בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • בא
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצ"ל

פרשת בא מדברי הרב אליהו זצוק"ל

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

שבט תשע"ו
8 דק' קריאה
המטרה של מכת חושך
במכת חושך היה שלושה ימים חושך ושלושה ימים נוספים חושך סמיך עד שלא יכלו לשבת או לקום ממקומם. עם ישראל לא נפגעו ממכת חושך אלא ראו את כל האוצרות של המצרים, אבל לא נגעו במאומה. אחר כך בליל פסח באו ובקשו את כל הכלים שכבר ראו במכת חושך, וידעו לומר לכל מצרי ומצרי היכן מונחים כל הכלים שבקשו מהם.
על זה אמר ה"אור החיים" הקדוש שהקב"ה עשה זאת בכוונה כדי שאחר כך יאמר להם פרעה איך אתם נותנים להם לברוח והרי לקחו לכם את הכלים היקרים שלכם ואת השמלות היפות של נשותיכם! ואז יקבלו את האומץ ואת העוז לרדוף אחריהם, וכך יכנסו לים סוף ויטבעו בה, לקיים בהם מה שחשבו בתחילה שכיון שהקב"ה נשבע שלא מביא מבול לעולם אז לא יקרה להם מאומה, והם לא ידעו שהקב"ה לא מביא מבול לעולם אלא הם בעצמם יכנסו ויטבעו במים.

ולכל בני ישראל היה אור במושבותם
עם ישראל, בזמן החושך, חלק שלא האמין במשה ומתו במכת חושך. אבל אלו מעם ישראל שהאמינו בו, הוארו באור האמונה בלבם. יש חושך שמכסה ארץ, יש ערפל לאומים, אבל בתוך לבו של כל יהודי ויהודי יש אור ונשמה קדושה, ואותה נשמה קדושה שבלבו של אדם האירה בימות החושך. ומכח אותה קדושה התגברו עם ישראל ולא לקחו מכל האוצרות שראו בבתי המצרים! וזהו: "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם", ובזה התחיל היסוד באותה הקדושה שהתעורר בלבותיהם של כל אדם מישראל.

הנפלאות שנתגלו במכת בכורות
במכת בכורות היתה המכה הגדולה, שכן ראו בחוש כיצד במיטה אחת ישנים בכור ישראל לצדו של בכור מצרי, והוכה הבכור המצרי ומת בזמן שהבכור הישראל חי. וכשמתו הבכורות המצרים נעשו גופותיהם קרים כדרך כל אדם שמת שנעשה גופו קר. בשעה שהילד הישראל ישן הרגיש בקרירותו של זה המצרי המת שישן לצידו, ואז קם וניגש לאמו ואמר לה שקר לו, ואמו באה והוציאה את גופתו של המצרי המת. כך שראו כל המצרים את הנסים והנפלאות שעשה ה' באותה המכה, והיתה צעקה גדולה בכל מצרים, לא היה בית שאין שם מת, אפילו בכור מאב או בכור מאם, אפילו בכור שאינו פטר רחם, ופרעה קם מכסאו וכו'.

