^ 1.. ראה למשל: עיתון 'נקודה', מרחשון תשס"ו, מס' 285, עמ' 62.
^ 2.. בסמכות של שלטון להפקיע רכוש לצרכי הכלל, כבר האריכו רבות ולכן הסתפקנו בהצגת העיקרון. ראה במאמר: "גבולות הפגנות ומחאות", הערה 5.
^ 3.. לא ניכנס לדון במאמר זה לדון במה שקשור לעקירת בתי כנסת, בית קברות וכד'.
^ 4.. גם בעניין איסור מסירה של שטחי ארץ ישראל לגויים עסקו רבים, ולכן לא ראינו צורך להרחיב בזה. להלן פוסקים שאסרו מסירת חלקים מארץ ישראל לידי נכרים: הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, "החזרת שטחי ארץ ישראל", מורשה, ט (תשל"ה), עמ' 15-21; הרב עובדיה יוסף, "החזרת שטחים מארץ ישראל במקום פיקוח נפש", תורה שבעל פה, כא (תש"מ), עמ' יב-כ; הרב שאול ישראלי, "מסירת שטחים מארץ ישראל במקום פיקוח נפש", חוות בנימין, א עמ' צד-קו; הרב אליהו בקשי דורון, "באיסור העברת קרקע בא"י לנכרים", שו"ת בנין אב, חלק א סי' לח; הרב בן ציון קריגר, "מסירת שטחי ארץ ישראל לנכרים", תחומין, ח (תשמ"ז), עמ' 310-336; הרב אליהו רחמים זיני, ארץ חמדתנו – בירור הלכתי יסודי לגבי האיסור המוחלט של מסירת שטחי ארץ ישראל לשלטון נכרים בכל מצב ובכל זמן; הרב יעקב אריאל, "ההיבטים ההלכתיים של בעית הנסיגה מארץ ישראל", שו"ת באהלה של תורה, חלק ד, עמ' 88-107; אליאב שוחטמן, ויעמידה ליעקב לחק, עמ' 15-67. ראה עוד: הרב ד"ר חיים בורגנסקי, "לא תחנם – לגלגולו של ציווי", תרבות יהודית בעין הסערה – ספר היובל ליוסף אחיטוב, עין צורים תשס"ב, עמ' 537- 568.
^ 5.. דברים דומים כתב גם הרב ישראל יהושע מקוטנא, שו"ת ישועות מלכו, יו"ד סי' נה; וכן הראי"ה קוק, שו"ת משפט כהן, סי' סח.
^ 6.. האריך בזה אליאב שוחטמן, ויעמידה ליעקב לחק, "איסור לא תחנם", עמ' 20-29; "תחולת איסור לא תחנם על הרשות המדינית", עמ' 30-35, זאת בתשובה לדברי הרב חיים דוד הלוי, שו"ת עשה לך רב, חלק ד, סי' א, אשר טען שלא חל איסור לא תחנם על המדינה אלא רק על אדם פרטי.
^ 7.. ראה דקדוקי סופרים השלם, גיטין, חלק ב, עמ' רח. בחלק מכתבי היד כתוב לאומות העולם.
^ 8.. דברים דומים כותבים גם היד רמה והמאירי על גיטין שם, וכן בספר כפתור ופרח פרק י. לדעת הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, יו"ד ג, סי' לד, כך סובר גם הראב"ד על פי השגתו על הרמב"ם בהל' עבודה זרה ט, יג. הרש"ש בחידושיו לגיטין שם תמה מדוע הרי"ף, הרא"ש והשו"ע השמיטו דין זה. הרב דוד פרדו, חסדי דוד על התוספתא בעבודה זרה ז, ב, כותב שהבנת רש"י את הברייתא בגמרא בגיטין מד ע"א נכונה, ולא ניתן לפרש זאת אחרת. לעומתו מפרש הרב אליעזר פריד, חתנו של הרב יצחק מוולוז'ין, שו"ת חוט המשולש, חלק ג, סי' כח, שלפי פשט הסוגיה אין היא עוסקת בקנס חכמים אלא בדבר שאסור מעיקר הדין.
