ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת האנציקלופדיה התלמודית
בירור על פי הגורל מצינו בחלוקת הארץ, בחלוקת שותפים, בשעירי יום הכפורים, בין כהנים שבמקדש, במנות הקדשים, ובעשיית מצוות (ראה על כל אלה להלן).
מלבד זה מצינו בתורה ובנביאים ובכתובים שסמכו על הגורל:
* בשבעים זקנים שנבחרו על ידי משה מכל שבט ושבט על פי הגורל (סנהדרין יז א).
* רע"ג הבכורים שהיו עודפים על הלוים והוצרכו לפדות עצמם בחמשה שקלים נבררו על פי הגורל (סנהדרין שם).
* סמכו על הגורל במיתת עכן (יהושע ז), ויהונתן, לולא שפדאוהו העם (שמואל א יד) 2 .
חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)
רבנים שונים
34 - אבר מן החי
35 - גורל
36 - הרהור עבירה וחכמות חיצוניות
טען עוד
* הפילו גורלות על קרבן העצים (נחמיה י לה).
ופרשו ראשונים: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם (במדבר לד ב), להזהיר בית דין על כך שלא יוציאו לעז על הגורלות (פסיקתא זוטרתא שם), וכן אמר לו יהושע לעכן: בבקשה ממך אל תוציא לעז על הגורלות, שעתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל (סנהדרין מג ב).
ויש מן הגאונים שכתב: אין רשות לאדם מישראל לעבור על הגורל, שאין הגורל אלא מפי שמים, שנאמר: עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק הארץ (במדבר כו נה,נו), והעובר על הגורל כעובר על עשרת הדברות (שו"ת הגאונים קושטא של"ה ס, ווילנא תרמ"ה נז).
ומהאחרונים יש מי שכתב: ראינו מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים שסמכו על הגורל באשר נעשה בלי מחשבות אדם ופעולת אנוש מצד התחכמות, ונאמר: בַּחֵיק יוּטַל אֶת הַגּוֹרָל וּמֵה' כָּל מִשְׁפָּטוֹ (משלי טז לג), מפני שקרוב הדבר שאם הגורל כהוגן תדבק בו השגחה עליונה, כמו שכתוב: הָבָה תָמִים (שמואל א יד מא), ומסוגל להשגחה אם נעשה כהוגן (שו"ת חות יאיר סא).
בשעירי יום הכפורים
בעבודת יום הכפורים מצוה מן התורה לקבוע על פי הגורל איזה משני השעירים (ראה ערך שעירי יום הכפורים) הוא להשם ואיזה לעזאזל, שנאמר: וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל וְהִקְרִיב וגו' אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל וגו' (ויקרא טז ח וט). ונחלקו תנאים ואמוראים אם הגורל מעכב, או שאינו אלא למצוה (יומא מ א וב, ושם לט ב). הלכה שהגרלה מעכבת (רמב"ם עבודת יום הכפורים ג ג) 3 .
לסוברים שהגורל מעכב, הגורל קובע, ואינו יכול לשנות (יומא מ ב), אבל לסוברים שאינו מעכב, ההגרלה היא למצוה שיקבע בפה כפי שעלה בגורל (רידב"ז על ירושלמי יומא ד א).
על ידי זר
לסוברים שהגרלה מעכבת - פסולה בזר, ולסוברים שאינה מעכבת - כשרה בזר (ירושלמי יומא שם). ויש מהראשונים שהוסיף שאם הגרלה מעכבת אינה כשרה אלא בכהן גדול (תוספות רי"ד יומא שם). הלכה שפסולה בזר (רמב"ם עבודת יום הכפורים ג ג).
