ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
הַמּוּסָר הוּא אֶחָד מֵחֶזְיוֹנוֹת הַהֲוָיָה*, וְהוּא טָבוּעַ* גַּם כֵּן בִּכְלָלוּת הַהֲוָיָה, לְפִי אוֹתוֹ הָעֵרֶךְ* שֶׁהַהֲוָיָה הַכְּלָלִית צְרִיכָה אֵלָיו, וּבָזֶה יֵשׁ יַחַשׂ* גָּדוֹל בֵּין רוּחַ הָאָדָם הַמִּתְעַלֶּה בִּתְכוּנַת מוּסָרִיּוּתוֹ לְהַהֲוָיָה כֻּלָּהּ. וְהַקִּבּוּץ הַחַבְרוּתִי, שֶׁהוּא כְּבָר חֵלֶק רָשׁוּם* בְּיוֹתֵר מִגִּלּוּיֵי הַהֲוָיָה לְגַבֵּי גִּלּוּי הַהֲוָיָה הַנִּמְצָא בִּיחִידִים, לְפִי עֵרֶךְ גַּדְלוּתוֹ כָּךְ נִכֶּרֶת הַחֲטִיבָה הַמּוּסָרִית בְּקִרְבּוֹ*. וּלְפִי אוֹתָהּ הַהַכְרָעָה הַמּוּסָרִית שֶׁבַּקִּבּוּץ בִּתְכוּנָה נַפְשִׁית שֶׁבּוֹ, כָּךְ יִחוּשׂוֹ* אֶל הָעוֹלָם הַגָּדוֹל מִצַּד הָאֹפִי הַמּוּסָרִי, שֶׁבִּכְלָלוֹ הוֹלֵךְ הוּא וְגָדוֹל.
מקור מוסריות ההוויה
מְקוֹר מוּסָרִיּוּת הַהֲוָיָה הוּא הַהַדְרָכָה הָאֱלֹהִית, שֶׁהִדְרִיכָה אֶת הַהֲוָיָה, וּמַדְרִיכָתָהּ לִכְלַל גִּלּוּי.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
78 - לימוד שבועי באמונה יז- כג סיון תשע"ז
79 - מצוות חלק ג'
80 - מצוות חלק ד'
טען עוד
הַנְּפָשׁוֹת הַמְּלֵאוֹת אֵיתָנִיּוּת* שֶׁל הַכָּרָה, לַחְדֹּר אֶל הָאוֹר הַמּוּסָרִי וּלְהַכִּירוֹ בְּתוֹר* נִשְׁמַת הַהֲוָיָה, הַיּוֹתֵר זוֹרַחַת וַחֲבִיבָה, גַּם תַּחַת הֲמוֹן הַכִּסּוּיִים שֶׁל הַמִּלְחָמוֹת* וְהַצִּבְיוֹן הַשַּׁעֲרוּרִי* שֶׁמִּתְגַּלֶּה לְפִי הַשִּׁטְחִיּוּת שֶׁל הַהַשְׁקָפָה עָלֶיהָ, הִנָּן* עוֹלוֹת בְּמַעֲלוֹת הַיּוֹתֵר רוֹמְמוֹת בַּמְּצִיאוּת, וַחֲשִׁיבוּתָן בְּהַהֲוָיָה הַכְּלָלִית אַדִּירָה הִיא לְאֵין חֵקֶר. הֵן הֵנָּה הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר קִרְבַת אֱלֹהִים לָהֶן טוֹב, בַּעֲלֵיהֶן מְלֵאִים הֵם עֹז וּגְבוּרָה אֱלֹהִית לִפְעֹל יְשׁוּעוֹת לְאָדָם רַב, וְהֵם מְאִירִים לִבְנֵי אָדָם אֶת אוֹר הַצֶּדֶק הָעֶלְיוֹן וַאֲבֻקַּת הַיֹּשֶׁר הַמֵּאִיר בְּאוֹרָהּ הַגָּדוֹל, הֵם מַטְבִּיעִים אֶת חוֹתַם דְּרִישַׁת הָאֱמֶת וְחֵפֶץ הַחַיִּים בְּכָל טָהֳרָתָם וְעִזּוּזָם יַחַד עַל הַכְּלָל כֻּלּוֹ.
