בית המדרש

  • משנה וגמרא
  • בבא בתרא
לחץ להקדשת שיעור זה
בבא בתרא דף מא ע"א; בבא מציעא סו ע"ב

מחילה בטעות

undefined

הרב יאיר וסרטיל

אייר תשע"ו
5 דק' קריאה
מסופר בסוגייתנו על רב ענן שנכנס שטף מים לשדהו והפיל את גדרו, וכשבנאה מחדש בנאה בתוך שטח חברו (לדעת הרשב"ם בטעות ולדעת התוס' טען שקנה מחברו שטח זה אך לא היו לו עדים על כך), וחברו סייעו בבניית הגדר. רב ענן טען שסיועו מהווה מחילה על שטח זה (ולפירוש התוס' (ד"ה והא אחזקי) – טען שאף אם אין לו ראיה שקנה לכל הפחות יזכה מדין מחילה), והשיב רב נחמן שמחילה בטעות היא הואיל וחברו טעה ולא ידע שבונה את הגדר על שטחו. רואים מכאן שאין תוקף למחילה בטעות ואינה מחילה.
בבבא מציעא סו ע"ב אומר רב נחמן שאדם שהתחייב לתת את השדה לחברו באופן שיש בו אסמכתא ולכן ההתחייבות אינה תקפה, אף אם כבר נתן לו ואכל מן הפירות, עליו להשיב את השדה ואת הפירות. הגמרא מדייקת מכך שרב נחמן סבר שמחילה בטעות אינה מחילה ומקשה מדבריו לגבי דבר שלא בא לעולם, ששם סבר שאי אפשר להקנות ובכל זאת אם הקונה אכל מן הפירות אינו חייב להשיב. הגמרא מתרצת שיש לחלק בין מכר ששם חייב להשיב לבין הלוואה שאינו משיב.
רש"י שם מפרש את החילוק, שבהלוואה נראה כריבית ולכן עליו להשיב. משמע מדבריו שיש תוקף למחילה בטעות אלא שבהלוואה למרות שיש תוקף אנו פוסקים שישיב כדי שלא ייראה כריבית. התוס' אצלנו (ד"ה אמר) ושם (ד"ה התם) מקשים על פירושו שלפיו דברי רב נחמן שם סותרים לדבריו בסוגייתנו מהם עולה כי אין תוקף למחילה בטעות, וכן קשה מדברי הגמרא המוסכמים בגיטין יד ע"א שכל קניין בטעות חוזר.
לפיכך מפרש רבנו תם , שעקרונית מחילה בטעות אינה מחילה, ולכן במקרה של הלוואה שנתן לו את השדה באסמכתא ובאמת אינו רוצה לתת לו אלא שחושב שחייב, צריך להשיב לו, אולם במקרה שמכר דבר שלא בא לעולם הוא מעוניין למכור לו, ואף כשמתברר לו שאין מחוייבות לקניין ויכול לחזור בו מן המכר הוא לא מעוניין לחזור בו כי רוצה לעמוד בנאמנותו, ולכן אם אכל הקונה מן הפירות אינו צריך להשיב.
ההגהות אשר"י שם (על הרא"ש ה, לב) הולך גם הוא בכיוון של רש"י וכותב שאכן יש תוקף למחילה בטעות, ואין להקשות מהנאמר בגיטין שכל קניין בטעות אינו תקף, משום שיש לחלק בין מכר שהממון עדיין בידו ולכן יש לו כח לחזור לבין מחילה על חוב שהכסף ברשות הלווה ולכן ברגע שמוחל אף שנעשה בטעות שוב אין לו כח לחזור, והדבר דומה להפקר שאף אם הפקיר בטעות שכנגדו זכה בו ביאוש בעלים.
הקצות (קמב ס"ק א) מסביר את דבריו, שיאוש מועיל אפילו בטעות שהרי בכל יאוש באבידה היאוש הוא רק משום שאינו יודע היכן החפץ ואילו היה יודע לא היה מתייאש, נמצא שיש כאן יאוש בטעות ובכל זאת מועיל, וסבר רב נחמן שהוא הדין במחילה מועיל מטעם יאוש. באופן פשוט נראה שכוונת ההגהות אשר"י והקצות היא שכאשר אדם סבור שהדין הוא שהחפץ שייך לשני, נגרם מכך שבפועל יהיה לו יאוש מן החפץ. אולם המנחת אשר (סימן יד) והברכת אברהם הבינו את דבריו שדין מחילה הוא כמו דין יאוש, שבשניהם מועיל אף בטעות. הם מסבירים שיאוש אינו החלת חלות אלא מציאות, ולדברי ההגהות אשר"י כך יש לומר גם לגבי מחילה, שאין זו החלת חלות אלא מציאות, ולכן מועיל גם אם נעשה מתוך טעות 1 . על פי זה מסביר המנחת אשר גם את שיטת המהרש"ל (הביאוהו הקצות והנתיבות בסימן יב וחלקו עליו) שמחילה בלב מועילה ולא זקוקים לדיבור, והביאור הוא שבעלות על חפץ קיימת רק כל עוד יש זיקה בין הבעלים לחפץ או על ידי רצונו או על ידי שליטתו בחפץ, וביאוש בטלה זיקה זו וממילא פקעה הבעלות. הקובץ שיעורים (אות קעא) מקשה שיאוש מועיל רק על חפץ אבוד וכאן לא מדובר באבוד. המנחת אשר מתרץ שדווקא בחפץ ממשי השייך לאדם צריך את התנאי שיהא אבוד, אך מחילה שאינה על חפץ ממשי אלא רק על חוב ושיעבוד שיש לאדם על חברו מועילה אפילו כשאינו אבוד 2 .
הקצות מיישב בדעת ההגהות אשר"י את הסתירה בין הסוגיות, שאצלנו הואיל וגם הקונה טעה וממילא לא התכוון לקנות לא קנה. בדרך כלל מחילה בטעות מועילה משום שהיא כיאוש ולאחר שהמלווה טעה והתייאש זכה הלווה, אולם אם גם הלווה טעה ולא התכוון לקנות, לא יועיל לו יאושו של המלווה.
אולם ההגהות אשר"י עצמו כבר עמד על הסתירה ויישב באופן אחר, שאצלנו כלל לא הייתה מחילה, אלא הוא פשוט חשב שהשדה של רב ענן, אך אילו אדם היה מוחל בפועל עקב טעות כלשהי אכן יהיה תוקף למחילה. נוסיף ביאור, שאמנם גם במכירת דבר שלא בא לעולם ובאסמכתא על המשכנתא המוחל לא יודע שהוא צריך למחול כי הוא חושב שהחפץ באמת שייך לשני, אולם שם הוא כן מודע לכך שהחפץ שהיה שלו עובר לידי השני, אלא שהוא סבור שהחפץ עבר בגלל הקניין שעשה, ולא מודע לכך שהקניין לא חל מבחינה הלכתית ולכן מחילתו היא זו שמאפשרת לשני לזכות בחפץ. הגמרא אצלנו כן התבטאה בלשון "מחילה בטעות", וצריך להסביר לדבריו שהגמרא לא ירדה לדקדק בכך אלא כוונתה שטעה ולפיכך נתן לרב ענן להיות שם, אף שאין כאן ממש מחילה בפועל.
לכאורה יש ליישב באופן שלישי, כפי שכבר העיר הקובץ שיעורים, שבסוגייתנו מדובר בכלל על הקנאה ולא על חוב בו מספיקה מחילה, וקצת תמוה מדוע נתקשו בכלל הראשונים וראו בכך סתירה, ובעצם כבר יש לתמוה על לשון הגמרא שקראה לכך מחילה בטעות ולא קניין בטעות 3 .
ההגהות אשר"י ביאר את החילוק בגמרא בבבא מציעא בין חוב ממכר לחוב מהלוואה, שבהלוואה הואיל ויש בכך איסור ריבית אין תוקף למחילה כי פשוט שאילו היה יודע שיש בכך נדנוד עבירה לא היה מוחל כלל. כפי שנתבאר, במקרים שבבבא מציעא לא מדובר על מחילה בטעות כזו שאילו היה יודע לא היה רוצה למחול, אלא האדם כן מעוניין שהחפץ שלא בא לעולם יימכר, או שהעיסקא עם תנאיה תחול למרות האסמכתא, ולכן יובן חילוקו לגבי ריבית, שבכך אילו היה יודע לא היה רוצה שיחול. אולם עדיין צריך עיון, כי כמובא למעלה, ההגהות אשר"י ביאר את הטעם שמחילה בטעות מועילה בכך שיאוש מועיל אף בטעות, וכפי שנתבאר הסברא לכך היא שיאוש זוהי מציאות שיוצרת חלות ולא רצון שיוצר חלות, ואם כן מה אכפת לנו בכך שאילו היה יודע שיש כאן איסור ריבית לא היה מוחל הרי סוף סוף הוא לא יודע ויש כאן מציאות של יאוש או מחילה. בהמשך הוא כותב ביאור נוסף, שאכן מעיקר הדין היה צריך להיות תוקף למחילה אלא שחכמים ביטלו את המכירה כדי שלא יעבור על איסור ריבית.




