ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
וְיוֹתֵר נִפְלָא מִזֶּה הַדֵּעוֹת הַנִּפְלָאוֹת הָהֵם אֲשֶׁר זְכָרָם, וְאָמַר שֶׁהֵם דֵּעוֹת הַפִילוֹסוֹפִים בַּנֶּפֶשׁ*, זֹאת רְאָיָה שֶׁהוּא יַחְשֹׁב שֶׁכָּל מַה שֶּׁיֹּאמְרוּהוּ הַמְדַבְּרִים* וְזוּלָתָם מִן הַדֵּעוֹת הַנִּפְסָדוֹת - הֵם דֵּעוֹת הַפִילוֹסוֹפִים. וְהַנִּפְלָא מִכָּל מַה שֶּׁרָאִינוּ בּוֹ, רוֹצֶה לוֹמַר בַּמַּאֲמָר הַהוּא, וְאַף עַל פִּי שֶׁכֻּלּוֹ פֶּלֶא, אָמְרוֹ - שָׁמְרֵהוּ צוּרוֹ - שֶׁחַכְמֵי הַפִילוֹסוֹפִים לֹא יֹאמְרוּ בְּהִמָּנַע* שׁוּב הַנֶּפֶשׁ לַגּוּף אַחַר הִפָּרְדָהּ מִמֶּנּוּ, אֲבָל הוּא מִדֶּרֶךְ הָעִיּוּן מִכַּת הָאֶפְשָׁר*. זֶהוּ לְשׁוֹנוֹ.
וְזֶה הַמַּאֲמָר יוֹרֶה, שֶׁהַמְדַבְּרִים אֶצְלוֹ הֵם חַכְמֵי הַפִילוֹסוֹפִים, וְשֶׁאֵין לוֹ יְדִיעָה בַּדְּרָכִים אֲשֶׁר יִבְחֲנוּ* בָּהֶם הַפִילוֹסוֹפִים הַהֶכְרֵחַ וְהַנִּמְנָע וְהָאֶפְשָׁר. וְכֵן יִזְכֹּר דְּבָרִים שֶׁנִּלְקְחוּ מִמַּאֲמַר הַגְּמוּל לְאִבְּן סִינָא, וַחֲשָׁבָם מַאֲמָרִים פִילוֹסוֹפִים. וְכֵן רָאִינוּ זֶה הַגָּאוֹן - שָׁמְרֵהוּ צוּרוֹ - גָּזַר וּפָסַק שֶׁהַפִילוֹסוֹפִים לֹא הִתְאַמֵּת אֶצְלָם הִשָּׁאֵר הַנְּפָשׁוֹת*, וְשֶׁהֵם חוֹלְקִים בָּזֶה. וַאֲנִי תָּמֵהַּ מִי הֵם אֵלֶּה אֲשֶׁר קְרָאָם פִילוֹסוֹפִים. וְרָאִינוּ פֶּלֶא אַחֵר שֶׁאֵין לַשֵּׂכֶל* אֵצֶל זֶה הַגָּאוֹן זִכָּרוֹן, לֹא אֵדַע אִם הַנֶּפֶשׁ וְהַשֵּׂכֶל בְּפִילוֹסוֹפוּתוֹ דָּבָר אֶחָד, אוֹ הַנֶּפֶשׁ תִּשָּׁאֵר וְהַשֵּׂכֶל יִכְלֶה, אוֹ הַשֵּׂכֶל יִשָּׁאֵר וְהַנֶּפֶשׁ תִּכְלֶה, וְהִיא הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר אָמַר שֶׁהַפִילוֹסוֹפִים לֹא יְדָעוּהָ, וְשֶׁאַחַת מִדֵּעוֹתָם בָּהּ שֶׁהִיא הַדָּם. וְאוּלַי הַשֵּׂכֶל אֶצְלוֹ מִקְרֶה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הַמְדַבְּרִים, אֲשֶׁר הֵם חַכְמֵי הַפִילוֹסוֹפִים אֶצְלוֹ. וְאִם כֵּן* הוּא יִכְלֶה בְּלֹא סָפֵק.
