ד. ^ 1.שו"ע (יורה דעה סי' קיז סעיף א). ודווקא דברים האסורים מן התורה אסור להגיש להם, כי אז יש גזירה שמא יבוא הוא עצמו לאוכלו, מה שאין כן בדברים המותרים, ובתנאי כמובן שקיימת ההשגחה המקובלת על כשרות האוכל.
ה. ^ 2.שם (סי' קנא סעיף א). ונראה שבכלל זה מסיבות ביום חגם ל"קדושיהם" וכדומה.
ו. ^ 3.שם (סי' קכג סעיף א וברמ"א, ועיין גם סי' קלג סעיף א), ומכיוון שמרוויחים מעריכת מסיבות הכוללות הגשת סתם יינם, הרי זו בכלל סחורה שהיא הנאה מסתם יינם.
ז. ^ 4."בית יוסף" בשם "אורחות חיים" (סי' קלג סעיף ו) וכן פסק הט"ז (שם ס"ק ג). ועיין עוד ב"דרכי משה" (שם ס"א). יש להוסיף שבדרך כלל היינות הכשרים הם "מבושלים", ואכמ"ל.
ח. ^ 5.עיין ברמ"א (סי' קכג ס"א) ובש"ך (סי' קכד ס"ק עא ובסי' קלג ס"ק כו), ועיין עוד בפתחי תשובה (סי' קכג ס"ק ב) ובשו"ת "דבר יהושע" (ח"ג סי' ב) ומהר"ם שיק (חיו"ד קנ). לכן אם יש לחשש שמסיבות אלה תתבטלנה אם לא יגישו סתם יינם ויהיה הפסד ההכנסה לקהילה זהו מקום הפסד שבו מותר ליהנות מסתם יינם. אמנם, אם אפשר, עדיף שבעל הקייטרינג ישלח פועל נכרי שלו לקנות את היין עבור הנכרים המוזמנים לסעודות אלה, עיין רמ"א (סי' קלב ס"ה) וש"ך (שם ס"ק לב) ובגר"א (ס"ק ל).
ט. ^ 6.בהנחה שמתקיימים התנאים הבאים (כמשתמע מן השאלה): (א) אין מבשלים בסתם יינם ואין מערבבים אותו באוכל; (ב) הגשתו היא בקר ולא בחם (כגון "פונטש"); (ג) המשגיח יפקח על ביצוע הסעיפים הקודמים בנוסף לאמור בהערה 1.
י. ^ 7.יש מחלוקת ראשונים לגבי דין הכשרת כלי זכוכית לפסח, עיין בשו"ע אורח חיים (סי' תא סעיף כו) ב"בית יוסף" וב"דרכי משה" שם. ולעניין שאר האיסורים רבו האחרונים הסוברים שאף רמ"א מתיר בהדחה בלבד, ולכל היותר דינם של כלי הזכוכית כדין כלי מתכת (עיין "פרי מגדים, משבצות זהב" ס"ק לא). ועיין "מגן אברהם" שכתב שהוא דווקא ביין נסך מדלא חלק רמ"א על המחבר ביורה דעה (סי' קלה ס"ח) וודאי לדידן בסתם יינם יש להקל., ועיין עוד ב"יביע אומר" (ח"ד חאו"ח סי' מא, ובעיקר באות ז) שהביא שם דברי אחרונים לעניין יתר האיסורים.
^ 8.כאשר השימוש בכוסות הינו בצונן בלבד ניתן להקל להשתמש בהם גם בסתם יינם, ויש להוכיח זאת מדברי הש"ך ביורה דעה (סי' צא ס"ק ב) שלכתחילה מותר להשתמש באיסור בכלי היתר שדרכו בהדחה, וכן ביין שאין בו שמנונית, ובייחוד בכוסות של אירועים שמקפידים על נקיונן לפני כל אירוע, וכן בט"ז מתיר להשתמש בלח צונן בכלי שהשתמש בו לאיסור צונן, ועיין בסמ"ג שפג ס"ק ג. (אולם לסוברים שדין כלי זכוכית הוא כדין כלי חרס יש אוסרים ויש מתירים, עיין ש"ך שם (ס"ק ד), ובייחוד לעניין יין נסך, עיין סי' קלה).
וראיה להתיר תשמיש אף לכתחילה שימוש - אפילו קבוע ולא רק בדרך עראי - אפשר להביא מדברי רמ"א ביורה דעה (סי' קכא ס"ה), לפיהם אף אם נאמר שבלע, מכל מקום האיסור להשתמש דרך קבע הוא דווקא בכלי שעלולים להשתמש בו בחמין. אך כפי שהדגשנו, מדובר דווקא בשימוש בקר, ולכן אין לחשוש.
על אף האמור לעיל עדיין קיימים שני חששות לסוברים שדין כלי זכוכית ככלי מתכת:
(א) כבוש - דהיינו ששאריות יין עלולות להישאר בכוסות יותר מעשרים-וארבע שעות עד להדחתן ויש אפוא לחשוש לבליעה בדפנות כלי הזכוכית ע"י כבוש; (ב) בליעת איסור בחם - כאשר מדיחים את הכוסות במדיח-כלים במים חמים ויש בהם שאריות יין. אכן יש להתיר גם באופן זה, לפי האמור לעיל, שכן השתייה של יינות כשרים מכוסות אלה במסיבות היהודים היא תמיד בצונן, שאם לא כן, יש לאסור שימוש בקביעות, לפי הרמ"א הנ"ל. ועיין עוד ב"ערוך השולחן" (יורה דעה סי' קכא ס"ב).
יא. מכל מקום צריך ליזהר לכתחילה שהדחת הכוסות תיעשה בתנאים הבאים: (א) לשפוך את כל שאריות היין קודם הכנסת הכוסות למכונת-השטיפה; (ב) לבצע את השטיפה הראשונה במים קרים; (ג) לשטוף את כוסות-היין בנפרד, ולא ביחד עם כלים אחרים; (ד) עדיף לשוטפן קודם עבור 24 שעות מתחילת האירוע.
יב.
יג.
יד.