ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
וְיוֹתֵר נִפְלָא מִזֶּה הַדֵּעוֹת הַנִּפְלָאוֹת הָהֵם אֲשֶׁר זְכָרָם, וְאָמַר שֶׁהֵם דֵּעוֹת הַפִילוֹסוֹפִים בַּנֶּפֶשׁ*, זֹאת רְאָיָה שֶׁהוּא יַחְשֹׁב שֶׁכָּל מַה שֶּׁיֹּאמְרוּהוּ הַמְדַבְּרִים* וְזוּלָתָם מִן הַדֵּעוֹת הַנִּפְסָדוֹת - הֵם דֵּעוֹת הַפִילוֹסוֹפִים. וְהַנִּפְלָא מִכָּל מַה שֶּׁרָאִינוּ בּוֹ, רוֹצֶה לוֹמַר בַּמַּאֲמָר הַהוּא, וְאַף עַל פִּי שֶׁכֻּלּוֹ פֶּלֶא, אָמְרוֹ - שָׁמְרֵהוּ צוּרוֹ - שֶׁחַכְמֵי הַפִילוֹסוֹפִים לֹא יֹאמְרוּ בְּהִמָּנַע* שׁוּב הַנֶּפֶשׁ לַגּוּף אַחַר הִפָּרְדָהּ מִמֶּנּוּ, אֲבָל הוּא מִדֶּרֶךְ הָעִיּוּן מִכַּת הָאֶפְשָׁר*. זֶהוּ לְשׁוֹנוֹ.
וְזֶה הַמַּאֲמָר יוֹרֶה, שֶׁהַמְדַבְּרִים אֶצְלוֹ הֵם חַכְמֵי הַפִילוֹסוֹפִים, וְשֶׁאֵין לוֹ יְדִיעָה בַּדְּרָכִים אֲשֶׁר יִבְחֲנוּ* בָּהֶם הַפִילוֹסוֹפִים הַהֶכְרֵחַ וְהַנִּמְנָע וְהָאֶפְשָׁר. וְכֵן יִזְכֹּר דְּבָרִים שֶׁנִּלְקְחוּ מִמַּאֲמַר הַגְּמוּל לְאִבְּן סִינָא, וַחֲשָׁבָם מַאֲמָרִים פִילוֹסוֹפִים. וְכֵן רָאִינוּ זֶה הַגָּאוֹן - שָׁמְרֵהוּ צוּרוֹ - גָּזַר וּפָסַק שֶׁהַפִילוֹסוֹפִים לֹא הִתְאַמֵּת אֶצְלָם הִשָּׁאֵר הַנְּפָשׁוֹת*, וְשֶׁהֵם חוֹלְקִים בָּזֶה. וַאֲנִי תָּמֵהַּ מִי הֵם אֵלֶּה אֲשֶׁר קְרָאָם פִילוֹסוֹפִים. וְרָאִינוּ פֶּלֶא אַחֵר שֶׁאֵין לַשֵּׂכֶל* אֵצֶל זֶה הַגָּאוֹן זִכָּרוֹן, לֹא אֵדַע אִם הַנֶּפֶשׁ וְהַשֵּׂכֶל בְּפִילוֹסוֹפוּתוֹ דָּבָר אֶחָד, אוֹ הַנֶּפֶשׁ תִּשָּׁאֵר וְהַשֵּׂכֶל יִכְלֶה, אוֹ הַשֵּׂכֶל יִשָּׁאֵר וְהַנֶּפֶשׁ תִּכְלֶה, וְהִיא הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר אָמַר שֶׁהַפִילוֹסוֹפִים לֹא יְדָעוּהָ, וְשֶׁאַחַת מִדֵּעוֹתָם בָּהּ שֶׁהִיא הַדָּם. וְאוּלַי הַשֵּׂכֶל אֶצְלוֹ מִקְרֶה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הַמְדַבְּרִים, אֲשֶׁר הֵם חַכְמֵי הַפִילוֹסוֹפִים אֶצְלוֹ. וְאִם כֵּן* הוּא יִכְלֶה בְּלֹא סָפֵק.