וְאִלּוּ הִסְתַּפֵּק זֶה הַגָּאוֹן בְּקִבּוּץ הַדְּרָשׁוֹת הָהֵם וְהַמַּעֲשִׂיוֹת וּבְפֵרוּשׁ הַפְּסוּקִים הָהֵם אֲשֶׁר הִתְבָּאֵר בַּפֵּרוּשׁ הַהוּא שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים נִזְכַּר בְּבֵאוּר הַתּוֹרָה הָיָה הַנָּאוֹת וְהָרָאוּי לְכַיּוֹצֵא בּוֹ. סוֹף דָּבָר כָּל מַה שֶּׁאֲמָרוֹ - שָׁמְרֵהוּ צוּרוֹ - אוֹ רֻבּוֹ, כְּבָר נֶאֱמַר כַּיּוֹצֵא בּוֹ אוֹ פָּחוֹת מִמֶּנּוּ, וְאֵין כַּוָּנָתֵנוּ בְּמַאֲמָרֵנוּ זֶה לַחְלֹק עַל דָּבָר מִמַּה שֶּׁכָּלַל אוֹתוֹ הַמַּאֲמָר הַהוּא, וְאַף לֹא לְזָכְרוֹ. וְאוּלָם זָכַרְנוּ מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁזָּכַרְנוּ לְצֹרֶךְ הָבִיא אֵלָיו בְּמַה שֶּׁאֲנַחְנוּ בּוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לַמִּשְׂתַּכֵּל, אֲבָל כַּוָּנָתֵנוּ לִמְקוֹם הַתּוֹעֶלֶת הַמַּגַּעַת לַמִּתְלַמֵּד, לֹא לְמַה שֶּׁיִּתְלֶה לְהַגְדָּלַת אִישׁ וְעֶזְרָתוֹ, אוֹ בְּהַשְׁפָּלַת אַחֵר וְהַקְטָנָתוֹ. וְדַרְכֵי הַמַּחֲלֹקֶת וְהַהֲרִיסָה מֻתָּרִים לְמִי שֶׁיִּרְצֶה לָלֶכֶת בָּהֶם, וְהַשֵּׁם יִסְגֹּר בַּעֲדֵנוּ זֶה הַדֶּרֶךְ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ:
___________________________________
בַּנֶּפֶשׁ – בחכמת הנפש. הַמְדַבְּרִים – כת של מאמינים מוסלמים, שאמונתם אינה מתאימה לשכל, ולכן אי אפשר לכנותם פילוסופים. בְּהִמָּנַע – שלא ייתכן. מִכַּת הָאֶפְשָׁר – זהו דבר אפשרי שאין הכרח שכלי לקיומו. בַּדְּרָכִים אֲשֶׁר יִבְחֲנוּ – כי לפי הגדרות הפילוסופים, תחיית המתים היא "נמנע" ובלתי אפשרית, אלא בדרך ניסית (שבה הכל אפשרי). הִשָּׁאֵר הַנְּפָשׁוֹת – נצחיות הנפש. שֶׁאֵין לַשֵּׂכֶל וכו' – שאינו מזכיר בדבריו את השכל אלא רק את המושג נפש. וְאִם כֵּן – שהשכל הוא מקרי באדם.
ביאורים
הרמב"ם ממשיך בהשגותיו על מאמרו של רבי שמואל הלוי.
בעל המאמר, כנראה לשם ביסוס עמדתו, הביא בשם הפילוסופים שתיתכן חזרה של הגוף לנפש. לדעת הרמב"ם הוא טעה בכך שהשווה בין הפילוסופים (היווניים) לבין כת המדברים (כת פילוסופים מוסלמים, שהאמינה בתפישות בלתי הגיוניות רבות), כיוון שהפילוסופים אינם מקבלים אפשרות של חזרת הנפש לגוף. עוד דבר תמוה במאמר זה הוא העדר המושג 'שכל', בהקשר של חיי הנצח. לא ברור מה מקום השכל על פי הבנתו של רבי שמואל. האם הנפש והשכל הינם דבר אחד, או לא? ואולי אפשרות אחרת לגמרי? כל זאת אינו מבואר בדברי רבי שמואל הלוי.
מוטב היה, מסכם הרמב"ם, אילו החכם הנ"ל היה מסתפק בקיבוץ הדרשות ובפירוש פסוקי התורה המורים על תחיית המתים, כי הרי הוא אינו מחדש דבר במאמרו. במאמרנו, אומר הרמב"ם, לא נתייחס לדברי רבי שמואל הלוי, לא בדרך חיוב ולא בדרך שלילה. הזכרנו מאמר זה רק מפני שהוא עוסק בנושא שאנו עוסקים בו. הרמב"ם אינו רוצה חלילה להשפיל את הזולת בהראות הטעויות הרבות בדבריו. הרעיון המוסרי שנובע מדברי הרמב"ם כאן הוא שיש להתמקד בבירור הדברים לגופם, מבלי להתייחס יתר על המידה לצורך לשלול דעות אחרים. התועלת למתלמד ולקורא היא ההבנה הנכונה בתורה, והיא זו שצריכה להנחות את הכותב, ולא מחשבות על ויכוח עם בעלי מאמרים אלה או אחרים.
הרחבות
מחלוקת לשם שמים
אֲבָל כַּוָּנָתֵנוּ לִמְקוֹם הַתּוֹעֶלֶת הַמַּגַּעַת לַמִּתְלַמֵּד, לֹא לְמַה שֶּׁיִּתְלֶה לְהַגְדָּלַת אִישׁ וְעֶזְרָתוֹ, אוֹ בְּהַשְׁפָּלַת אַחֵר וְהַקְטָנָתוֹ. כותב המהר"ם פדואה : "כי הוא מחלוקת שלא לשם שמים רק קנאה ותחרות הביאם עד הנה חשבתי אם אכתוב להם דעתי בהכרח אסכים עם אחד מהם אז יניף האחד ידו על חבירו ויאמר האח האח נצחתי ותגדל השנאה ביניהם" [סימן כט]. אדם החולק ומתווכח בתורה וכל רצונו הוא לנצח את חברו ולהראות את גדלותו לעומת חברו – אין זו מחלוקת לשם שמים.
על תפילתו של רב ספרא המוזכרת בגמרא: "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשים שלום... בין התלמידים העוסקים בתורתך" [ברכות יז.] מוסיף הרב קוק : "שהשלום האנושי הכללי תלוי בשלומם של ישראל. ובאשר תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, יהי רצון שיהיה שלום ביניהם, ויגיעו למעלת השלום להרבות שלום בישראל" [עין איה, ברכות א, פ"ב, מא]. תלמידי חכמים החולקים זה על זה לשם שמים ולא מתוך קנאה ושנאה – הם המרבים שלום בעולם, ובהם תלויים שלומם ואושרם של כל בני האדם.
לעילוי נשמת אסתר בת יפה ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
