור מצווה
על חשיבות פרסום הנס כלפי בני הבית אפשר ללמוד מהשאלה שנשאלה לבעל שו"ת "משנה הלכות" (חלק יא סימן תקלב) על אדם שבתו לא נמצאת בזמן ההדלקה בבית באופן קבוע ומגיעה יותר מאוחר – האם ידליק או יחכה לה? והשיב: "באמת כי הוא שאלה מסובכת ואין אומרים לו לאדם 'חטא בשביל שתזכה חברך'. ולכן לכאורה אין לומר להאב שימתין וידליק כשתחזור הביתה. ומאידך גיסא הבת אם לא תדליק ולא תראה הדלקת נרות תתרגל ככה שלא להדליק ולבטל המצות כי ההרגל נעשה טבע שני כמאמר החכם, ולהדליק לעצמה ולברך נמי הוא מילתא חדתא שאין מדרך הבתולות להדליק נרות חנוכה כידוע". אמנם למסקנה הוא אומר לאב לחכות לבתו ולהדליק כשהיא חוזרת. וצריך אדם להוריד מהידור המצווה שלו כדי שבניו ובני ביתו יתחנכו בתורה. "שהאב מצוה על בניו וביתו יותר מערבות כל העולם" (והוא אומר כי התשובה הזאת היא גם לפי ה"שולחן ערוך" שכתב שלכתחילה צריך להדליק בצאת הכוכבים, וגם לפי הרמ"א שכתב כי בזמן הזה שמדליקים בבית לא צריך להקפיד על צאת הכוכבים. וסיים כי "טוב ליזהר גם בזמן הזה").
מקום ההדלקה
שני פתחים – שני נרות
על חשיבות הפצת אורות חנוכה אפשר ללמוד גם ממה שנאמר במסכת שבת (כג ע"א): "אמר רב הונא חצר שיש לה שני פתחים צריכה שתי נרות. אמר רבא: לא אמרן אלא משתי רוחות אבל מרוח אחת לא צריך". ומסבירה הגמרא שזה כדי שלא יחשדו בו העוברים ושבים ליד הפתח שלא הדליקו בו. "ואם שני הפתחים ברוח אחד - די לו באחד מהם" (שו"ע תרעא ח).
וכתב הרמ"א כי בחו"ל שהיו מדליקים על שולחנם אין להלכה זו נפקא מינה. אבל במקום שמדליקים בחוץ או בחלון הפונה לרשות הרבים - לא מברכים אלא בפתח אחד. ואע"פ שכתב הרשב"א (שו"ת תקכה. פרי חדש יו"ד יג ס"ק ה) כי מברכים על הלכה שמקורה הוא רק ב"מראית עין". וכתב כי מי ששוחט בן פקועה (עוּבר שהוצא מבטן הבהמה לאחר שחיטתה) – מברך על השחיטה. עם זאת פסק הרמ"א כמ"ד שלא מברך (ראה תבו"ש סי' י"ג ס"ק ט' שמחלק בזה. ובספר נחפה בכסף ח"ב דף כ', דעתו דהעיקר כסברת הרשב"א לברך על דבר שהוא משום מראית עין, אלא דמ"מ יש לחוש לסברת הר"ן, ולכן יש לברך על דבר אחר, ולכוון גם על זה. שו"ת "שיח יצחק" סימן שלד).
מדרגות להדלקה
מו"ר הרב אליהו זצוק"ל נשאל לא פעם איפה מדליקים אלה שגרים בבתי דירות, האם בפתח הבית בתוך חדר המדרגות, או בפתח של חדר המדרגות למטה. והשיב שצריכים להדליק בפתח הבית מבפנים, ואם יש להם חלון לרשות הרבים ידליקו גם שם. וכך היה עושה בעצמו. ומקורו ב"שולחן ערוך" (תרע"א סעיף ה): "נר חנוכה מניחו על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ. אם הבית פתוח (ישר) לרשות הרבים - מניחו על פתחו; ואם יש חצר לפני הבית - מניחו על פתח החצר; ואם היה דר בעלייה שאין לו פתח פתוח לרשות הרבים - מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים; ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצוה - מניחו על שלחנו ודיו".
והסביר ה"בית יוסף" כי אם לגר בעלייה היה פתח מיוחד לרשות הרבים, היה מדליק בפתח זה. אבל אם אין לו פתח מיוחד – הוא לא מדליק בפתח החצר למרות שהוא נכנס דרך פתח חצר זו, כיוון שלא ניכר שהוא מדליק בפתח ביתו. "אבל הכא מיירי כשהעלייה פתוחה לבית דהשתא כי מנח לה על פתח הבית או על פתח החצר לא מינכרא מילתא דמשום עלייה היא ולפיכך מניחה בחלון הסמוך לרשות הרבים" (עיין שו"ת "משנה הלכות" חלק טו סימן רא. שו"ת שבט הלוי חלק ד סימן סה ובשו"ת "שרידי אש" חלק א סימן נו עמוד קסז).
המנורה שלא כבתה שנה שלמה
במדרש (תנחומא תצוה ג') "אמר רבי חנינא סגן הכהנים: אני הייתי משמש בבית המקדש ומעשה נסים היה במנורה משהיו מדליקין אותה מראש השנה לא היתה מתכבה עד שנה אחרת. ופעם אחת לא עשו הזיתים שמן התחילו הכהנים לכבות (ס"א לבכות). ואמר רבי חנינא סגן הכהנים: אני הייתי בבית המקדש ומצאתי מנורה דליקה יותר ממה שהיתה דליקה כל ימות השנה".