התפשטות התוכנית המוסרית
בְּחֻקֵּי הַהֲוָיָה הָרוּחָנִיִּים, וּבְעָשְׁרָם הַגָּדוֹל, מִתְפַּשֶּׁטֶת הִיא הַתָּכְנִית הַמּוּסָרִית בִּמְלֹא שְׁלִיטָתָהּ, אֲבָל גַּם בַּחֻקִּים הַחָמְרִיִּים* אֵין נִיצוֹצָהּ כָּבֶה, אוֹרָהּ הַבָּהִיר שֶׁל הַתְּכוּנָה הַנּוֹבַעַת מִצֶּדֶק הָעוֹלָמִים הוּא מְעֹרָב בְּתוֹכִיּוּתָם*, עַד שֶׁכֻּלָּם הִנָּם מֻכְשָׁרִים לִהְיוֹת מַשְׁפִּיעִים וּמְקַבְּלִים הַשְׁפָּעָה מִמְּקוֹר הָאוֹר שֶׁל הַמּוּסָר הַמְזֻקָּק בְּזִקּוּקוֹ הָאֱלֹהִי, הַטָּהוֹר.
פילוס האורה האלוהית אל כוחות הטבע
וּמִתּוֹךְ שֶׁהָאוֹרָה הָאֱלֹהִית, הַמְלֻבֶּשֶׁת בְּהַמְּגַמָּה הַמּוּסָרִית הַגְּדוֹלָה וְהַכְּלָלִית שֶׁל כְּלַל הַהֲוָיָה, הִיא מְפַלֶּשֶׂת* אֶת דַּרְכָּהּ גַּם בְּכָל כֹּחוֹת הַטֶּבַע, הַנִּרְאִים כְּעוֹשִׂים אֶת עֲבוֹדָתָם כִּגְלָמִים מֵתִים בְּלֹא הֲבָנָה וּמַטָּרָה, וְהֵם נְכוֹנִים* לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לְכָל רִשְׁעָה וּלְכָל הֵרוּסִים מוּסָרִיִּים שֶׁבָּעוֹלָם, כְּמוֹ לְכָל מוּסָר וְטֹהַר שֶׁל טוֹב, וְהַנִּיצוֹץ הָאֱלֹהִי שׁוֹלֵט עַל הַכֹּל בְּעֻזּוֹ, וּמַדְרִיךְ גַּם אֶת הַחֹשֶׁךְ וְהָרִשְׁעָה לְטָהֳרָתָהּ שֶׁל הַמְּגַמָּה הַנִּצְחִית הָאִידֵאָלִית הָאֱלֹהִית*, הַמְּלֵאָה צֶדֶק וּמֵישָׁרִים, שֶׁהִיא מְכוֹנֶנֶת אֶת הָעֹז וְהַגְּבוּרָה, וּמְאַזֶּרֶת כֹּחַ אֶת תֹּכֶן הַחַיִּים וְהַהֲוָיָה, עַל כֵּן מַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה, וַעֲצַת ד' הִיא תָקוּם.
(אוֹרוֹת הַקֹּדֶשׁ חֵלֶק ג, מוּסַר הַקֹּדֶשׁ, מוּסַר הַהֲוָיָה, עמ' ד)
______________________
מֵחֶזְיוֹנוֹת הַהֲוָיָה – גילויי החיים שבהוויה. טָבוּעַ – מוטבע. הָעֵרֶךְ – היחס. יַחַשׂ – יחס, קשר מהותי. רָשׁוּם – חשוב. הַחֲטִיבָה הַמּוּסָרִית בְּקִרְבּוֹ – התכונה המוסרית של הקיבוץ הזה. יִחוּשׂוֹ – התייחסותו. אֵיתָנִיּוּת – חוזק. וּלְהַכִּירוֹ בְּתוֹר וכו' – לאפיין אותו כנשמת המציאות. הַמִּלְחָמוֹת – המאבקים הרבים שבהיסטוריה העולמית. הַצִּבְיוֹן הַשַּׁעֲרוּרִי – הצורה החיצונית שמקרינה חוסר מוסריות (שערורייה). הִנָּן – הנפשות המוסריות. בַּחֻקִּים הַחָמְרִיִּים – חוקי הטבע. בְּתוֹכִיּוּתָם – של חוקי הטבע החומרי. מְפַלֶּשֶׂת – מופיעה ומגלה את עצמה. נְכוֹנִים – מוכנים.
ביאורים
האם אנחנו בעולם של כאוס ושל התפרצויות חסרות כיוון? האם רק 'החזק שורד', ובעצם העולם מתקדם אל עבר שליטת החזק והאכזרי? האם ההיסטוריה בכלל מתקדמת לאנשהו, או שהיא רצף של תקריות שחוזרות על עצמן, ושום דבר לא הולך ונבנה כאן? האם יש מגמה למציאות, והאם היא טובה?