וְאִלּוּ הִסְתַּפֵּק זֶה הַגָּאוֹן בְּקִבּוּץ הַדְּרָשׁוֹת הָהֵם וְהַמַּעֲשִׂיוֹת וּבְפֵרוּשׁ הַפְּסוּקִים הָהֵם אֲשֶׁר הִתְבָּאֵר בַּפֵּרוּשׁ הַהוּא שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים נִזְכַּר בְּבֵאוּר הַתּוֹרָה הָיָה הַנָּאוֹת וְהָרָאוּי לְכַיּוֹצֵא בּוֹ. סוֹף דָּבָר כָּל מַה שֶּׁאֲמָרוֹ - שָׁמְרֵהוּ צוּרוֹ - אוֹ רֻבּוֹ, כְּבָר נֶאֱמַר כַּיּוֹצֵא בּוֹ אוֹ פָּחוֹת מִמֶּנּוּ, וְאֵין כַּוָּנָתֵנוּ בְּמַאֲמָרֵנוּ זֶה לַחְלֹק עַל דָּבָר מִמַּה שֶּׁכָּלַל אוֹתוֹ הַמַּאֲמָר הַהוּא, וְאַף לֹא לְזָכְרוֹ. וְאוּלָם זָכַרְנוּ מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁזָּכַרְנוּ לְצֹרֶךְ הָבִיא אֵלָיו בְּמַה שֶּׁאֲנַחְנוּ בּוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לַמִּשְׂתַּכֵּל, אֲבָל כַּוָּנָתֵנוּ לִמְקוֹם הַתּוֹעֶלֶת הַמַּגַּעַת לַמִּתְלַמֵּד, לֹא לְמַה שֶּׁיִּתְלֶה לְהַגְדָּלַת אִישׁ וְעֶזְרָתוֹ, אוֹ בְּהַשְׁפָּלַת אַחֵר וְהַקְטָנָתוֹ. וְדַרְכֵי הַמַּחֲלֹקֶת וְהַהֲרִיסָה מֻתָּרִים לְמִי שֶׁיִּרְצֶה לָלֶכֶת בָּהֶם, וְהַשֵּׁם יִסְגֹּר בַּעֲדֵנוּ זֶה הַדֶּרֶךְ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ:
___________________________________
בַּנֶּפֶשׁ – בחכמת הנפש. הַמְדַבְּרִים – כת של מאמינים מוסלמים, שאמונתם אינה מתאימה לשכל, ולכן אי אפשר לכנותם פילוסופים. בְּהִמָּנַע – שלא ייתכן. מִכַּת הָאֶפְשָׁר – זהו דבר אפשרי שאין הכרח שכלי לקיומו. בַּדְּרָכִים אֲשֶׁר יִבְחֲנוּ – כי לפי הגדרות הפילוסופים, תחיית המתים היא "נמנע" ובלתי אפשרית, אלא בדרך ניסית (שבה הכל אפשרי). הִשָּׁאֵר הַנְּפָשׁוֹת – נצחיות הנפש. שֶׁאֵין לַשֵּׂכֶל וכו' – שאינו מזכיר בדבריו את השכל אלא רק את המושג נפש. וְאִם כֵּן – שהשכל הוא מקרי באדם.
ביאורים
הרמב"ם ממשיך בהשגותיו על מאמרו של רבי שמואל הלוי.
בעל המאמר, כנראה לשם ביסוס עמדתו, הביא בשם הפילוסופים שתיתכן חזרה של הגוף לנפש. לדעת הרמב"ם הוא טעה בכך שהשווה בין הפילוסופים (היווניים) לבין כת המדברים (כת פילוסופים מוסלמים, שהאמינה בתפישות בלתי הגיוניות רבות), כיוון שהפילוסופים אינם מקבלים אפשרות של חזרת הנפש לגוף. עוד דבר תמוה במאמר זה הוא העדר המושג 'שכל', בהקשר של חיי הנצח. לא ברור מה מקום השכל על פי הבנתו של רבי שמואל. האם הנפש והשכל הינם דבר אחד, או לא? ואולי אפשרות אחרת לגמרי? כל זאת אינו מבואר בדברי רבי שמואל הלוי.
מוטב היה, מסכם הרמב"ם, אילו החכם הנ"ל היה מסתפק בקיבוץ הדרשות ובפירוש פסוקי התורה המורים על תחיית המתים, כי הרי הוא אינו מחדש דבר במאמרו. במאמרנו, אומר הרמב"ם, לא נתייחס לדברי רבי שמואל הלוי, לא בדרך חיוב ולא בדרך שלילה. הזכרנו מאמר זה רק מפני שהוא עוסק בנושא שאנו עוסקים בו. הרמב"ם אינו רוצה חלילה להשפיל את הזולת בהראות הטעויות הרבות בדבריו. הרעיון המוסרי שנובע מדברי הרמב"ם כאן הוא שיש להתמקד בבירור הדברים לגופם, מבלי להתייחס יתר על המידה לצורך לשלול דעות אחרים. התועלת למתלמד ולקורא היא ההבנה הנכונה בתורה, והיא זו שצריכה להנחות את הכותב, ולא מחשבות על ויכוח עם בעלי מאמרים אלה או אחרים.
הרחבות
מחלוקת לשם שמים
אֲבָל כַּוָּנָתֵנוּ לִמְקוֹם הַתּוֹעֶלֶת הַמַּגַּעַת לַמִּתְלַמֵּד, לֹא לְמַה שֶּׁיִּתְלֶה לְהַגְדָּלַת אִישׁ וְעֶזְרָתוֹ, אוֹ בְּהַשְׁפָּלַת אַחֵר וְהַקְטָנָתוֹ. כותב המהר"ם פדואה : "כי הוא מחלוקת שלא לשם שמים רק קנאה ותחרות הביאם עד הנה חשבתי אם אכתוב להם דעתי בהכרח אסכים עם אחד מהם אז יניף האחד ידו על חבירו ויאמר האח האח נצחתי ותגדל השנאה ביניהם" [סימן כט]. אדם החולק ומתווכח בתורה וכל רצונו הוא לנצח את חברו ולהראות את גדלותו לעומת חברו – אין זו מחלוקת לשם שמים.
על תפילתו של רב ספרא המוזכרת בגמרא: "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשים שלום... בין התלמידים העוסקים בתורתך" [ברכות יז.] מוסיף הרב קוק : "שהשלום האנושי הכללי תלוי בשלומם של ישראל. ובאשר תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, יהי רצון שיהיה שלום ביניהם, ויגיעו למעלת השלום להרבות שלום בישראל" [עין איה, ברכות א, פ"ב, מא]. תלמידי חכמים החולקים זה על זה לשם שמים ולא מתוך קנאה ושנאה – הם המרבים שלום בעולם, ובהם תלויים שלומם ואושרם של כל בני האדם.
לעילוי נשמת אסתר בת יפה ע"ה
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך עושים קידוש?
חידוש כוחות העולם
הקשר בין ניצבים לראש השנה
איך ללמוד גמרא?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
אהבת ה' או אהבת האדם, מה גדול יותר?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
