ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
האדם הוא מטרת הבריאה
246 אָמַר יְהוּדָה בֶּן שָׁאוּל, אָמַר הַמְחַבֵּר: אֲנִי פּוֹתֵחַ לַמַּאֲמָר הַזֶּה הַקְדָּמָה שֶׁאֹמַר, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁרָאִינוּ הַבְּרוּאִים רַבִּים, אֵין רָאוּי שֶׁנִּהְיֶה נְבוֹכִים בַּמְכֻוָּן מֵהֶם*; רְצוֹנִי לוֹמַר: מִי הוּא. כִּי הִנֵּה שַׁעַר טִבְעִי* יִתְבָּאֵר לָנוּ בּוֹ מִי הוּא הַמְכֻוָּן בְּכָל הַבְּרוּאִים. וְכַאֲשֶׁר נַחְקֹר בַּשַּׁעַר הַהוּא נִמְצָא הַמְכֻוָּן הוּא הָאָדָם. וְהוּא, כִּי הַמִּנְהָג וְהַבְּנִיָּה*, מְשִׂימִים כָּל דָּבָר נִכְבָּד*, בְּאֶמְצַע הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אֵינָם נִכְבָּדִים כָּמוֹהוּ. וְנַתְחִיל מֵהַקָּטָן שֶׁבַּדְּבָרִים וְנֹאמַר: כִּי הַגַּרְגִּיר מְמֻצָּע* בְּתוֹךְ כָּל הֶעָלִין, וְהוּא שֶׁהַגַּרְגִּיר יוֹתֵר נִכְבָּד מֵהֶם, כִּי צְמֹחַ הַצֶּמַח וּתְכוּנָתוֹ מִמֶּנּוּ. וְכֵן מַה שֶּׁצּוֹמְחִים מִמֶּנּוּ הָאִילָנוֹת, אִם יִהְיֶה הוּא הַמַּאֲכָל, יִהְיֶה בְּתוֹךְ הַפְּרִי כְּמוֹ הַשָּׁקֵד, וְאִם יִהְיֶה בְּגַרְעִינוֹ, 247 יִהְיֶה הַגַּרְעִין מְמֻצָּע בְּתוֹךְ הַפְּרִי, וְלֹא יִפְנוּ אֶל הַמַּאֲכָל וְיַעַזְבוּהוּ חוּצָה לְשָׁמְרוֹ. וְכֵן חֶלְמוֹן הַבֵּיצָה הִיא הַמְמֻצָּע בָּהּ, כִּי מִמֶּנָּה יִהְיֶה הָאֶפְרוֹחַ. וְכֵן לֵב הָאָדָם הוּא מְמֻצָּע בְּתוֹךְ חָזֵהוּ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִשְׁכַּן הַנֶּפֶשׁ וְהַחֹם הַטִּבְעִי. וְכֵן הָרוּחַ* הָרוֹאֶה בְּאֶמְצַע הָעַיִן, מִפְּנֵי שֶׁהָרֵאוּת בּוֹ, 248 וְכַאֲשֶׁר רָאִינוּ הַדָּבָר הַזֶּה נוֹהֵג בְּרֹב הַדְּבָרִים, וְרָאִיתִי הָאָרֶץ בְּאֶמְצַע הַשָּׁמַיִם, וְהַגַּלְגַּלִּים סוֹבְבִים אוֹתָהּ מִכָּל צְדָדֶיהָ; הִתְקַיֵּם אֶצְלֵנוּ, כִּי הַמְכֻוָּן בַּבְּרִיאָה הוּא בָּאָרֶץ. וְאַחַר כָּךְ הִסְתַּכַּלְנוּ בְּכָל חֲלָקֶיהָ, וְרָאִינוּ הֶעָפָר וְהַמַּיִם שְׁנֵיהֶם דּוֹמֵם, וּמָצָאנוּ הַבְּהֵמוֹת בִּלְתִּי מְדַבְּרִים; וְלֹא נִשְׁאַר כִּי אִם הָאָדָם. וְהִתְבָּרֵר לָנוּ כִּי הוּא הָעִנְיָן הַמְכֻוָּן בְּלִי סָפֵק. 249 וְדָרַשְׁנוּ הַסְּפָרִים וּמָצָאנוּ בָּהֶם מַאֲמַר הַבּוֹרֵא (ישעיה מה, יב): אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי. אֲבָל מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה סִפֵּר כָּל הַבְּרוּאִים, וְכַאֲשֶׁר הִשְׁלִימָם אָמַר (בראשית א, כו): עַתָּה נַעֲשֶׂה אָדָם, כְּמִי שֶׁבּוֹנֶה אַרְמוֹן וּמַצִּיעוֹ וּמְתַקְּנוֹ, וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא אֵלָיו בְּעָלָיו. וְכֵיוָן שֶׁהִקְדַּמְתִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אַתְחִיל עַתָּה וְאֹמַר.