^ 9.. הבית יוסף כתב זאת בשם הארחות חיים (הל' עבודה זרה אות טו) וכן כתב בספר כל בו, סי' צז.
^ 10.. כך כתבו גם בשו"ת אור המאיר, סי' ו ס"ק ו, ובשו"ת חזון נחום, סי' סב.
^ 11.. כך פירש את הרמב"ם בחסדי דוד על התוספתא שם. לפיו, לא נראה לרמב"ם שיש מקום לקנס חכמים על מי שעובר על איסור לא תחנם.
^ 12.. על הנפקא מינה בין רש"י לרמב"ם עמד גם פאת השולחן פרק א ס"ק מא.
^ 13.. התייחסות חריפה מאוד למי שמוכר ביתו לגויים בשל בצע כסף, מצאנו בדברי הרב אליהו בקשי דורון, "באיסור העברת קרקע בא"י לנכרים", שו"ת בנין אב, חלק א סי' לח. בדבריו הוא דן מצד איסור לא תחנם, והאם האיסור חל על גוים שאינם עובדי עבודה זרה, ומספר על דיון שהתקיים בירושלים בדבר מכירת מגרש שתכננו לבנות עליו בית חולים והשכנים התנגדו ולא הייתה ברירה אלא למכור לנכרים, ולאחר דיון בין הרב יעקב שאול אלישר (שו"ת מעשה איש סי' ב), לבין הרב שמואל סלנט (מובא אצל הרב שמחה במברגר, שו"ת זכר שמחה סי' ריד), חתמו שניהם שאין למכור קרקעות אלו לנכרים. מסקנת התשובה היא: שמכירת קרקע לגוי בארץ ישראל יש בה משום ביטול מצות יישוב הארץ, פגיעה בקדושת הארץ והפקעת המצוות התלויות בה, ולדעת הרמב"ן זה הלאו 'והארץ לא תמכר לצמיתת'. ולהיפך קניית קרקעות מיד הנכרים היא עיקר מצות יישוב א"י. והוא מסיים: "כששומעים אנו שאותו קנין גבוה נמכר תמורת בצע כסף, הקרקע שנגאלה בדם ויזע מופקרת שוב לידי נכרים. האם נשאיר את פירות הגאולה, את קדושת הארץ, למכירה וחילול תמורת בצע כסף? שומה עלינו להוקיע את הבוגדים, לעמוד על חומרת האיסור, לחסום את הדרך בפני עוברי עבירה כפי שעשו חז"ל, ולא לתת שתמכר הארץ לצמיתות. חייבים אנו לדאוג לכך שגאולת הארץ תישאר גאולת עולם... נעודד קנית קרקעות בשטחים המשוחררים, ונקיים: 'גאולה תתנו לארץ' ".
^ 14.. המהר"ם שיף שם מפרש שהתקנה היא שכל יהודי הקונה פירות מאותו גוי יצטרך להפריש ביכורים וממילא יימנעו מלקנות ממנו, ואז הגוי ירצה למכור את הקרקע חזרה ליהודי. ראה גם ברמב"ם בפירוש המשנה.
^ 15.. גרסאות אלו באות לידי ביטוי גם בכתבי היד השונים. לבירורן של הגרסאות השונות ראה: יעקב ח' חרל"פ, ארץ ישראל במשנתם של תנאים ואמוראים, ירושלים תשס"ד, עמ' 221-232.
^ 16.. כדי למנוע את ההיגררות של יחידים לניהול משא ומתן כספי, וגם כדי להשיג הישגים טובים יותר אם בכל זאת הגירוש יתממש, הוקם פורום משפטי חיצוני, בשיתוף נציגי יישובים (מזכירויות, ועדות וכד'), שאנשיו פעלו בוועדות הכנסת בשלבי חקיקת חוק פינוי פיצוי, וגם אחר כך בבתי המשפט. הנחייתם לאורך כל הדרך הייתה, שניהול משא ומתן כקבוצה וכקהילה יעיל יותר מאשר עמידתו של אדם פרטי המנהל משא ומתן, ואכן הוכח שהם צדקו.