באופן גלוי אנחנו מוצאים את הטוּב בלבבות בני האדם. לאדם הפרטי יש רגישות מוסרית, מה שבולט עוד יותר בחברות אנושיות. לא נמצא חברה אנושית בלא עיסוק רציני בשאלות מוסר, ובלא ממסד מרכזי שנועד לעזור למסכן או להשכין צדק.
לא כן העולם. העולם נראה כגולם חסר חיים, חסר הבנה ומטרה, המוכן באופן שווה לשימוש שלילי או לשימוש חיובי. כך הוא מראה את עצמו, וכך יכולות לראות אותו עיניים שטחיות. אולם לאדם בריא יש תכונה לחפש בכל בלאגן את העיקרון ש'חוזר על עצמו'. ברצף תקריות הוא מחפש 'תופעות', ובתגליות מוזרות הוא מחפש חוק טבע שישזור את כולן. האדם העמוק בהחלט יוכל לראות שמולו עולם בעל מגמה מוסרית חזקה, ההולכת ומופיעה.
מגמה זו טבועה בעומק המציאות, ובאמת המציאות זקוקה לה. נמצאנו למדים שהמוסריות היא נקודת חיבור חשובה בין האדם לבין המציאות. לאדם יש מוסריות גלויה, והמציאות מכילה בתוכה, בצורה עמוקה ומוסתרת, מגמה מוסרית. לכן ככל שהמוסריות של אדם או של חברה גדולה יותר, כך גדול יותר החיבור שלהם אל נקודת העומק של המציאות, אל הנשמה של המציאות.
לפעמים דרושה עוצמה נפשית כדי להמשיך ולהאמין שהמציאות צמאה למגמה מוסרית. הסגנון הגלוי של הטבע זועק שרירותיות, ההיסטוריה מלאה בתקריות שליליות ובתקופות של הידרדרות, ואלה גורמים לתגובות שונות אצל בני אדם. יש הנחלשים ומאבדים את האמונה במציאות ההתעלות המוסרית, ולעומתם יש את אלו שנבנתה בתוכם הכרה חזקה ואיתנה שאינה נחלשת. אנשים אלו הם בעלי חשיבות עליונה לעולם, ולאורך זמן הם יעלו לגדולה, והשפעתם תלך ותתעצם. הן המציאות והן בני האדם זקוקים להם ביותר, ולמעשה אנשים אלה הם לב העולם.
הרחבות
גם הרשעה תורמת להתקדמות העולם
וְהַנִּיצוֹץ הָאֱלֹהִי שׁוֹלֵט עַל הַכֹּל בְּעֻזּוֹ, וּמַדְרִיךְ גַּם אֶת הַחֹשֶׁךְ וְהָרִשְׁעָה לְטָהֳרָתָהּ שֶׁל הַמְּגַמָּה הַנִּצְחִית הָאִידֵאָלִית הָאֱלֹהִית. הרב קוק מסביר כאן שהרע אינו מנותק, יש בו 'ניצוץ אלוהי', וממילא גם הוא חלק מתהליך תיקון העולם.
בספר ישעיה כתוב: "יוצר אור ובורא חשך, עושה שלום ובורא רע, אני ה' עושה כל אלה" [מה, ז]. הפסוק מחדש שהרע אינו תוצר לוואי; כשהקב"ה יצר את העולם כולו, הוא ברא גם את הרע. בעולת ראיה הרב קוק מסביר: "וגם הרע הגמור, בצרופו אל הכלל כולו, משלים הוא את הטוב הכללי. וכל מציאותו (של הרע) הוא מפני שרק חלק קטן של הטוב זורח עליו... שתכליתו הטובה תבחן בצירופו עם הכלל של המציאות, 'ובורא את הכל'" [עולת ראיה א, עמ' רלח]. לדברי הרב קוק, אנו מסוגלים לבחון את העולם מנקודת המבט שלנו בלבד, שהיא בהכרח חלקית. אולם, אם היה באפשרותנו לשקלל את מכלול המאורעות מראש העולם ועד סופו, היינו מצליחים לראות כיצד הרע בונה את העולם, ובעצם הוא חלק מהטוב.
דברים דומים כותב הרב קוק גם בעין אי"ה: "גם עצם מציאות הרשעים ורעותיהם שהם לצור מכשול לפי המחזה החיצוני. אבל למבין לעומקן של כל עלילות המציאות ומסיבותיהם, הוא יכיר איך סוף כל סוף הרע הגדול עצמו יסבב תכלית של טוב ושלימות, עד שיש להתפלא על חסד עליון וחכמתו הצפונה בזה" [עין אי"ה ברכות א, קל].
לעילוי נשמת צדיקה בת יוסף ומרים ע"ה
לעילוי נשמת שרה בת הרב הלל ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