יתרון האדם
- א - 250 הוֹדִיעָנוּ אֱלֹהֵינוּ עַל יַד נְבִיאָיו, שֶׁהוּא שָׂם לָאָדָם יִתָּרוֹן עַל כָּל בְּרוּאָיו, כְּאָמְרוֹ (בראשית א, כו): וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וְגוֹמֵר. וְכַאֲשֶׁר אָמַר בְּמִזְמוֹר (תהלים ח) ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ, מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ. וְשֶׁהוּא נָתַן לוֹ יְכֹלֶת לְעָבְדוֹ, וְשָׂם אוֹתָהּ* לְפָנָיו וְהִשְׁלִיטוֹ עָלֶיהָ. וְשָׂם הַבְּחִירָה בִּרְשׁוּתוֹ, וְצִוָּהוּ שֶׁיִּבְחַר בַּטּוֹב, כַּאֲשֶׁר אָמַר (דברים ל, טו): רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְגוֹמֵר, וְאָמַר אַחֲרֵי כֵן (שם): וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים וְגוֹמֵר. וְהֶעֱמִידוּ לָנוּ עַל הַמַּאֲמָר הַזֶּה הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים וְקִבַּלְנוּהוּ. וְאַחַר כֵּן עִיַּנְנוּ בִּמְלֶאכֶת הָעִיּוּן; בַּמֶּה נָתַן לָנוּ יִתָּרוֹן, וּמָצָאנוּ יִתְרוֹנוֹ בַּחָכְמָה אֲשֶׁר נְתָנָהּ לוֹ וְלָמְדוֹ אוֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר אָמַר (תהלים צד, י): הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת. וְהוּא בָּהּ שׁוֹמֵר כָּל דָּבָר שֶׁחָלַף מֵהַפְּעָלִים*. וּבָהּ רוֹאֶה רֹב הַנּוֹלָדוֹת* אֲשֶׁר תָּבֹאנָה. וּבָהּ הִגִּיעַ* לְהַעֲבִיד הַבְּהֵמוֹת לַעֲבֹד לוֹ הָאָרֶץ, וְיָבִיאוּ לוֹ תְּבוּאָתָהּ. וּבָהּ הִגִּיעַ לְהוֹצִיא הַמַּיִם מִמַּעֲמַקֵּי הָאָרֶץ, עַד שֶׁיִּהְיוּ הוֹלְכִים [עַל] (עד) פָּנֶיהָ. וְעוֹד עָשָׂה לוֹ הַגַּלְגַּלִּים הַשּׁוֹאֲבִים מִמֶּנָּה מֵעַצְמָם. 251 וּבָהּ הִגִּיעַ לִבְנוֹת הַבָּתִּים הַנִּכְבָּדִים, וְלִלְבֹּשׁ הַבְּגָדִים הַחֲמוּדוֹת, וּלְתַקֵּן הַמַּטְעַמִּים הָעֲרֵבִים. וּבָהּ הִגִּיעַ לִנְהֹג הַחַיָּלִים וְהַמַּחֲנוֹת לְהַנְהָגַת הַמַּלְכוּת וְהַשִּׁלְטוֹן, עַד שֶׁנִּתַּקְּנוּ בְּנֵי אָדָם. וּבָהּ הִגִּיעַ אֶל יְדִיעַת תְּכוּנַת הַגַּלְגַּל*, וַהֲלִיכַת הַכּוֹכָבִים, וְשִׁעוּר גַּרְמֵיהֶם* וּמֶרְחֲקֵיהֶם וּשְׁאָר עִנְיְנֵיהֶם. וְאִם יַחְשֹׁב חוֹשֵׁב, כִּי אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הַיִּתָּרוֹן הוּא דָּבָר זוּלַת* הָאָדָם, יַרְאֶנּוּ אֵלֶּה הַמַּעֲלוֹת אוֹ קְצָתָם לְזוּלָתוֹ, וְזֶה מַה שֶּׁלֹּא יִמְצָאֵהוּ. 252 וּבְדִין אִם כֵּן, שֶׁיִּהְיֶה הַמְצֻוֶּה* הַמֻּזְהָר הַגָּמוּל הֶעָנוּשׁ, כִּי הוּא קֶטֶב* הָעוֹלָם וּמְכוֹנָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שמואל א' ב, ח): כִּי לַה' מְצוּקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל. וְאָמַר (משלי י, כה): וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. 