מוסר לשמירת שבת מהארבה
והנה, המכה המוזכרת בתחילת הפרשה היתה מכת ארבה. אומר ה"אור החיים" עליו השלום, וכך הביא גם ה"אבן עזרא", שמשה רבנו לקח מקל אחד שלו, קשר ארבה אחד לחוט, וסיבב אותו כמו שילדים משחקים במקלותיהם. פרעה התחיל ללעוג למשה ואמר לו מה אתה עושה ומשחק ככה עם ארבה על חוט שבמקל? והנה עודו צוחק והוא רואה לתדהמתו שלכל כיוון שהסיט משה רבנו את המקל ואת החוט, היה מגיע ארבה בהמוניו. אומר בעל הטורים על הפסוק: "וינח בכל גבול מצרים", שבשתי מקומות כתוב בתורה "וינח", פעם אחת כאן ואחד במנוחה של היום השביעי כשהקב"ה נח ממעשה בראשית.
הארבה הגיע ואכל את כל היבול מהעצים, וכשהגיע יום שבת התחיל משה רבנו ללמד את בני ישראל שעתידים לקבל את התורה, ויש בדיני שבת גם איסור מוקצה, ולא רק זה אלא גם אסור להשען על העץ שמא יקטוף, ואסור לקטוף. התחילו עם ישראל לומר לו שזה קשה מאוד, ואיך ניתן לקיים איסור מוקצה בשבת? וגם פרעה צוחק על כל העניין. והנה בערב שבת רואים שכל הארבה יורד מהעץ ונח על הקרקע. שאלו מה קרה? הבינו, שזה היה קודם זמן הדלקת נרות ומשום כך ירדו על הרצפה
אמר להם משה רבנו אתם רואים? זה בגלל שמכלל איסורי מוקצה הוא שאסור להשען על העץ. התחילו גם ללגלג על דבריו. במוצאי שבת אמר להם משה רבנו חכו ותראו מה יקרה, עכשו אני אעשה הבדלה ותראו מה יעשו הארבה. עשה משה רבנו הבדלה, בירך את ברכות ההבדלה, ורק סיים לברך "המבדיל בין קודש לחול" התחילו כל הארבה לעלות על העצים בחזרה לאכול מהם את הכל. או אז ראו מהו שבת, וכך פרעה למד מוסר, המצרים למדו מוסר ועם ישראל למדו מוסר.

אמונה בתחיית המתים ממכת הארבה
משה רבנו אמר לעם ישראל שיצאו מהם בני אפרים ויצאו לפני הזמן והרגו אותם, אתם תצאו בזמן ותדעו גם שעתידים עצמותיהם לקום לתחיה. גם אז התחילו ללעוג ולומר שלא יתכן שיקומו עצמות לתחיה. אמר להם שיש משיח ותחיית המתים. אמרו לו שאין דבר כזה. הנה אפילו העצמות של אברהם אבינו עדיין לא קמו לתחיה ומה פתאום יקומו לתחיה! הנה כשבאה מכת ארבה נוכחו לדעת ולראות בחוש שיש מושג של תחיית המתים. הנה המצרים צדו ולקחו מהארבה, תלשו להם את כנפותיהם, והכניסו אותם לצנצנות לכבישה עם מלח ושום, כל אחד כפי שאהב. כשנגמרה מכת ארבה כתוב "לא נשאר ארבה אחד בכל ארץ מצרים", רק יצא הצו שכל הארבה צריכים לצאת, יצאו כל הארבה ואפילו אותם הכבושים מתוך הצנצנות. אמר להם משה רבנו עתה תראו ותאמינו שיש תחיית המתים.

תפול עליהם אימתה ופחד
אנחנו לא צריכים הוכחות לתחיית המתים, אבל אנחנו רוצים שלא תהיה רק בגדר "אמונה" אלא בידיעה גמורה, כמו שכתוב "כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". וכל הגוים, תפול עליהם אימתה ופחד, הנה על ידי מצות תפילין תפול אימה ופחד על כל אומות העולם. לכן כשמניחים תפילים עלינו קודם כל לשעבד את עצמנו, לשעבד את מוחנו ואת לבנו לאבינו שבשמים, ואז נאמר רבונו של עולם הנה אנחנו משעבדים את הכל לך, כך תעשה עמנו נסים ונפלאות, ויראו עינינו וישמח לבנו. וכתוב: "כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים" אצל כולם יהיה חושך, חושך גשמי ורוחני, "ועליך יזרח ה'" אנחנו רוצים אורה, והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, ואז נראה אנחנו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, ויהי רצון שיהיה בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן.