ובשו"ת "אמרי יושר" (ח"ב קצ"ה) הקשה: א"כ איך ידליק אהרן את הנרות כל יום? ובמיוחד שאסור לכבות את אש המנורה. וגם אביי ורבא שחלוקים אם המכבה אש מנורה חייב או פטור, לא חלוקים אלא אם הוריד את האש לארץ. אבל כשהיא על המזבח או על המנורה לכ"ע חייב (יומא מו ע"ב). ואם כן איך ידליק הכהן את המנורה. שצריך לכבותה ולהדליקה? (עיין שו"ת הרשב"א עט. שט). ותירץ בספר "פענח רזא" (תצוה בד"ה בהטיבו את הנרות) כי לצורך הדלקה מחודשת מותר לכבות את הנרות, כיוון שכבר נעשית מצוותם.
ובשו"ת "מנחת יצחק" (חלק ב סימן קכא) הביא תירוץ בשם האדמו"ר מגור זצ"ל כי הכהן היה מקיים את המצווה של ההדלקה בכך שהוא מטפטף בכל יום טיפה אחת של שמן לתוך הנרות של המנורה שכבר דולקים. שהוספת שמן לנרות שדולקים נחשבת בהלכות שבת למדליק, ובכך הכהן ממלא את מצוות ההדלקה שלו. והקב"ה ממשיך את הנס שלו ללמד לכל עמי הארץ ששכינה שרויה בישראל.
פורים וחנוכה לא בטלים לעולם
וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַרְעָם
בגמרא ירושלמי: "רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַנְּבִיאִים וְהַכְּתוּבִים עֲתִידִים לִיבָּטֵל. וַחֲמֶשֶׁת סִפְרֵי תוֹרָה, אֵינָן עֲתִידִים לִיבָּטֵל. מַה טַעְמָא? (דברים ה) 'קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסַף', רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר אַף מְגִילַת אֶסְתֵּר וַהֲלָכוֹת אֵינָן עֲתִידִים לִיבָּטֵל, נֶאֱמַר כָּאן קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסַף וְנֶאֱמַר לְהָלָן, (אסתר ט) 'וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַרְעָם' (ירושלמי מגילה ז ע"א). ובמדרש למדו מכאן גם על חג פורים עצמו שלא יבטל: "שכל המועדים עתידין ליבטל וימי הפורים אינן בטלים לעולם" (ילק"ש משלי ט תתקמד).
בספר "מגיד מישרים" (פרשת ויקהל שנת ש"ך) כתב שחכמים אומרים כי גם חנוכה לא בטל לעולם. וצ"ל שטעם הדבר הוא בכך שחנוכה הוא כמו פורים, נסים שמתגלים בדרך הטבע לא בטלים לעולם. ולכן כל ימי הגלות המשיך הפורים וניצלנו מהגויים הקמים עלינו בדרך הטבע. גם הנס של חנוכה של מעטים מול רבים ממשיך בדורנו פעם אחר פעם בכל מלחמות ישראל ונראה כמו דרך הטבע. גם הנס של פך השמן לא היה חד-פעמי, אלא דרך הטבע של בית המקדש שהנר המערבי לא היה כבה כל ימיו של שמעון הצדיק. המנורה שלא כבתה שנה שלמה בימי חנניא סגן כהנים. שמים שמן טבעי והוא דולק מעבר לזמנו הקצוב לו. שמים עצי המערכה והם דולקים כל היום כולו.
שמחה לדורות
ה"אור זרוע" (חלק ב שכא) בהלכות חנוכה נתן טעם אחר למה חנוכה היא לדורי דורות, (ואפשר שהטעמים קשורים זה בזה): "ולמה היא נוהגת לדורות? אלא שעשאוהו בצער ואמרו בו הלל והודאה והדליקו בו נרות בטהרה. לפי שנכנסו יונים בהיכל וטמאו כל הכלים ולא היה להם במה להדליק שמן וכשגבר' יד בית חשמונאי הביאו שבעה שפודי ברזל וְחִפּוּם בְּבַעַץ (ציפו אותם בבדיל) והתחילו להדליק".
יהודה המכבי ולוחמיו היו יכולים להתמרמר על כך שאבותיהם הדליקו מנורה של זהב והם מדליקים מנורה של שיפודי ברזל מצופה בבדיל. אבל הם התגברו על הצער והעצבות כרבי עקיבא בשעתו, ושמחו שמחה גדולה על הנס שהיה להם ואמרו הלל והודאה. על כן נשאר נס חנוכה לדורי דורות.
גאולה שלישית – אין לה הפסק
ומכאן לגאולה שלישית. בגמרא (ברכות יב) "תַּנְיָא, אָמַר לָהֶם בֶּן זוֹמָא לַחֲכָמִים, וְכִי מַזְכִּירִים יְצִיאַת מִצְרַיִם לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (ירמיה כג) 'הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה', וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם' (וחוזר על כך ירמיהו בפרק טז). אָמְרוּ לוֹ, לֹא שֶׁתֵּעָקֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם מִמְּקוֹמָהּ, אֶלָא שֶׁתְּהֵא שִׁעְבּוּד גָּלֻיּוֹת עִקָּר, וִיצִיאַת מִצְרַיִם טָפֵל לוֹ".
ובאמת, למה תישכח יציאת מצרים ולא יישכח קיבוץ גלויות האחרון?
יש אומרים כי זה בגלל שיציאת מצרים נעשית מעל הטבע, עשר המכות, קריעת ים סוף וכדומה – אחרי כל הנסים הללו נפסקו המכות וגם הים חוזר לאיתנו. לעומת זאת הנסים שלעתיד לבוא יהיו באופן טבעי. "נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה". ועל כן אינם מתבטלים לעולם. וזה שנאמר כי גאולה שלישית אין לה הפסק. יהי רצון שנזכה לראותה במהרה בימינו. אמן.