253 וְכַאֲשֶׁר הִתְבּוֹנַנְתִּי אֵלֶּה הַשָּׁרָשִׁים וּמַה שֶּׁמִּסְתַּעֵף מֵהֶם, יָדַעְתִּי כִּי מוֹתַר הָאָדָם, אֵינֶנּוּ טָעוּת שֶׁנּוֹפֶלֶת בְּלִבֵּנוּ עָלָיו וְלֹא נְטוֹת* אֶל הוֹתִירֵנוּ, וְלֹא שֶׁהֱבִיאַתְנוּ גַּאֲוָה, וְלֹא עַזּוּת שֶׁנִּטְעֹן אוֹתוֹ לְנַפְשֵׁנוּ; כִּי אִם אֱמֶת בְּרוּרָה וְצֶדֶק מְבֹאָר, וְלֹא הוֹתִירוֹ הֶחָכָם אֶל הַדְּבָרִים, כִּי אִם בַּעֲבוּר שֶׁשָּׂמוּ מָקוֹם לְמִצְוָתוֹ וְהַזְהָרָתוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַר (איוב כח, כח): וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה. וְצָרִיךְ שֶׁאֶזְכֹּר מַה שֶּׁדִּקְדַּקְתִּי בַּשַּׁעַר הַזֶּה מִמַּה שֶּׁהֻצְרַךְ אֵלָיו.
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
46 - מאמר שלישי חלק כ"ב
47 - מאמר רביעי חלק א'
48 - מאמר רביעי חלק ב'
טען עוד
בַּמְכֻוָּן מֵהֶם – המטרה והתכלית. שַׁעַר טִבְעִי – עולם הטבע. הַמִּנְהָג וְהַבְּנִיָּה – דרך העולם והטבע. נִכְבָּד – חשוב. מְמֻצָּע – נמצא באמצע. הָרוּחַ – נפש. אוֹתָהּ – את הבריאה. שֶׁחָלַף מֵהַפְּעָלִים – זוכר את העבר. הַנּוֹלָדוֹת – המאורעות שיהיו בעתיד. הִגִּיעַ – הצליח. תְּכוּנַת הַגַּלְגַּל – תנועת מערכת הכוכבים. וְשִׁעוּר גַּרְמֵיהֶם – שיעור גודל הכוכבים. דָּבָר זוּלַת – דבר נוסף מלבד האדם. הַמְצֻוֶּה וכו' –שה' יצווהו על מעשים ויתן לו שכר ועונש על מעשיו. קֶטֶב – יסוד, בסיס. נְטוֹת – נטיית הלב.
ביאורים
246 מאמר רביעי- בעבודה ובמרי, והצדק וההכרח
כאשר אנו מתבוננים בבריאה, אנו רואים שקיימים מיליארדי כוכבים, ובכדור הארץ יש המוני יצורים. עובדה זו מעוררת את השאלה, מי מרכז הבריאה לצורכו נבראו כל הנבראים? כאשר נחקור דבר זה נמצא כי מטרת הבריאה היא: האדם. דבר זה נלמד מהעובדה שבמציאות כל דבר חשוב נמצא באמצע, מוקף בדברים שחשיבותם קטנה ממנו. דוגמה פשוטה לכך היא גרגר החיטה, שהוא המרכיב החשוב ביותר בצמח, כי יעודו קיום והמשכת מין החיטים בעולם, והוא נמצא באמצע הצמח, מוקף סביבו בעלים. וכן בשקד, הגרעין שהוא עיקר השקד, שממנו יצמחו עצים נוספים, מיקומו באמצע וסביבו קליפה השומרת עליו.
247 עיקרון זה מתקיים גם בפירות. גוף הפרי נמצא מבחוץ והגרעין מבפנים, כדי להגן על הגרעין מפני מזיקים חיצוניים. וכן החלמון של הביצה, ממנו מתפתח האפרוח, נמצא באמצע. גם לב האדם נמצא באמצע הגוף, מפני שהוא החשוב ביותר, וכן האישון נמצא באמצע העין, מפני שרק על ידו ניתן לראות.
