ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מאמרים נוספים
וכשם שהתיבה קרוייה על שם נח, שהנהיג אותה, ומסר נפשו להציל ולזון כל אחד מבעלי החיים המצויים בתוכה, כך בכל הדורות מתחדשים ובאים מנהיגים המהווים 'נח' של אותו דור. לכינוי זה זכאים אלו, שמוסרים נפשם על צאן מרעיתם, להצילם ולהחיותם מבחינה גשמית או רוחנית.
בשבוע הבא, ד' במרחשוון, יחול יום הסתלקותו של הצדיק הקדוש רבי קלונימוס שפירא הי"ד, הלא הוא – האדמו"ר מפיאסצנה בעל 'חובת התלמידים'. בשנים האחרונות, הולכת וגוברת החשיפה לדמות, כמי שמסר נפשו ועל אף שהוצעו לו הצעות בריחה שונות, נשאר עם צאן מרעיתו במסירות נפש בשנות השואה האיומות עד שנעקד על קידוש ה'.
כחלק ממסירות נפש זו להיות בבחינת 'נח', הבונה תיבה של סעד רוחני, בלב ליבו של גיטו וורשה, היה הרבי דורש ומחזק ליבות תלמידיו בתוככי התופת. לעיתים, אף סיכן הרבי את עצמו, בבניית התיבה, כמו בעת שהלך למפקדה הנאצית להציל את אחד מתלמידיו, ממש בעיצומם של הימים שבהם נהרגו בנו וכלתו מפגיעת פגז נאצי, ועל אף האסון סיכן הרבי את נפשו והצליח להציל את תלמידו.
מידה זו של מסירות נפש להצלת צאן מרעיתו, הייתה ברבי עוד לפני השואה. בשנים אלו, היה הרבי מרעיש עולמות ומפזר ממון רב, כדי להציל את חסידיו מהגיוס לצבא הפולני, שם היה חשש גדול לירידתם הרוחנית.
פעם שאלו יהודי אחד – מדוע הוא מרעיש עולמות כל כך על עניין זה, מה כל החרדה?
ענה הרבי – "רבי, שאינו מוכן לילך לגהינום, כדי להציל חסיד שלו מרדת שחת – אינו רבי כלל"!
כמה כל אחד מאיתנו, יכול ללמוד מכך על המאמץ שעלינו לעשות, למען ילדינו, תלמידנו וחברינו.
ונקודה קטנה נוספת, שאביא כאן לעניות דעתי, כדיון בדברי תורתו הקדושים. הרבי חיבר ספרים עמוקים וחשובים בענייני חינוך, שרבים רבים לומדים בהם, והמפורסם שבהם הוא – 'חובת התלמידים'. אחת הנקודות שהרבי מדגיש היא האמירה – "כל ישראל בני נביאים". בכל יהודי יש עוצמה פנימית גדולה ויכולות גבוהות מאד.
כידוע, הכוח המיוחד של הנבואה הוא כוח הדמיון, כנאמר בפסוק: "ביד הנביאים אדמה". גם הרבי בספריו מדבר על הצורך בפיתוח כח הדמיון, כדי לכוון בתפילה ולהתעלות בעבודת ה'.
אצל רובינו, הסיבה שאיננו מכוונים בתפילה, היא שאנו מתכוננים מראש... לדבר בלי לחשוב. אך אם היינו ניגשים מראש לתפילה, כזמנים שבהם עלינו לחשוב ולא רק לדבר, היינו מכוונים.
וכיצד ניגשים לחשוב?
לשם כך נוצר כוח הדמיון. בכוחו של האדם לצייר לפני ובזמן התפילה ציורים מסוימים בדמיונו ובמחשבתו, וציורים אלו ירכזו את כוח מחשבתו בתכני התפילה. חשוב שהאדם יגדיר לעצמו מראש את הציורים והדמיונות המתאימים, מפני שהאמירה הכוללנית – 'לכוון', גורמת לכך שהמחשבה בורחת.
הרבי אף מרחיק לכת, ובספר 'בני מחשבה טובה' מביא שאלה שנשאל בידי אברך – "אם הייתי יכול לצייר בפני – איזה דמות, בשעה שאני עומד לפני ה' בתפילה, הייתי מתעורר... ומרתת מן המחשבה שאני עומד לפני כסא הכבוד, אבל כיוון שאסור לי לצייר שום דמות וציור, (שהרי אין לו דמות הגוף), אי אפשר לי להתעורר"?
ותשובת הרבי היא נועזת – אדם שנמצא בתחילת דרכו בכוח הדמיון, וודאי ידע בליבו שאין לה' דמות הגוף, חלילה, ובכל זאת ידמיין כביכול תמונה, ויסמוך בזה על שיטת הראב"ד שכתב שהיו גדולים וטובים שטעו לחשוב שיש לה' דמות. ואף על פי שגם הראב"ד כתב שזו טעות, מ"מ סבר שאין זו כפירה. ומבאר הרבי, שכוונת הראב"ד אינה שאפשר לחשוב שיש לה' דמות הגוף, אלא כוונתו שאפשר לדמיין זאת כדי להתחזק בתפילה.
אכן, חידוש גדול חידש הרבי, ברצונו לחזק את כוח הדמיון. ואולי לענ"ד לא חייבים להגיע לחידוש זה. חז"ל הציעו לכאורה, דרך אחרת לדמיין משהו מוחשי בעת התפילה, דרך המתאימה לארץ ישראל – ארץ הנבואה.
ארץ ישראל עניינה – מקום קדוש. חז"ל אמרו שהאדם בעת תפילתו ידע שהוא עומד בפני ה' שאין לו גוף ואין לו דמות הגוף ומלוא כל העולם כבודו. את הצורך בדמיון מוחשי פתרו חז"ל בכך, שידמיין האדם שהוא עומד במקום קדוש. המקום הקדוש, שמופיע בחז"ל ונפסק להלכה – לראות את עצמו בבית קודש הקודשים. על האדם לדמיין ממש בתפילתו, שהוא עומד בבית קודש הקודשים. למשל – לעצום עיניו ולצייר בדמיונו את ארון הברית מולו, קירות הדביר מסביבו וכו'. מחשבה כזו תגרום לריכוז בכל התפילה.
וכך דמיונו של האדם חזק ומוחשי במקום הקודש, ומחשבתו משתוקקת לדבקות ב- ה' האין סופי, אשר מלא כל הארץ כבודו.
ןיהי רצון, שנזכה לאחוז בשיפולי גלימתו של הרבי מפיאסצנה, במסירות נפשו על כל יהודי, ובדרך הדמיון והכוונה בתפילה שהנחיל לנו!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
