בית המדרש
קטגוריה משנית
undefined
2 דק' קריאה
דברי הרמב"ם במשנה תורה אינם מכחישים התחייה
וּכְבָר סִפְּקוּ* גַּם כֵּן אֲנָשִׁים בִּדְבָרֵנוּ בְּסוֹף הַחִבּוּר, בְּמָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ דָּבָר זֶה לְשׁוֹנוֹ:
"אַל יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים, וּמְחַדֵּשׁ דְּבָרִים בָּעוֹלָם, אוֹ יְחַיֶּה מֵתִים וְכַיּוֹצֵא בַּדְּבָרִים" וכו'.
וְהֵבֵאנוּ רְאָיָה עַל זֶה מַה שֶּׁבֵּאַרְנוּהוּ. וְחָשְׁבוּ קְצָת חֲלוּשֵׁי הָעִיּוּן, שֶׁזֹּאת הַכְחָשָׁה לִתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְהוּא סוֹתֵר מַה שֶּׁבֵּאַרְנוּהוּ בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה, שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים פִּנָּה מִפִּנּוֹת הַתּוֹרָה.
וְזֶה כֻּלּוֹ מְבֹאָר, אֵין סָפֵק בּוֹ וְלֹא סְתִירָה, וְהוּא שֶׁאֲנַחְנוּ אָמַרְנוּ שֶׁהַמָּשִׁיחַ לֹא יְבֻקַּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה מוֹפֵת, שֶׁיִּבְקַע הַיָּם אוֹ יְחַיֶּה מֵת עַל צַד הַמּוֹפֵת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מְבֻקָּשׁ מִמֶּנּוּ מוֹפֵת אַחַר שֶׁיָּעֲדוּ בּוֹ* הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הִתְאַמְּתָה נְבוּאָתָם. וְלֹא יִתְחַיֵּב מִזֶּה הַמַּאֲמָר, שֶׁהַשֵּׁם לֹא יְחַיֶּה מֵתִים כְּשֶׁיִּרְצֶה וּלְמִי שֶׁיִּרְצֶה, אִם בִּימֵי הַמָּשִׁיחַ אוֹ לְפָנָיו אוֹ אַחֲרֵי מוֹתוֹ.
סוֹף דָּבָר, אֵין בִּדְבָרֵינוּ בְּכָל חִבּוּרֵינוּ מַה שֶּׁיְּסֻפַּק עַל אָדָם מֵאַנְשֵׁי הָעִיּוּן, רַק עַל הַתַּלְמִידִים הַמַּתְחִילִים.
___________________________________
סִפְּקוּ – הסתפקו, טעו. אַחַר שֶׁיָּעֲדוּ וכו' – הנביאים הבטיחו שיבוא המשיח והודיעו פועלו, והתקיימות הנבואות היא ההוכחה על משיחיותו.


ביאורים
הרמב"ם מביא עוד נקודה מדבריו שטעו בה התלמידים, והיא מה שכתב שמלך המשיח לא צריך להוכיח את אמִתותו במופתים וניסים, וכן לא בכך שיחיה מתים וכדומה. אותם תלמידים למדו מכך שאין לעתיד לבוא תחיית המתים כלל, אף על פי שבפירוש המשניות הרמב"ם כתב בפירוש שתחיית המתים היא מיסודי הדת.
ובאמת אין בזה סתירה. במשנה תורה [הלכות מלכים ומלחמות יא, ג] עסק הרמב"ם באמינותו של מלך המשיח. ולצורך זה אין הוא צריך לעשות שום מופת או אות. יסוד הדברים הוא בשיטת האמוראים, שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד, והעולם כולו כמנהגו נוהג – מה שמוכיח שאין הכרח שבימות המשיח מתים יחיו. אין זה סותר שהקב"ה, בעת שיחפוץ, יחדש עלינו את תחיית המתים, אם לפני בוא המשיח, אם בתקופתו ואם לאחריה. בזה פתר הרמב"ם את הסתירות אשר אפשר בטעות להסיק מחיבוריו השונים.

הרחבות
תפקידי המשיח
אִם בִּימֵי הַמָּשִׁיחַ אוֹ לְפָנָיו אוֹ אַחֲרֵי מוֹתוֹ. הרמב"ם מבאר שהמשיח לא צריך להוכיח בניסים שהוא אכן המשיח, וכן שאין הכרח שסדרי הגאולה יתרחשו באופן מסוים דווקא. מקור לכך אפשר למצוא בגמרא במסכת ברכות: "אמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכֻיות בלבד, שנאמר: 'כי לא יחדל אביון מקרב הארץ' [דברים טו]" [לד:]. שמואל מסביר את ימות המשיח על פי העיקרון שנלמד בפסוק: התורה אומרת באופן ברור שתמיד יהיו עניים בעולם, כדי לשלול חד-משמעית את ההנחה הפשטנית, שבמסגרת שינוי סדרי בראשית כגון תחיית המתים, שהיא מציאות ללא מוות – המציאות תהיה גם ללא עוני, ללא מחלות וללא מידות רעות וכדומה. לכן מחדשת התורה – 'לא יחדל אביון'.
על פי העיקרון הזה שנאמר בפסוק מסביר שמואל, שמלך המשיח לא יצטרך לשנות סדרי בראשית. מספיק שלא יהיה שעבוד מלכויות, ובכך הוא יקיים את כל ייעודו כמשיח.
אמנם, יש מדדים לבדיקת המשיח, כדי לאשר שהוא אכן משיח ה', ואותם מסביר הרמב"ם במקום אחר: "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בִּדְקָהּ וילחם מלחמות ה' – הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי, ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר [צפניה ג, ט]: 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד'" [הלכות מלכים יא, ד].
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il