הגורלות
היו מביאים שני גורלות, על אחד מהם כתוב לה', ועל אחד מהם לעזאזל (משנה יומא לט א; רמב"ם שם א), שנאמר: גּוֹרָל אֶחָד לַה', שיהא ניכר שהוא לה', וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל, שיהא ניכר שהוא לעזאזל (ירושלמי יומא ד א), והיו חקוקים עליהם, ולא כתובים, שלפעמים הכתב נמחק (ירושלמי וקרבן העדה שם).
שוים
שני הגורלות צריכים להיות שוים, ולא אחד גדול ואחד קטן, אחד של כסף ואחד של זהב (יומא לז א; רמב"ם שם).
מכל דבר
והיו כשרים מכל דבר - בין מן העץ, בין מן האבן, ובין מן המתכת (רמב"ם שם, על פי יומא שם), ומצוה בשל זית של אגוז ושל אשכרוע, הוא ברוש, שחזקים ויפים היו (ריטב"א יומא שם בשם רבנן). בראשונה היו עושים אותם של עץ - של אשכרוע - ובבית שני עשו אותם של זהב (יומא שם; רמב"ם שם).
קלפי
היו מניחים את הגורלות בכלי הנקרא קלפי (יומא שם; רמב"ם שם). והקלפי חובה, שנאמר: אֲשֶׁר עָלָה וגו', שעלה מתוך קלפי (ריטב"א לט ב ד"ה אמר, בשם יש אומרים, על פי תורת כהנים שם). ולא דוקא קלפי המיוחדת לכך, אלא אפילו סלים, ולמה אמרו קלפי המיוחדת, כדי לעשות פומבי לדבר (ירושלמי יומא ד א, ופני משה).
הקלפי היתה של עץ, ולא של כסף ושל זהב, שהתורה חסה על ממונם של ישראל, ולפיכך לא קידשוה ככלי שרת, שאין עושים כלי שרת של עץ (יומא לט א; רמב"ם שם. וראה ערך כלי שרת), והיתה מחזיקה שתי ידים בלבד, כדי שיכניס הכהן שתי ידיו ולא יתכוין (יומא שם; רמב"ם שם), שלא יבין במשמושו איזה של שם ויטלנו בימין, שהוא סימן יפה (רש"י יומא שם ד"ה דלא).
מקום הגורל
היכן מגריל, במזרח העזרה בצפון המזבח, ומעמידים שני השעירים פניהם למערב ואחוריהם למזרח, וכהן גדול בא לשם, והסגן בימינו וראש בית אב משמאלו, ושני השעירים לפניו, אחד לימינו ואחד לשמאלו (יומא לז א; רמב"ם שם ב).
טרף בקלפי
טרף הכהן בקלפי והעלה הגורלות (יומא לט א; רמב"ם שם ג), כדי שלא יתכוין ויקח (גמרא שם): יש מפרשים שלקח פתאום בחטיפה (רש"י שם ד"ה טרף); ויש מפרשים שעירבב (ערוך ערך טרף א; רבינו חננאל שם; מאירי שם), שנענעה כמה פעמים כדי שיתנענעו הגורלות בתוכה (מאירי שם).
הכנסת הידים
נחלקו תנאים אם הכהן הגדול מכניס שתי ידיו לקלפי, ומעלה אחד בימינו ואחד בשמאלו, או שהסגן וכהן הגדול מכניסים ידיהם הימניות בקלפי, שימין הסגן עדיפה משמאל הכהן הגדול (יומא לט א). הלכה שהכהן גדול מכניס ומעלה (רמב"ם שם ג).
העלאת הגורלות
העלה את הגורלות ופותח את ידיו (רמב"ם שם). אם של שם עלה בימינו, הסגן שבימינו אומר לו 'אישי כהן גדול הגבה ימינך', ואם של שם עלה בשמאלו, ראש בית אב שבשמאלו אומר לו 'אישי כהן גדול הגבה שמאלך' (יומא שם; רמב"ם שם).