נסים נוראים - "וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כְּדַבֶּרְכֶם".
הקב"ה חנן אותי בקול ערב, ומדי שנה היו מזמינים אותי לעבור לפני התיבה באחת הקהילות באנגלייה. חלק מהפרנסה שלי הייתה בנויה על התפילה שהייתי מתפלל שם בימים נוראים.
שנה אחת התחלפו ראשי הקהילה, ואחד הדברים הראשונים שהם עשו היה להחליף את החזן בימים נוראים, כלומר אותי. הם התקשרו באמצע חודש אלול ואמרו לי שהשנה הם יביאו חזן אחר ושלא אבוא אליהם. יש לי מספיק זמן למצוא קהילה אחרת שתיקח אותי בתור חזן.
איפה אמצא כעת קהילה אחרת? כיוון שבכל עניין בחיים התייעצתי עם הרב אליהו זצ"ל, גם במקרה הזה הלכתי אל הרב וסיפרתי לו את המעשה. אמר לי הרב: אתה תהיה שם השנה חזן. אל תקשיב למה שאומרים לך. תקנה כרטיסים כבר עכשיו.
הזמנתי כרטיסים כפי שאמר לי הרב, ושוב התקשרתי לראשי הקהל באנגלייה ושאלתי האם הם נשארו בדעתם שלא אבוא. אמרו לי ראשי הקהל שזה עניין סגור, הם כבר הזמינו חזנים אחרים, ואין צורך שאתקשר אליהם פעם נוספת.
פניתי שוב אל הרב בשאלה האם לחפש קהילה אחרת, והרב השיב לי: הרי אמרתי לך, אתה תהיה השנה חזן במקום שהיית כל שנה ושנה. אין שום שינוי. שמעתי בקול הרב בלי שום הרהור, אבל שום טלפון לא הגיע מהקהילה באנגלייה, והימים הנוראים מתקרבים.
יומיים לפני ראש השנה שאלה אותי אשתי מה יהיה בראש השנה. אמרתי לה מה שהרב אליהו אמר לי, ושנינו שאלנו את עצמנו מתי יתרחש הנס הזה. לא נשאר זמן. יום לפני ראש השנה התקשרו ראשי הקהילה בבהילות ושאלו אותי אם אני יכול להשיג כרטיסים למחר לבוא להתפלל אצלם בראש השנה. הם מצטערים על כל מה שקרה, אבל החזנים שהם הזמינו ביטלו ברגע האחרון. האם אני יכול להגיע?
אמרתי להם שקניתי לפני שבועיים כרטיסים למחר בהוראת הרב אליהו. שהכול כבר ארוז ואין להם מה לחשוש, אגיע להיות חזן.
האם זה בגלל שלרב הייתה "רוח הקודש" או שזה בגלל שהרב היה צדיק שגוזר והקב"ה מקיים? שלמה ברהום

לא אוסיף ראות פניך
סיפר הרב, שפעם הייתה צרה (שרה) בממשלה שניאצה בגלוי, ואמרה שאין ללמד את ילדי ישראל את ספר "בראשית" ולא ללמדם לומר "שמע ישראל", עפרא לפומא. אמר הרב, שכל מי שרואה אותה דרך כלי התקשורת צריך מייד לקום ולומר "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" ו"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", להראות שאין לנו חלק ונחלה בדברי הנאצה שלה. ושאלו את הרב ולמה לא אמר שכל מי שרואה אותה בעצמה יעשה זאת, ואמר משום שבפניה יש איסור של איסור להסתכל בפני אדם רשע. והוסיף הרב, שכל דיבוריהם הם רק בגלל עצלות, שמתעצלים להאמין ב"בראשית", שיודעים שאז יוצרכו לקיים את המצוות, ומזה הידרדרו עד לדיבורים כאלה.

מפני חדש תוציאו
כשהיה הרב באמריקה ראה שאינם מקפידים ואינם חוששים לאיסור "חדש", וסומכים על שו"ע הרב שהקל בזה. והעמידם הרב על האמת, שכל הקולא הייתה בזמנם, שלא יכלו לדעת על החיטים הנמצאים בשוק מתי נקצרו, וממילא הווי ספק "חדש" ודרבנן ומקלים. אבל בימינו, על כל שק כתוב וחתום זמן קצירתו וטחינתו, ואין ספק לגבי זמן זריעתו וקצירתו, ויש איסור "חדש" גם בחו"ל. וקיבלו על עצמם לעשות כפסק הרב.

