ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מחאה במדברים בתפילת ראש השנה

בית מדרש חגים וזמנים ימים נוראים ראש השנה ענינו של ראש השנה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אלול תשע"ח

מחאה במדברים בתפילת ראש השנה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

תפילת שחרית הסתיימה זה מכבר, ומתפללי בית הכנסת התכוננו לשמיעת תקיעות השופר. ניתן היה לראות נשים וילדים מתאספים סביב דלתות בית הכנסת כדי לשמוע ולצאת ידי חובת מצוות שמיעת קול שופר.
בעל התוקע נראה מתכונן לקראת התקיעות והמתח וההתרגשות הורגשו באוויר. לפתע נשמע קול מכיוון בימת בית הכנסת. המתפללים הרימו את פניהם וראו את ישעיהו, גבאי בית הכנסת, פותח את פיו לומר דבר מה. "מעניין מה יש לישעיהו לומר בשעה כזאת" התלחשו האנשים ביניהם.
"שקט!" קרא ישעיהו. "ברצוני להזכיר הלכה חשובה שאולי אינה ידועה לציבור הרחב. מזמן הברכה שנברך על שמיעת קול השופר, ועד לסיום התקיעות של תפילת מוסף, אני שב וחוזר ומדגיש, מזמן הברכה ועד סוף תפילת מוסף חל איסור מוחלט לדבר!!"
האנשים שמעו את הדברים, הנהנו וחיכו לברכות ולתקיעות השופר.
לאחר הברכות שנאמרו במתיקות רבה, נשמעו בחלל בית הכנסת תקיעות השופר. תקיעות אלו הרעידו את נימי הלבבות והמתפללים הרבים נראו מכונסים כל אחד בהרהוריו ומחשבותיו.
דקות מועטות לאחר התקיעות, החל דובי ללחוש לשמחה שישב לידו :"כמה זמן עוד נותר לנו? אני ממש רעב!", "אינני יודע" השיב שמחה. מוישי, שישב מאחורי שמחה, שמע את השיחה וענה לדובי באריכות מהי דעתו בעניין.
גם מצידו השני של בית הכנסת נראו דיונים בנושאים שונים ומגוונים, והלחשושים נשמעו מכל עבר.
מיד בסוף התפילה פנה אופיר לישעיהו בכעס: "תגיד, לא ראית מה הולך פה בתפילה?? אנשים מדברים ומתלחשים בלי סוף! אתה מכיר את הציבור פה. לא הייתי אומר שהם מהמדקדקים... הכיצד העזת לעמוד ולומר להם הלכה זאת. הרי עדיף שיחטאו בכך בלא ידיעתם, מאשר כעת שהם יודעים את האיסור ובכל זאת מדברים!" - "מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים" הפטיר אופיר.
ישעיהו לא נשאר חייב וענה: "אני לימדתי אותם הלכה חשובה. וכי אף פעם לא ילמדו את ההלכות? בנוסף, כיצד אתה יודע שכולם חטאו? אולי יש אחד כאן בבית הכנסת ששמר על פיו בזכות דברי? ואם כן, יהא זה שכרי!"
האם ישעיהו נהג כשורה בכך שהכריז ולימד הלכה זו?
תשובה:
הגאון הרב משה פיינשטיין זצ"ל:

זה נכון שאין למחות בעוברי עבירה כאשר הם לא ישמעו. אבל זה בתנאי שברור לנו שהם לא ישמעו. כאשר יש ספק שאולי ישמעו, אזי מחויבים להעיר להם.
אם חלק מהאנשים אולי ישמעו וחלק ודאי לא ישמעו, עדיף לומר להם בשביל אלו שאולי ישמעו. אף על פי שחלק יהפכו להיות עוברים במזיד, עדיף להפריש את חלקם מהאיסור. הרי אלו שעוברים בשוגג בכל מקרה עושים איסור אלא שזה קל יותר מכיון שהם אינם עושים בכוונה. לכן עדיף להפריש את אלה שישמעו.
למעשה:
אם הוא בטוח שכולם לא ישמעו אז אין לומר. ואם יש כמה שאולי ישמעו וניתן לומר להם בצנעה, כך יעשו. ואם לא ניתן לדעת בדיוק מי עלול להקשיב אז יש לומר לכולם.
(הוסיף הגאון הרב פיינשטיין תוספת עיונית:בעצם הדין הזה שאין לדבר עד סוף תקיעות של מוסף אינו דין מוחלט, כי לשיטת הר"ן יש לדמות את התקיעות לסעודה שניתן לדבר תוך כדי הסעודה. מכל מקום השולחן ערוך החמיר. אבל אולי כיוון שזה לא דין גמור יש מקום לומר שאין לחשוש מלומר להם, שאף אם יהיו מזידים זה לא נורא. מצד שני יש מקום לומר להפך שמכיוון שזה לא דין גמור לכן אין לומר להם, כי אם יאמרו להם, הם יחשבו שזה אסור ויהיו מזידים בדעתם, ויענשו על כוונתם כאשר באמת אם לא ידעו מזה, הם לא עברו עבירה חמורה.
סיים הגאון הרב פיינשטיין: אין בידי להכריע ספק זה, אבל למעשה יש לנהוג כמו שפסקנו למעלה.)



חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il