לסוברים שהסגן וכהן גדול מכניסים ידיהם, אם בימינו של כהן גדול עולה, הסגן אומר לו 'אישי כהן גדול הגבה ימינך', ואם בימינו של סגן עולה, ראש בית אב אומר לכהן גדול: 'דבר מילך', היינו, אמור לה' חטאת (יומא שם, ורש"י שם ד"ה ואם. וראה ערך שעירי יום הכפורים).
ונותן גורל שעלה בימין על שעיר של ימין, ושעלה בשמאל על שעיר של שמאל (יומא שם, ורש"י ד"ה והעלה; רמב"ם שם).
החלפה לימין
עלה הגורל להשם בשמאל - קבעה השמאל, ולא יעביר את הגורל והשעיר משמאל לימין, שלא ליתן מקום למינים לרדות (יומא מ ב), שיאמרו שהעזאזל רשות בפני עצמה היא (רבינו חננאל שם), או שיאמרו שלפי רצוננו אנו עושים (רש"י שם ד"ה אל), או שיאמרו שכל מעשינו דרך נחש (מאירי שם).
הנחה על השעירים
מצוה להניח הגורלות על השעירים, אבל אין ההנחה מעכבת (ראה יומא מ א; רמב"ם שם), ולפיכך כשרה בזר (ירושלמי יומא ד א; רמב"ם שם). ואין צריך להשאר מונח על השעירים (יומא מ ב, ורש"י ד"ה כיון).
אין הגורל קובע משנה לחברתה (יומא סה ב) 4 .
בשאר קרבנות
בשאר הקרבנות אין הגורל קובע (יומא מא א; כריתות כח א), ויכול להחליף (מאירי יומא שם), שלא מצינו בהם גורל (רש"י יומא מ ב ד"ה במקום), ומיום הכפורים אין ללמוד, שהתורה מיעטה ביום הכפורים: וְעָשָׂהוּ חַטָּאת (ויקרא טז ט) - לזה ולא לאחר (תוספות יומא מ ב ד"ה ועשהו).
בני אדם שבספינה והיה רוח סערה - אין רשאים להפיל גורלות שאם יפול על אחד מהם צריך להטילו בים, אין זה לעשות כאשר עשו ליונה בן אמיתי (יונה א ז), משום שאסמכתא לא קונה לענין ממון כל שכן לענין נפשות שלא יסמכו על פי הגורל (ספר חסידים (מרגליות) תשא).
עתה אין לסמוך על הגורל, שנאמר (יהושע יח ו): וְיָרִיתִי לָכֶם גּוֹרָל פֹּה לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ, ואפילו בממון אין מפילים גורל אלא כשחולקים בשוה, אבל אין משימין שתי חתיכות כנגד חתיכה אחת אלא אם כן שוים שתיהן כאחת, ולא חתיכה גדולה כנגד חתיכה קטנה, אלא בשוה באומד הדעת (ספר חסידים שם).
מי שפותח בספרי תורה על דרך הגורל 5 , ביחוד מאחר שאותו האיש שליח צבור והוא בא אל גויים וערלים לפתוח להם ולהטיל להם (גורל) ונתפרסם בזה אצלם. ולפעמים יצאה מזה תועלת, מונעים אותו מלעשות כך לגוים, לפי שבזה חילול, אבל לא יוסר (ממינויו) ולא ייענש (שו"ת הרמב"ם (בלאו) קעב).
_______________________________________________
ה', טור תיד-תלא.
2 וראה ספר חסידים (מרגליות) תשא מה שכתב בגורל זה.
3 וראה ספר חסידים (מרגליות) תשאב ענין גורל זה.
4 ראה ערך שעירי יום הכפורים איך יתכן שלא יפסל משום שעברה שנתו.
5 דומה ל"גורל הגר"א" שלעתים רחוקות גדולי ישראל השתמשו בו כדי לברר מציאות.
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
הלכות קבלת שבת מוקדמת
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
עבודה שאין לה סוף
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
מהות ספר ויקרא ופרשת זכור
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
לאן שבים ולמה מתוודים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
