ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
אֲבָל מַה שֶּׁהָיָה אֶפְשָׁר לָשֵׂאת* בְּדוּמִיָּה עַד כֹּה אִי אֶפְשָׁר לָנוּ עוֹד. הַיְבֹשֶׁת* הַגְּדוֹלָה, שֶׁגָּרְמָה הָעֲזִיבָה הַכְּלָלִית שֶׁל אֵלֶּה הַיְסוֹדוֹת הַשְּׁלֹשָׁה*, גָּרְמָה לָנוּ כָּל הַתְּלָאָה הַנּוֹרָאָה* שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹמְדִים וּמַרְעִידִים* עָלֶיהָ בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ וּבְאַרְצוֹת הַגּוֹלָה. וְאֵין לָנוּ דֶּרֶךְ כִּי אִם לָשׁוּב וּלְבַסֵּס אֶת עַמּוּד הַתּוֹרָה הַמַּעֲשִׂית, תּוֹרַת הַהֲלָכָה שֶׁל תַּלְמוּד הַתַּלְמוּדִים* וְהַפּוֹסְקִים וְכָל הַתָּלוּי בָּהֶם, עַל הַבָּסִיס הֶחָזָק שֶׁל שְׁלֹשֶׁת הָעַמּוּדִים יַחַד, שֶׁרַק בְּהֵאָגְדָם יַחַד הֵם מַשְׁלִימִים זֶה אֶת זֶה. הַקַּבָּלָה, הַמּוּסָר וְהַחָכְמָה וְכָל מִקְצוֹעַ שֶׁבָּהֶם צְרִיכִים הֵם לְהֵעָבֵד כָּרָאוּי*, בְּכִשְׁרוֹן וּבִשְׁקִידָה, אָז יְגַלּוּ הָאוֹרוֹת הַלָּלוּ אֶת אוֹרָם עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְעַל כָּל הַחַיִּים כֻּלָּם. כָּל חֶמְדָּה, שֶׁהַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְהַלֵּב יָכוֹל לַחְשֹׁב, מְצוּיָה הִיא בַּהִתְאַגְּדוּת הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת. וְיַעַן אֲשֶׁר יָמִים רַבִּים עָבְרוּ וְלֹא נִשְׁמַע דָּבָר זֶה מִפִּי גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֵרַבִּים הָיָה נִשְׁמַע גַּם כֵּן הַהֵפֶךְ מִזֶּה*, עַל כֵּן יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד שֶׁיֻּתַּן מָקוֹם לִדְבָרַי, דִּבְרֵי נַנָּס כְּנֶגֶד עֲנָקִים. אֲבָל כְּשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי לְצֹרֶךְ הַנְהָגָה אֵינִי חָשׁ* עַל שׁוּם טוֹעֵן וְשׁוּם טַעֲנָה, וְהִנְנִי עָמֵל תָּמִיד בְּרַעְיוֹן, וּמְעַט בִּכְתָב וּבְמַעֲשֶׂה, אֵיךְ לְהַרְגִּיל אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁלֹּא יִהְיוּ שְׁלֹשֶׁת הַקְּשָׁרִים הָאֵלּוּ מִתְנַתְּקִים זֶה מִזֶּה, וְיִהְיוּ תָּמִיד מְאֻחָדִים אַחְדוּת דּוֹדִים וְרֵעִים. אֲבָל אִם אָבוֹא לְהַכְרִיעַ אֲחֵרִים אֲשֶׁר יְבַקְּשׁוּ לָדוּן בִּדְבָרַי עַל פִּי הַכְרָעוֹת דֵּעוֹת הַנֶּאֱמָרוֹת בֵּין הַבְּרִיּוֹת, וְנִתְלִים בְּאִילָנוֹת גְּדוֹלִים, מַה כֹּחִי כִי אֲיַחֵל לָזֶה, עַד אֲשֶׁר יְעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם יִהְיוּ דָּבָר מוּבָן לַכֹּל...
(אוֹצְרוֹת הָרְאִיָּ"ה כֶּרֶךְ ב, מַאֲמָרֵי מוּסָר, הַדְרָכָה (בְּלִמּוּד) לְבֵית הַוַּעַד, עמ' 294 )
______________________
לָשֵׂאת – לסבול את מניעת לימודי האמונה. הַיְבֹשֶׁת – היובש. הַשְּׁלֹשָׁה – הקבלה, המוסר, ההגיון השכלי. הַתְּלָאָה הַנּוֹרָאָה – של הפקרות ועזיבת התורה. וּמַרְעִידִים – ומזדעזעים. תַּלְמוּד הַתַּלְמוּדִים – לימוד הבבלי והירושלמי. לְהֵעָבֵד כָּרָאוּי – להילמד ברצינות. אֵינִי חָשׁ – איני חושש.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
66 - אמונה חלק ו'
67 - אמונה חלק ז'
68 - אמונה חלק ח'
טען עוד
ביאורים
בעבר עוד היה אפשר להכיל את הפיצול בין שלוש הגישות ללימוד אמונה. המאבק ביניהן גרם לכך ששלושת התחומים לא נלמדו באופן רציני ומעמיק. היום, לאחר שנים רבות שבהן לא עסקו בשלושת התחומים הללו, אי אפשר להסכים לפיצול הזה. החוסר בלימוד אמונה גרם לעזיבה גדולה של הדת. אנחנו חייבים לעסוק בשלושת התחומים, ולא להזניח אף תחום. דבר זה ייצור תפיסת עולם שלמה ומאוזנת, אשר המפגש אִתה ישיב את הבנים האובדים בחזרה ליהדות.
