בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מבוא למשנת הראי"ה
לחץ להקדשת שיעור זה
י"ח סיון תשע"ז

מצוות חלק ד'

undefined

בשביל הנשמה

י"ח סיון תשע"ז
3 דק' קריאה
קשר המוסר והמצווה
כָּל הַמּוּסָר שֶׁבָּעוֹלָם אָחוּז* הוּא בְּכָל מִצְוָה, וְכָל הַטּוֹב שֶׁבָּעוֹלָם אָחוּז הוּא בְּכָל נְטִיָּה מוּסָרִית חֲזָקָה*. כִּי אֵיךְ יִהְיֶה טוֹב לָאָדָם, אִם לֹא אוֹצַר הַמּוּסָר יִהְיֶה מוּכָן בְּכָל מִלּוּאוֹ בְּקֶרֶב לִבּוֹ. אִם חֲזָקִים, חֲכָמִים, עֲשִׁירִים יִהְיוּ בְּנֵי אָדָם, כְּשֶׁמּוּסָר יֶחְסַר לָהֶם, יִהְיוּ אֻמְלָלִים לְאֵין חֵקֶר.

המוסר של החיים
וּמוּסָר לֹא בְּתוֹר אָתָא קַלִּילָא*, אֶלָּא מוּסָר חוֹדֵר, מוּסָר מְמַלֵּא קֶרֶב וּכְלָיוֹת, מוּסָר נִשְׁאָב מִמַּעְיַן הַחַיִּים, מוּסָר הַמְשַׁלֵּב אֶת כָּל רִגְשֵׁי הַנְּשָׁמָה הַיּוֹתֵר שׁוֹנִים לַחֲטִיבָה אַחַת, וּמַעֲמִידָם כֻּלָּם בִּמְלֹא צִבְיוֹנָם*, זֶהוּ דַּוְקָא הַמּוּסָר שֶׁל הַחַיִּים, הַהוֹלֵךְ מִמְּקוֹר הַחַיִּים, שֶׁמְּפַעֵם* בִּיחִידִים מִמַּעְיַן הָאֻמָּה*, וּבָאֻמָּה מֵחֵי הָעוֹלָמִים, מִצְוַת ד' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם.
( אוֹרוֹת הַקֹּדֶשׁ חֵלֶק ג, מוּסַר הַקֹּדֶשׁ, מוּסַר הַמִּצְווֹת, עמ' י)
______________________
אָחוּז – תלוי ונמצא. אָתָא קַלִּילָא – אות קלילה, סממן חיצוני רופף. צִבְיוֹנָם – צורתם האמתית. שֶׁמְּפַעֵם – זורם, נובע. מִמַּעְיַן הָאֻמָּה – מקורו נובע מהמעיין של האומה הכללי.


ביאורים
לפעמים נוצרת תחושה שאין בהכרח התאמה בין המצוות לבין המוסר הפנימי שבלִבנו. כל שכן שהן אינן תואמות את טובתנו האישית. לכן יכול להתעורר באדם הרצון האישי לדאוג לעצמו, או לכל הפחות, אם הוא כבר מתאמץ עבור משהו אידאלי חיובי, יעדיף לפעול למען הטוב הטבעי שבתוכו, ולא למצוות החיצוניות אליו.
אך במבט עמוק יותר ניווכח שההיפך הוא הנכון. לא זו בלבד שהמצוות אינן מנותקות מהשאיפה המוסרית, אלא כל השאיפה המוסרית העולמית זקוקה לכל מצוה ומצוה, והיא אחוזה בהן. אחת הדרכים לראות זאת הוא באמצעות התבוננות במכלול של המצוות ולא בפרטים. התמונה העולה מחוקי התורה היא תמונה של מערכת חוקים חיובית מאוד וטובה מאוד. כמו כן, במבט על התוצאות – רק בתוך מסגרת ההלכה היהודית אנו מוצאים כל כך הרבה אנשים במהלך ההיסטוריה שהתבלטו במעלות מוסריות יוצאות דופן. אם-כן, אנחנו יכולים להניח שגם כל הפרטים הקטנים, אפילו אלו שאיננו מבינים, מתאימים למגמה זו ונועדו בעבורה.
מהפך גדול לא פחות אנו עשויים לעבור כשניווכח לדעת שכל המגמה המוסרית, הכוללת את כל המצוות כפי שלמדנו, אינה נגד האדם או על חשבונו, אלא רק מיטיבה אִתו ועם חייו – אפילו בעולם הזה. מגמה זו מאיימת רק על אנשים שאינם יודעים מהי נפש האדם, מה הם צרכיה ומה משמח אותה. הנבון יודע שאם תהיה לו מגמה מוסרית, והיא תהיה מרכזית בחייו, הרי שהיא תעשה מהפך בכל חלקי חייו. כולם יקבלו צבע וחום, כולם יתמלאו משמעות. חייו יפסיקו להיות מפוזרים ומלאים בחיכוכים פנימיים וחרטות, ויתלכדו סביב מטרה עוצמתית מספיק וגדולה מספיק, שתוכל לכלול את כל הרגשות ואת כל החלקים שבאישיותו, ולשלבם תוך שהם מגיעים לשיא הפיתוח שלהם. לזה צריכים מגמה מוסרית גדולה מאוד, שאותה אנחנו מקבלים מהאומה, והיא – מהקב"ה, בורא החיים. מצות ה' באמת רק מאירה את העיניים ומחיה את הלב. רק מצות ה', שברא את הכל ויודע את עמקי החיים של הפרט והכלל, היא היחידה שיכולה להדריך אותנו במוסר שתובע מאִתנו תביעה מוסרית מוחלטת.