248 על פי עקרון זה יש לבחון את הבריאה כולה. כדור הארץ נמצא באמצע (על פי הידע שהיה בזמנם) וסביבו נמצאים הגלגלים והכוכבים האחרים, אם כן כדור הארץ הוא החשוב ביותר. כאשר נעיין בכדור הארץ, נראה כי היסודות החשובים, העפר והמים, דוממים, בעלי החיים נטולי בינה, ומכאן שהאדם הוא היצור החשוב ביותר, ובעבורו נברא העולם.
249 ענין זה נאמר בישעיה (מה, יב): "אנוכי עשיתי ארץ, ואדם עליה בראתי". התורה מתארת בבריאת העולם את בריאת כל היצורים, ולאחר שנשלמה בריאתם נאמר (בראשית א, כו): "נעשה אדם". חז"ל המשילו זאת לאדם הבונה ארמון, וכשמשלימו, מכניס לתוכו את הבעלים, כך הקב"ה ברא את כל בעלי החיים המשמשים את האדם, ורק אחר כך ברא אותו. נציין כי רבנו נקט כפי הדעה בגמ' (סנהדרין לח.) שזאת הסיבה שנברא האדם אחרון, אולם בגמרא מובאת דעה נוספת, שהסיבה שנברא האדם אחרון, כדי להסיר את גאוותו, שאפילו יתוש קדמו (והסברים נוספים עיי"ש).
250 -א- חכמת האדם
נאמר בתורה שהאדם הוא המיוחד שבכל הברואים הנמצאים בעולם (בראשית א, כח): "ורדו בדגת הים ובעוף השמים", על כן נתן הקב"ה לאדם את יכולת הבחירה, בניגוד לשאר בעלי החיים שאינם בוחרים בין טוב לרע, וציווה אותו לבחור בטוב ולא ברע, כמו שנאמר (דברים ל, יט): "ראה אנוכי נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב... ובחרת בחיים". בבירור שכלי עיוני מתברר, כי היתרון הגדול של האדם על שאר הברואים הוא החכמה, כמו שנאמר (תהילים צד, י): "המלמד אדם דעת". על ידי החכמה שיש באדם הוא זוכר את העבר, יכול לחזות דברים שיקרו בעתיד, קונה שליטה על בעלי החיים אף על פי שהוא חלש מהם, מסוגל להפיק מזון מן האדמה ולהעביר אותו ממקום למקום, לשאוב מים מתחת האדמה, וכל זאת בניגוד לבעלי החיים, שאינם מסוגלים לעשות דברים אלו.
251 על ידי החכמה האדם משכיל לבנות בתים מפוארים, ללבוש בגדים מכובדים ולהכין מאכלים ערֵבים. החכמה מביאה את האדם להעמיד משטר יציב, המבוסס בכוח צבא ומערכות שלטון מסובכות. חכמת האדם הובילה אותו לידע על הכוכבים והגלגלים - מיקומם, היקפם ועוד. בפרטים אלה רבנו מציג את חכמתם של בני האדם. בדורות האחרונים התפתחה החכמה האנושית בצעדי ענק, אנו עדים להישגים אדירים במדע ובטכנולוגיה. היום ברור יותר מבעבר, שהאדם הוא היצור החכם בעולם, שאין בריה בעולם שניתן להשוותה אליו.
252 המסקנה המתבקשת מיתרון האדם על שאר הבריות שהוא הבריאה המיוחדת בעולם, ולכן רק הוא, צריך להיות מוזהר ומצווה מאת ה', ורק לו ראוי שכר ועונש, כי הוא יסוד העולם, כמו שנאמר (שמואל א' ב, ח-ט): "כי לה' מצוקי ארץ, וישת עליהם תבל רגלי חסידיו ישמור...", וכן (משלי י, כה): "וצדיק יסוד עולם".
253 המסקנה ביחס ליתרון האדם איננה נובעת מחמת תחושת עליונות וגאווה, אלא היא מציאות ברורה הצריכה להוביל את האדם לאפיקים חיוביים - קיום תורה ומצוות ועשיית רצון ה'.
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך עושים קידוש?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך מותר להכין קפה בשבת?
חכמת התורה וחכמות החול
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
למה ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