הרב קוק מודע לכך שדבריו הם חריגים ומחודשים, אך הוא לא יוצא נגד אף אחד, כדרכו, אלא מנסה לשלב את השיטות השונות בלימודו, במאמריו ובשיעוריו, ולחבר בין השיטות השונות. דרכו זו, שנקראת האחדות הכוללת , היא אחת מאבני היסוד במשנתו, ועליה הוא כתב רבות. דרכו של הרב קוק איננה לקחת שיטה אחת ועליה לבסס את כל משנתו – מכיוון שבדור הגאולה השקפה אחת איננה מספיקה. הרב קוק למד את כל השיטות ביהדות באופן מעמיק, ויצר תפיסת עולם המכילה את כל הגישות ביהדות. הוא לקח מכל גדול בישראל את יסודות משנתו, ובנה בניין חדש הכולל את הכול. צריך חכמה גדולה ועמוקה כדי לדעת מהם היסודות האמוניים של הבניין ומהן התוספות, ועל כך עמל במהלך כל חייו.
מלבד מה שהרב קוק שעשה כך בלימודו, הוא גם הִרבה לעורר ולעודד אחרים לימוד מעמיק ויסודי במרחבי התורה לגווניהם. הוא עסק בכך רבות כי ראה בכך תרופה למחלות הדור. הוא סבר שמתוך לימוד כל מרחבי האגדה על סוגיה וגווניה, יבואו עומקי דעת ודבקות בה'.
הרחבות
היחס לחקירות שכליות ביסודות האמונה בבורא
וְלֹא נִשְׁמַע דָּבָר זֶה מִפִּי גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֵרַבִּים הָיָה נִשְׁמַע גַּם כֵּן הַהֵפֶךְ מִזֶּה. הרב קוק כותב כאן, וגם בפסקה הקודמת, שיש לעסוק בקבלה, מוסר וחקירות שכליות באמונה, אולם מציין שהיו שהתנגדו לכך. גדולי ישראל נחלקו ביחס לחקירות שכליות בעיקרי האמונה, כגון קיום האל, ייחודו, קדמות העולם ועוד. רבנו בחיי כתב בהקדמתו לספרו חובות הלבבות שיש מצוה וחיוב לברר בהוכחות שכליות את ייחוד הבורא, ודרש זאת מהפסוק: "וידעת (=ידיעה ברורה) היום והשבֹת אל לבבך כי ה' הוא האלֹהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד" [דברים ד, לט]. כמו כן, הרמב"ם והכוזרי עסקו גם הם בחקירות אלה.
אולם מנגד חלקו עליהם רבים. רבי נחמן מברסלב סובר שהאמונה של האדם צריכה להיות אמונה תמימה ללא חקירות: "עיקר האמונה הוא בלי שום חכמות וחקירות כלל רק בפשיטות גמור" [שיחות הר"ן, לג]. אחרים הוסיפו שהאמונה אמורה להתבסס על קבלה מאב לבן על אמיתות התורה [ספר הברית, מאמר דרך אמונה ז, וכן נראה מתשובות הרא"ש כלל כה].
ספר הברית (הרב פנחס אליהו מוילנא) כתב שיש בכך איסור, כיוון שייתכן שהאדם לא יצליח, בגלל קוצר דעתו, לברר את עיקרי האמונה, וייתכן ויגיע לכפירה בעיקרי האמונה [ספר הברית, מאמר דרך אמונה, כג]. הוא למד כך מדברי הרמב"ם: "פעמים יחשוב ביחוד הבורא שמא הוא, שמא אינו, ופעמים בתורה, שמא היא מן השמים שמא אינה, ואינו יודע המדות (=דרכי הלימוד) שידין בהם עד שידע האמת על בוריו, ונמצא יוצא לידי מינות. ועל ענין זה הזהירה התורה... 'ולא תתורו אחרי לבבכם'" [הלכות ע"ז ב, ג] (על פי הבנה זו, צריך לומר שהרמב"ם עסק בחקירות שכליות במורה נבוכים רק בעבור אנשים הנבוכים באמונתם מפני טענות הגויים, או בעבור תלמידי חכמים גדולים הראויים לעסוק במעשה בראשית, אולם הדבר אסור לשאר בני האדם. אמנם עיין בהקדמת הרב קאפח למורה נבוכים, שם חלק על הבנה זו).
אולם הרב קוק סבר שיש לאדם השלם לעסוק גם בחקירות השכליות וכתב: "מי שלבו שלם ביראת ה' באמת, ישתדל להיות טהֹר ידים וטהֹר לבב, ויוכל לטעום גם כן את הבהירות הפשוטה של נועם ה' השכלית, המתפשטת על פי השכל האנושי, שיש בה עונג של קדושה מיוחדת. ויצרף את החול אל הקודש". ודווקא מתוך החקירות בשכל האנושי יִווכח האדם, "כי מתוק מאוד האור האלהי הבא משפעת הקודש של התגלות אלהית, אשר בסוד ה' ליראיו (=תורת הנסתר), באין ערוך יותר מהנועם המוגבל, שיוכל ליתן השכל האנושי" [שמונה קבצים ו, מב]. השכל האנושי מוגבל, אולם התורה היא אין סופית.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