סיפור
כי בא אורך
בשנת תשנ"ב ביקר הרב מרדכי אליהו אצל האדמו"ר מחב"ד זצ"ל. בנוכחותו אמר הרבי: יש אנשים ששואלים: מתי יבוא המשיח? מתי תהיה הגאולה? ובכן, צריך להגיד להם: המשיח לא קרוב, הוא כבר נמצא! אנחנו סוגרים את הדלת בפניו. צריכים לפתוח את הדלת ולא לחסום את הגאולה.
פעמים רבות הזכיר הרבי זצוק"ל את דברי המדרש בפסיקתא רבתי (פרשה לו): "אמר רבי יצחק: שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי האומות העולם מתגרים זה בזה. מלך פרס מתגרה במלך ערביא, והולך מלך ערביא לאדום ליטול עצה מהם וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם כולו. וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה. וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נלך ולהיכן נבוא?
ואומר להם: בניי אל תתייראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם. מפני מה אתם מתייראים? אל תיראו! הגיע זמן גאולתכם. ולא כגאולה ראשונה כך גאולה אחרונה כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושיעבוד מלכיות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושיעבוד מלכיות אחריה".
עוד שם במדרש: "שנו רבותינו בשעה שמלך המשיח נגלה בא ועומד על הגג של בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר להם: ענוים הגיע זמן גאולתכם. ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזרח עליכם. שנאמר 'קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח'".