הרחבות
 לשמר נטיות מוסריות
וְכָל הַטּוֹב שֶׁבָּעוֹלָם אָחוּז הוּא בְּכָל נְטִיָּה מוּסָרִית חֲזָקָה. הרב קוק מלמד שבכל 'נטייה מוסרית חזקה' יש הרבה טוב, שכן המוסריות נובעת מהרצון להיטיב לאחר ולעשות את העולם כולו טוב יותר. מִשֶכך – אדם מוסרי הוא אדם אופטימי ושמח. ולהיפך – אדם שאינו מאמין שהעולם מתקדם לטוב, הוא אדם אומלל ופסימי. מדבריו אנו לומדים שעלינו לשמר נטיות מוסריות אלו.
אף-על-פי שהרב קוק לא עודד את הצמחונות, הוא ראה בה נטייה מוסרית חשובה: "יש ענף עקרי אחד של התקדמות האנושיות היותר גבוה, שהוא עומד כעת, לפי מצב הקולתורא (=התרבות) הנוכחית, רק במצב חלום נעים של איזה אידיאליסטים יותר קיצוניים, והיא שאיפה מוסרית טבעית לרגש היושר האנושי, 'שימת עין למשפטם של בעלי חיים במלא המובן'. הפילוסופיות האכזריות, ביותר אותן שפקרו גבוהה גבוהה, על-פי השקפתם על המוסר האנושי מנקודת הפילוסופיה הכללית, החליקו לאדם, כל אחד ע"פ דרכו, לחנק בקרבו לגמרי את רגש היושר בנוגע לבע"ח. אמנם לא הספיקו ולא יספיקו עם כל התחכמותם, לשנות את טבע הצדק הטבעי, אשר נטע יוצר האדם בקרבו. ואע"פ שביחש לבעלי-החיים הוא דומה ממש לזיק של גחלת כהה ועמומה הטמונה תחת גל אפר גדול מאוד, מכל-מקום אי אפשר להם להכחיש את המוחש בכל לב רגש, כי חסרון מוסרי כללי הוא במין האנושי, במה שלא יקיים את הרגש הטוב והנעלה, לבלתי קחת חיי כל חי, בשביל צרכיו והנאותיו" [חזון הצמחונות והשלום א].
חברות אנושיות מסוימות טוענות כי מבחינה מוסרית אין בעיה לקחת את חייהם של בעלי-החיים בשביל הנאת האדם. היהדות, לעומת זאת, אומר הרב קוק, לא מתעלמת מצערם של בעלי החיים, ואומרת כי אכן בעתיד הרחוק, כשהאנושות והעולם כולו יתוקנו, נחדל מאכילת בעלי חיים. זוהי דוגמה לנטייה מוסרית שעלינו לשמר, שכן מקורה הוא בקודש.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il