בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • צומח ובעלי חיים
לחץ להקדשת שיעור זה

מאכל חתולים המכיל בשר וחלב

undefined

הרב חגי פנחס בר גיורא (במברגר)

אלול תשע"ו
3 דק' קריאה
אחרי שכבוד הרב שאל אותי לגבי מאכל חתולים המכיל בשר וחלב: "מעדני החתול" של חברת פריסקיז בררתי את הנושא.
הוטרינר של החברה הסביר לי שכל מאכלי החיות של חברת פריסקיז עוברים בישול במכשיר אקסטרודר. לכן מאכלים שיש בהם בשר וחלב - הם התבשלו ביחד כגון: מעדני החתול, מעדני השף ומעדני הבית. הוא הוסיף שבחלק ממאכלי החיות כלולים מרכיבים אסורים כגון: בשר טרף וסרטנים.
למרות שהשולחן ערוך פסק (יורה דעה קי"ז) שאסור לסחור בדברים שאסורים באכילה: "כל דבר שאסור מן התורה, אף על פי שמותר בהנאה, אם הוא דבר המיוחד למאכל אסור לעשות בו סחורה..." יתכן שאין לאסור למכור מאכלי חיות מטעם מסחר במאכלים אסורים כי זה לא מסחר במאכלי אדם אלא במאכלי חיות – כי כאשר כתוב עליהם שלא ראויים למאכל אדם לא קיים טעם האיסור המובא בש"ך(שם ב'): "שמא יבוא לאכול מהן".
אולם כאשר כלולים במרכיבים בשר שהתבשל בחלב אז קיים איסור מסחר מטעם איסור הנאה במאכל הנ"ל אף כאשר הוא מיועד לבעלי חיים.
וזה כפי שפסק השולחן ערוך(יורה דעה פ"ז א'):
"כתוב בתורה: לא תבשל גדי בחלב אמו (שמות כג, יט; לד, כו; דברים יד, כא) ג' פעמים; אחד לאיסור בישול, ואחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה. והוציא אכילה בלשון בישול, לומר שאינו אסור מן התורה אלא דרך בישול...".
השולחן ערוך מוסיף(שם ג'): "אינו נוהג אלא בבשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה, אבל בשר טהורה בחלב טמאה או בשר טמאה בחלב טהורה – מותרים בבישול ובהנאה, ובשר חיה ועוף בחלב טהורה – מותר בבישול ובהנאה ואף באכילה אינו אסור אלא מרבנן...". השולחן ערוך כותב את איסור ההנאה מבשר טהורה בחלב ומתוך שלא מדגיש שמדובר רק כאשר הבהמה נשחטה כדין נראה שכוונתו שהאיסור קיים אף כאשר מדובר בבשר טהורה שמתה ולא נשחטה.
אולם הרמב"ם(מאכלות אסורות ט', ו') פוסק על פי הסבר אחד בגמרא חולין(קי"ג:) שהמבשל בשר מתה או חלב(בסגול) בחלב – לוקה על הבישול ולא על האכילה כי אין איסור אכילת בשר וחלב חל על איסור אכילת נבילה או חלב לעומת איסור בישול שעליו לוקה כי לא קשור לאיסור האכילה. הרמב"ם בפסקו הנ"ל ביד החזקה לא מפרש שהנ"ל מותר בהנאה לעומת זאת בפרושו למשנה בכריתות(ג') מבאר שגם מותר בהנאה.
ערוך השולחן(יורה דעה פ"ז, י"ב) סובר שהעיקר כפרוש הרמב"ם במשנה שמשווה בין אכילה להנאה ולכן מתיר בהנאה.
הדגול ומרבבה(שולחן ערוך שם) מביא שהתוס'(חולין ק"א. ד"ה איסור כולל) סובר שאיסור הנאה לא נקרא איסור מוסיף, ואם כן לפיו יתכן שהנהנה מבשר מיתה שבושל בחלב - חייב באיסור הנאה – אולם היות ומסקנה זו אינה מפורשת בתוס' הסומך על זה במקום הפסד לא הפסיד.
לעומתם הפרי מגדים בהקדמתו להלכות בשר וחלב מוכיח שאין קשר בין איסור הנאה לאיסור בישול, והעיקר כפשט הרמב"ם ביד החזקה שלא התיר בהנאה בשר מיתה שבושל בחלב ולכן אוסרו בהנאה.
השדי חמד(א' 323-324) פוסק: "...הנאת בשר בחלב אפילו נבלה וחלב(בסגול) בחלב – אסור מן התורה וגם בשל נכרי אסור לכל הפחות מרבנן ואין היתר לנרות שבודאי מערבין חמאה בחלב(בסגול)".
הבן איש חי(שנה שניה בהעלותך ה') פוסק בפשטות: "בשר וחלב דאסור מן התורה בבישול ובהנאה...אלא אפילו בשר נבלה וטריפה של בהמה טהורה אסור מן התורה בבישול ובהנאה...".
וכן פוסק כף החיים(יורה דעה פ"ז, י"ט-כ') שבשר נבלה, טרפה או חלב(בסגול) שבושלו בחלב אסורים בהנאה.
לכן ברור שלכתחילה אין להתיר להשתמש באוכל לחיות שיש בו בשר בקר שבושל בחלב היות והרמב"ם והשולחן ערוך לא התירו במפורש את הנ"ל ופשטות כוונתם לאסרו בהנאה כמו שנאסר בבישול. כי דווקא באכילה לא נאסר מטעם איסור אכילת בשר שבושל בחלב כי כבר אסור מטעם נבילה ואין איסור חל על איסור ודבר זה לא שייך לגבי ההנאה כמו שלא שייך לגבי הבישול.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il