מאי סכנה? אילימא דאמרי בתולה הנשאת ליום הרביעי תיהרג, נהגו? לגמרי ניעקריה 2 ! אמר רבה דאמרי בתולה הנשאת ביום הרביעי תיבעל להגמון תחלה. האי סכנה? אונס הוא. משום דאיכא צנועות דמסרן נפשייהו לקטלא ואתיין לידי סכנה. ולידרוש להו דאונס שרי. איכא פרוצות, ואיכא נמי כהנות. וליעקריה. גזירה עבידא דבטלא, ותקנתא דרבנן מקמי גזירה לא עקרינן" וכו'.

תקנה דרבנן מקמי גזרה לא עקרינן' כי פריך לעיל 'ליעקרוה', לא משני תקנה דרבנן מקמי גזרה כו' כדמשני הכא, משום דלעיל פריך וליעקרוה ויקבעו יום אחר, כיון דאינו מתכוין אלא להעבירם על דת, כשיקבעו יום אחר לא יחושו לא מיעקרא תקנתא דרבנן הואיל ויהא יום אחד קבוע, אבל הכא פריך וליעקרוה ולא יהא שום יום קבוע, שאם יקבעו יום, אתי ובעיל באותו יום, ולהכי משני מקמי גזרה לא עקרינן תקנה דרבנן שלא יהא שום יום קבוע".

'ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצות' וכו' שם, ופירושו שגזרו שמד שלא לקיים המצות, ולא כפירוש רש"י, שהיה להם לפרסיים יום איד כו', דפשיטא דכיון דגזירת פרסיים לא היתה על ישראל בלחוד, אלא גם על שאר אומות, לא הוי גזירת שמד כמו שכתוב בנימוקי יוסף פרק 'בן סורר ומורה', ואם כן היה קשה, למה הצריכו רז"ל להניחו על שלחנו ונכנסו בספק סכנה? והלא אף מן השלחן היו נוטלין ומקפידין, כדאיתא בפרק קמא דגיטין, וכמ"ש התוספות בפרק במה מדליקין, אבל כשנפרש דבגזירת שמד קאמר ניחא, דאפילו ערקאתא דמסאנא אסור לשנות בשעת שמד, ולכן לא היו עוקרין מצות ההדלקה לגמרי, אבל מה שהיו משנין להניחם על השלחן אין המצוה נעקרת בזה, דאין זה שינוי בגוף המצוה, רק שינוי המקום בלבד, בכה"ג שרי אפילו בשעת השמד, כדמוכח בריש כתובות, בתקנת נישואין ליום הרביעי, דאפילו בשעת השמד משנין התקנה מיום זה ליום אחר כיון שאין עושין שינוי בגוף התקנה, והכי נמי לענין מצות הדלקה דנר חנוכה; גם הר"ן פי' כמ"ש רבינו ולא כפירש"י, וכן עיקר".

ומן הסכנה ואילך נהגו לכנוס בשלישי ולא מיחו בידם חכמים; מאי סכנה? אי לימא דאמרי: בתולה שנשאת בדרביעי תיהרג, נהגו? לגמרי ליעקרוה כלומר, כיון שיעקרוהו ב"ד, ליכא איסור משום עת צרה שאפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור, ולעבור על דת אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא אסור; מכאן יש ראיה לדברי מורי קרובי שכתב בפרק קמא דביצה, דאע"ג דאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול הימנו בחכמה ובמנין, אם יעשו באותה סברא שאם היה אותו בית דין קיים היה מסכים להתיר שנשתנה הענין, אין זה ביטול דבריו, עכ"ל.

ואם תאמר והא אבזרהא דעבודה זרה הוא, ולא גרע מהבא עליו סתם דאסור! יש לומר דלא מיקרי אבזרהא דעבודה זרה אלא בלאוין המיוחדין בהן, כגון עבודה לאתהנוי מינה, דאיכא משום 'ולא ידבק בידך מאומה מן החרם', דאיירי בעבודה זרה, אבל קוקי ודמינקי דיהבי להו ליכא איסורא אלא משום 'לפני עור לא תתן מכשול', והאי לאו בעבודה זרה בלחוד איירי, אלא כולל הוא כל המצות, ולא מיקרו אבזרהא דעבודה זרה" וכו'.

'דאי לא אדליק מדליק'... וכתב הרב בעל התרומות ז"ל דהני מילי לדידהו שהיו מדליקים חוץ לפתח, ואין היכר לבני רשות הרבים יותר, אבל אנן דמדליקינן בפנים, ואין היכר אלא לבני הבית, יכול להדליק כל הלילה ועד עמוד השחר. ולפי פירוש זה יש לפרש דהכי קאמר, דאי לא אדליק מדליק בחוץ עד ההיא שעתא, אבל בתר הכין אינו מדליק אלא בפנים, דלדידהו נמי ודאי משום דלא מצי למעבד היכירא לרשות הרבים לא נפטר מלעשות היכירא לו ולבני ביתו, דהא לקמן אמרינן דבשעת הסכנה מדליקה על שלחנו.