תפילין
פעם אחרת פגש הרב את יגאל ידין ע"ה, והלה סיפר לרב בהתרגשות מרובה שנמצאות עמו תפילין שמצא במצדה. הרב "שש אנכי על אמרתך" וביקש ממנו: אנא תן לי לבדוק, נראה אם זה תפילין של רש"י או של ר"ת. ידין ברוב פליאה הסתכל על הרב ואמר לו: מחילה, כבוד הרב, רש"י ור"ת זה לפני שמונה-מאות שנה בצרפת, כאן זה מצדה לפני אלפיים שנה בארץ ישראל... חייך הרב על "ידענותו" של ידין והסביר לו את עניין המחלוקת בסדר פרשיות התפילין בין רש"י לר"ת, אך ידין מסרב לפתוח את התפילין, טוען שצריך מעבדה מיוחדת, חומרים מיוחדים, ורק במכון שברחובות פותחים את זה. לבסוף, אמר הרב, היו הפרשיות כסדר רש"י.

שחלק מכבודו
סיפר הרב על הסופר ש"י עגנון, כשהוזמן לשוודיה לקבל פרס נובל, בא לרב נסים לקבל ברכת הדרך. הרב היה שם ושאלו באיזו שפה יברך על מלך שוודיה "שחלק מכבודו לבשר ודם". כידוע, עגנון היה בקיא בשפות רבות, והשיב לרב שיברר באיזו שפה המלך מדבר ובה יברך.

הדק היטב, היטב הדק
שבת קודש אחת נתארח הרב בצעירותו אצל חכם גדול אחד לסעודה שלישית. הגישו לשולחן סלק מגורד במגרדת, ולפי הברק של הסלק ראה הרב שהוא טרי, היינו שגרדוהו עכשיו, ביום שבת. ואפילו שהיו החתיכות גדולות, הרב לא אכל ושאל: איך עשו זאת? הרי אפילו כשאין איסור טוחן, כגון בחתיכות גדולות, מכל מקום בכלי המיועד לכך אסור לגרוד, כמו שאסור לגרוד גבינה במורג חרוץ בשבת. לכן אסור לגרד סלק בפומפייה בשבת! והחל ויכוח גדול בין צורבי מדרבנן, בניו של אותו חכם, לבין כבוד הרב. וסיפר הרב בשבחו של אותו צדיק, שלא נכנס לוויכוח ולנסות להצדיק את עצמו, אלא תיכף יצא מהבית והלך לשאול את חכם עזרא עטייה ע"ה ואת חכם יעקב עדס ע"ה ואת חכם שלום אזולאי ע"ה, ואמרו לו כולם שאסור. חזר לביתו והוריד את הסלק מעל גבי השולחן.

"בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ה' לָנוּ"
בתחילה מסרב פרעה לשחרר את הטף ממצרים, ואומר: "לכו נא הגברים".
על פי הפשט, טעמו של פרעה בהשארת הילדים הוא משום שהוא רוצה שהילדים יישארו בידו בתורת 'ערבון', כדי שההורים ישובו מצרימה לקחת את ה'ערבון'. לאחר שלקו הוא ועמו במכת החושך, קורא פרעה למשה ומסכים שגם הטף ילכו ביחד עם בני ישראל; אך עדיין הוא מתעקש שהצאן והבקר יישארו, וכלשון הפסוק: "ויאמר לכו עבדו את ה', רק צאנכם ובקרכם יוצג, גם טפכם ילך עמכם". גם לזאת משה רבינו מתנגד ואומר: "גם אתה תיתן בידנו זבחים ועולות". רק לאחר מכת בכורות אומר פרעה: "קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את ה' כדברכם, גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אותי".

יש להבין את כוונת פרעה: מדוע התעקש שהטף והצאן יישארו במצרים, ומדוע לבסוף נכנע?

יש לבאר את עניין המשא ומתן שבין משה רבינו לפרעה כך: בתחילה מבקש פרעה למנוע מה"טף" ללכת לעבוד את ה'. הוא מסביר למשה: אתם, הגברים, כבר כפרתם ומרדתם בי, ואיני יכול לשנות את דעתכם; על כן "לכו נא הגברים". אבל את הטף השאירו אצלי, כי אותם אני יכול לחנך לשמוע בקולי, למען אבדיל בין הדור הכופר בי לבין הדור הבא. על כך השיב לו משה, שאצל עם ישראל אין הבדל בין "נערינו" ל"זקנינו", גם הטף ילך לעבוד את ה'.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il