^ 1.לכאורה לפי פשט דברי ההגהות אשר"י משמע שאין חילוק מהותי בין מחילה להקנאה אלא שבהקנאה יכול לחזור בגלל שעדיין נמצא ברשותו, וזה שלא כהסבר האחרונים, אולם קשה מדוע כותב שבמכר החפץ נמצא ברשותו, הרי זה נכון רק בקניין סודר בתנאי שעדיין לא מסר החפץ לקונה, ולא שייך לתרץ ולהעמיד דבריו רק במקרה זה, ויסבור שאכן בכל מקח שהחפץ כבר ברשות הקונה יהיה לכך דין מחילה ויועיל אפילו בטעות. הרב משה כהן שליט"א ביאר כוונתו, שבהקנאה החפץ היה ברשותו קודם שהקנהו ולכן זקוק להחיל חלות ובכך טעות מבטלת את המקח, לעומת חוב שגם קודם המחילה אינו ממש ברשותו ומספיקה מחילה הדומה ליאוש ובכך טעות אינה מבטלת.
^ 2.גם הקובץ שיעורים שם מחלק בין הקנאת חפץ שלו לחברו שוודאי לא מועילה בטעות לבין מחילה על חוב שבה מועילה מחילה, אך משמע קצת מדבריו שלא בא להסביר את ההגהות אשר"י שדימה זאת ליאוש, אלא את דברי ההגהות דחה בכך שלא שייך יאוש בדבר שאינו אבוד, והוא עצמו חילק בין מחילה להקנאה בלי לדמות ליאוש.
^ 3.עיין ברמב"ן ובראשונים נוספים שהביאו פירושים נוספים בביאור המקרה בסוגיא מחמת קושיא זו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il