^ 17.. האם יש איסור לא תחנם כשלגוי יש אדמות בארץ ישראל. החזון איש, שביעית סי' כד, כתב שזה לא משנה, ובכל בית ושדה שנותן להם עובר על לא תחנם. אך הראי"ה קוק, מבוא לשבת הארץ פרק יב, מביא את דברי הרב זלמן ש"ך, שבמצב בו ממילא רוב אדמות ארץ ישראל ביד גויים, ניתן להקל. הרב שלמה גורן, תורת המועדים (ת"א תשנ"ו), עמ' 673-674, טען שאם כן, מלאחר הקמת המדינה אין תוקף להיתר המכירה, מאחר שרוב האדמות הם ביד ישראל. הרב עובדיה יוסף, "קונטרס היתר המכירה", מובא אצל: הרב יצחק יוסף, ילקוט יוסף, שביעית, עמ' תרעט-תרפא, דן אף הוא בזה.
^ 18.. הרב ישראל משקלוב, פאת השולחן סי' א, סעיף כ, ס"ק מא בבית ישראל לא קיבל את דברי הכפתור ופרח והוכחותיו, וכן הגאון מלובלין, בעל התורת חסד, חולק עליו. מובא אצל: רש"י זוין, לאור ההלכה, עמ' קכד.
^ 19.. "איסור לא תחנם שהוא לטובת היישוב", שו"ת הר צבי, זרעים ב, סי' מז. הרב קלמן כהנא, שנת השבע, מהדורה ראשונה כותב בשם החזו"א, שהיתרו של הכפתור ופרח הוא שאם לא ימכור לא יהיה לו ממון למזונותיו וזהו פקוח נפש.
^ 20.. אמנם יש מאומות העולם שהפעילו לחצים שתכנית זו תצא לפועל, אך הגירוש עצמו בוצע בעקבות החלטת הממשלה והכנסת, ועל ידי באי כוחה הצבא והמשטרה.
^ 21.. הרב יעקב אפשטיין, "פיצוי המגורשים דינא דמלכותא או חמסנותא דמלכותא", חבל נחלתו, חלק ו, סי' מט, סובר שמותר אף להערים על מנהלת סל"ע באשר לתשלום הפיצויים. אך ראה שם בסוף התשובה את תגובתו של הרב דב ליאור, וכן את דברי הרב יעקב אריאל בדברי הברכה לספר, המסתייגים מכך.
^ 22.. הרב אהרן זכאי, הבית היהודי, חלק ה, פ"ב סי' לח סע' ח, כותב בשם הר"ע יוסף (מתשובה בכת"י), שאין צריך להפריש מעשר כספים על פיצוי בעקבות פציעה בתאונה, משום שזהו כסף שבא שלא ממסחר. כך משמע גם מדברי הרב יעקב ישעיהו בלוי, צדקה ומשפט, פרק ה סעיף ט הערה לז. זאת בשונה מדברי הרב צבי שפיץ, מנחת צבי, חלק ג, עמ' עו-עח. כאמור, נראה שאין מדובר כאן על רווח, אלא על פיצוי לפי אומדן בגין הפסדים שנגרמו.
^ 23.. הרב אליעזר וולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' כז פסק שיש לשלם מעשר כספים מכספי השילומים מגרמניה. זאת מאחר שהניצולים לא האמינו שיפוצו, והתייאשו, וממילא זה כסף חדש שבא אליהם. אמנם במקרה שלפנינו היה ידוע לכול שיהיה פיצוי על העקירה, ולא היה כאן ייאוש. הרב צבי שכטר, הרי"ד סולוביצ'יק – נפש הרב, עמ' פז-פח, מספר שהרי"ד סולובייצ'יק, התנגד בתחילה לשילומים מגרמניה, מאחר שחשש שבזה יכפרו על מעשיהם, והם גם בבחינת עמלק, אך לאחר שנים אמר שאולי טעה, מאחר שלולי הסיוע הכספי מגרמניה, לא הייתה יכולה המדינה להתקיים.
^ 24.. ראה עוד: הרב יעקב אפשטיין, "חיוב מעשר כספים מכספי פיצויי מגורשי גוש קטיף", חבל נחלתו, חלק ו , סי' ל.

הרב יהודה זולדן, שבות יהודה וישראל, ירושלים תשס"ז, עמ' 158-146