ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
וְאַחַר שֶׁהִתְבָּאֵר זֶה, דַּע שֶׁהַמּוֹפֵת בָּעִנְיָנִים הַנִּמְנָעִים בַּטֶּבַע לֹא יִתְאַחֵר כְּלָל וְלֹא יֶאֱרַךְ*, וְלֹא יִשָּׁאֵר עַל עִנְיָנוֹ. שֶׁאִלּוּ הִתְמִיד כָּךְ, הָיָה מַדְרִיךְ לְסַפֵּק* בַּמּוֹפֵת. שֶׁאִלּוּ נִשְׁאַר הַמַּטֶּה נָחָשׁ, הָיוּ מְסַפְּקִין הֱיוֹתוֹ נָחָשׁ מִתְּחִלָּתוֹ. וּמִפְּנֵי זֶה הָיָה שְׁלֵמוּת הַמּוֹפֵת בְּשׁוּבוֹ מַטֶּה: "וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ". וְכֵן אִלּוּ שָׁקְעָה הָאָרֶץ בַּעֲדַת קֹרַח וְהָיְתָה נִשְׁאֶרֶת שְׁקוּעָה לְעוֹלָם, הָיָה הַמּוֹפֵת חָסֵר, וְאוּלָם שְׁלֵמוּתוֹ הָיָה בְּשׁוּב הָאָרֶץ לְעִנְיָנָהּ: "וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ". וְכֵן "וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ".
וּמִפְּנֵי זֶה הָעִקָּר אֲשֶׁר הֲעִרוֹתִיךָ עָלָיו, אֶבְרַח מֵאֱמוּנַת הַתְמָדַת עִנְיָן יוֹצֵא חוּץ לַטֶּבַע כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּזֶה הַמַּאֲמָר.
המופת האפשרי – כוחו בהתמדתו
וְאָמְנָם הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר בָּעִנְיָנִים הָאֶפְשָׁרִיִּים, הוּא כָּל אֲשֶׁר יַתְמִיד וְיַאֲרִיךְ יוֹתֵר רָאוּי לִהְיוֹתוֹ מוֹפֵת, וּמִפְּנֵי זֶה נַאֲמִין הַתְמָדַת הַבְּרָכוֹת וְהַקְּלָלוֹת, הַבְּרָכוֹת עִם הָעֲבוֹדָה וְהַקְּלָלוֹת עִם הַמֶּרִי לְעוֹלָם בְּזֹאת הָאֻמָּה וּבָזֶה שָׁבוּ אוֹת וּמוֹפֵת.
וּשְׁאֵלַת הַשּׁוֹאֵל, לָמָה הוּשַׂם לָהֶם זֶה הַמּוֹפֵת, וְלֹא הוּשַׂם לָהֶם הַתַּכְלִית מוֹפֵת, רְצוֹנִי לוֹמַר תְּחִיַּת הַמֵּתִים וְהַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁ אַחַר הַמָּוֶת לַנֶּפֶשׁ וְלַגּוּף, הוּא כִּשְׁאֵלַת שׁוֹאֵל לָמָה הוּשַׂם מִמּוֹפְתֵי שְׁלִיחַ ה' שׂוּם הַמַּטֶּה נָחָשׁ, וְלֹא הָיָה שׁוּב הָאֶבֶן אֲרִי? וְזֶה כֻּלּוֹ נִתְלֶה בִּגְזֵרַת חָכְמָה לֹא נֵדַע מִמֶּנָּה אֲפִלּוּ דָּבָר קָטָן. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֲנַחְנוּ כְּבָר זָכַרְנוּ אוֹפַנֵּי הַחָכְמָה בּוֹ, וְאוּלַי יֵשׁ שָׁם דֶּרֶךְ אוֹ דְּרָכִים רַבִּים אֲחֵרִים חִיְּבָה אוֹתוֹ חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדָעֵם.
וְאֵין רָאוּי לְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַחָכְמָה שֶׁיְּדַקְדֵּק עָלֵינוּ מַה שֶּׁבָּא בְּזֶה הַמַּאֲמָר מִכְּפוֹל הָעִנְיָן הָאֶחָד הַרְבֵּה וְלֹא מִן הַהַאֲרָכָה בְּבֵאוּר מַה שֶּׁלֹּא תוֹסִיף בּוֹ הַהַאֲרָכָה בֵּאוּר. כִּי זֶה הַמַּאֲמָר אָמְנָם חִבַּרְתִּיו לֶהָמוֹן, אֲשֶׁר סִפֵּק עֲלֵיהֶם מִדְּבָרֵינוּ מַה שֶּׁהוּא מְבֹאָר, וּלְמִי שֶׁדִּקְדֵּק מִעוּט הַהַאֲרָכָה בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים.
אָמְנָם הַשְּׁלֵמִים בַּחָכְמוֹת, הָרְמִיזָה תַּסְפִּיק לָהֶם, וְאֵינָם צְרִיכִים לֹא לִכְפֹּל וְלֹא לְהַאֲרִיךְ בַּפֵּרוּשׁ, רַק אֶל רָאשֵׁי הַפְּרָקִים, כְּמוֹ שֶׁעָשִׂינוּ בְּאֵלֶּה הָעִנְיָנִים הָעֲמֻקִּים כֻּלָּם בְּסֵפֶר "מוֹרֵה הַנְּבוֹכִים" חִבּוּרֵנוּ.
כְּמוֹ שֶׁלִּמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "אָמַר לוֹ פָּרְשֵׁהוּ, אָמַר לוֹ אֵין מְפָרְשִׁים לְחָכָם. אָמַר לוֹ שְׁנֵה, אָמַר לוֹ אֵין שׁוֹנִים לְחָכָם".