מבריסק להפצות באדיסון
סיפר הרב זצ"ל: הרב מבריסק היה ידוע כמחמיר בכל החומרות שבעולם, והוא היה גר ברחוב ישעיהו בירושלים על יד קולנוע "אדיסון". אני הייתי בידידות עם בנו והוא אמר לי שאביו מדליק כדעת הרמב"ם עם שקיעת החמה, והוא שם כמות שמן גדולה כדי שתדלק החנוכייה עד חצי שעה אחר צאת הכוכבים. אמרתי לו: אבא שלך לא יודע לקיים מצוות עם כל החומרות. שאל אותי הבן: מדוע? ואמרתי לו: אביך צריך להדליק גם בחצות לילה, כי בשעה זו יש אנשים רבים ברחוב. אמר לי הבן: זה לא יכול להיות. והוא אמר לאביו את דברי. והנה, הגיע חצות לילה והסתיימה הצגה שנייה בקולנוע "אדיסון" ויצאו מהבניין כאלף איש. משראה זאת הרב מבריסק מיד רץ לביתו והביא חנוכייה כדי להדליק בה את הנרות.
עבר שם אחד האנשים ושאל את הרב: מדוע כבודו מדליק לנו נרות? הרי יש תאורה ברחוב! ענה לו הרב: היום זה חנוכה. שאל אותו אדם: מה זה חנוכה? והתחיל הרב להסביר לו את הנסים שעשה ה'. אמר אותו אדם: גם אני יכול להדליק? אמר לו הרב: כן, קח ותדליק אתה. אמר הרב מבריסק: אם מהחומרה שהחמרתי זיכיתי עוד יהודי שידליק נרות חנוכה, דיינו".

תשובה כהלכה

הצגה מוארת. האם מותר לעשות הצגה על דמות מהתנ"ך, כגון שלמה המלך, כשעיקרון ההצגה בנוי על מדרשים אך רובה מומצא?
מותר וכדאי מאוד שתלמיד חכם יראה מראש את ההצגה ויעיר ויאיר.


עושים שוּק. האם מותר לקחת הביתה שמפו, קפה, סוכר וכדומה שנשארים בחדר כשמתארחים בבית-מלון?
אין איסור.

מתי קאתי מר?נאמר שאסור לחשב מתי יבוא המשיח (בעז"ה במהרה ובימינו), אבל הרבה עושים את זה. האם זה דוחה את בואו?
לא צריך לחשב מתי יבוא משיח. צריך לפעול שהוא יבוא במהרה. כי לפעמים אדם מחשב מתי הוא יבוא, ובגלל זה הוא לא עושה מה שצריך לעשות.

מודעה
העלון מוקדש לעילוי נשמת הרבנית רג'ין בת מזל עטייה זצ"ל, שזכתה שבעלה, בניה ובנותיה, חתניה וכלותיה ובני ביתם לומדים תורה ומלמדים תורה ברבים. תנצב"ה.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il