הִנֵּה כְּבָר הִתְבָּאֵר לְךָ שֶׁהַדִּבּוּר עִם הַשְּׁלֵמִים לֹא יִצְטָרֵךְ לִכְפֹּל וְלֹא לְפָרֵשׁ: "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד". אָמְנָם הֶהָמוֹן צְרִיכִים לִשְׁנֵי הָעִנְיָנִים יַחַד: "צַו לָצָו קַו לָקָו", וְעִם כָּל זֶה יָבִינוּ מְעַט: "זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם". וְאָמְנָם רָאוּי לְדַבֵּר אֶל כָּל כֹּחַ* כְּפִי מַה שֶּׁסּוֹבֶלֶת*. וְהַשֵּׁם יִתְעַלֶּה יַיְשִׁירֵנוּ בְּמַאֲמָר וּבְמַעֲשֶׂה, יַצִּילֵנוּ מִן הַחֵטְא וְהַשְּׁגִיאוֹת לְמַעַן חַסְדּוֹ.
=
יֶאֱרַךְ – ימשך זמן רב. מַדְרִיךְ לְסַפֵּק – מביא לידי ספק. כֹּחַ – קבוצת אנשים. שֶּׁסּוֹבֶלֶת – שמסוגלת להבין.
ביאורים
לפי החלוקה שעשינו מובן שנס על טבעי לא נמשך יותר מההכרח של פעולתו. טעם הדבר הוא כפי שביארנו שהמציאות הטבעית נוטה להישאר כמות שהיא, ואם נס משנה את הטבע בקביעות כבר לא נוכל לדעת מהי המציאות הטבעית ומה קרה על ידי הנס, ונמצא שהנס איבד את מטרתו. לכן השלמת נס הפיכת המטה לנחש היא דווקא בסיומו: "ויהי למטה בכפו", כי כאן הוברר שטבע המטה איננו להיות נחש. בניסים נוספים התורה מספרת שחזר הטבע לאיתנו: "ותכס עליהם הארץ" בעדת קורח, ובקריעת הים: "וישב הים לפנות בוקר לאיתנו". כוחו של הנס העל-טבעי הוא דווקא בכך שיש לו התחלה וסיום, ואיננו מתמיד לעולם.
בניסים הטבעיים דווקא ההתמדה היא טובה, ככל שנס מתמיד יותר זמן הוא מהווה מופת יותר גדול על אמיתת עניינו. אנחנו מאמינים בברכות ובקללות כמציאות ניסית דווקא מפני שמציאותם היא תמידית. וזו הוכחה לאמִתת התורה והנביאים.
באותה מידה שהשכר ועונש מהווים מופת וראיה לתורה, אפשר היה לכתוב בתורה את תחיית המתים או עולם הבא, אלא שזה מגזרת חכמתו של הקב"ה, ואין לנו הבנה מדוע בחר ה' דווקא בדרך זו לתת לנו מופת על אמִתת התורה.
בחתימת האיגרת הרמב"ם מתנצל על האריכות בדבריו כאן, שהרי אמרו: "לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה". בדרך כלל מספיק לכתוב דברים קצרים, והחכמים יבינו מעצמם את הכוונה – אבל ישנם מקרים החורגים מהכלל. הסיבות לאריכות כאן הן שתיים. האחת היא קהל היעד, והוא ההמון אשר לא תמיד מדקדק בדברים קצרים. והסיבה השנייה היא קיצור בלשון הרמב"ם בנוגע לתחיית המתים, שמחמתו נגרמה טעות בהבנה ובעקבותיו נכתבה איגרת זו, וכדי לתקן את הטעות היה צורך להאריך כאן.
הרחבות
חיבור המצוות לכללות התורה
צַו לָצָו קַו לָקָו. הרב קוק מסביר את הפסוק הזה בדרך שונה מהרמב"ם, ומבאר שיש כאן טענה כלפי עם ישראל. המצב הרצוי הוא שהתורה תהיה נלמדת ומוכרת בתור דבר אחד גדול ומקיף כול, שמתפרט להרבה מעשים ודינים . אך עם ישראל לומד את התורה בתור הרבה פרטים שונים, שכל אחד עומד בפני עצמו – כמו ציווים וחוקים שונים שכל אחד נבדל מחברו. הרב קוק מוסיף שאם עם ישראל יזכה להגיע למדרגה זו של הסתכלות ולימוד התורה בתור דבר אחדותי עליון שכולל כל – אזי עשיית המעשים תיהפך להיות דבר טבעי לנפש האדם ותבוא ממילא מתוך אהבת הבורא: "עיקר הידיעה (– של התורה) היא שתהיה כללות התורה דבקה בלב בחוזק והכרה ברורה כל כך עד שמכוח השפעת הכלל יושפע כח הזהירות הפרטי לכל מצות ודקדוקי תורה. ואז דומה הדבר לכוח חיים הנובע מן הלב ומתפשט על האיברים כולם. מה שאין כן מבלעדי הידיעה האמתית הכללית, הרי כל דבר מן התורה הוא ענין מיוחד בפני עצמו, וזה מטיל שבוש ביסוד הכרת התורה, ומונע מעבודת אהבה ונדבה, 'והיה להם דבר ה' צו לצו קו לקו' [ישעיה כח, יג]. כי צריך שיהיו דברי תורה ניכרים לחוקה אחת ומצוה אחת" [אורות התורה ג ג]. (בצורה דומה כותב הרב קוק בפנקס יג אות ס).
לעילוי נשמת מורי שלום בן חיים ע"ה וסעידה בת יפת ע"ה
להצלחת שלומציון בת רחל מלכה הי"ו
איך ללמוד אמונה?
האם מותר לפנות למקובלים?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
הקשבה בזמן של פילוג
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
אנחנו קודש למענך
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
