ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
תרמו כעת זכר למחצית השקל לישיבה הגדולה בעולם!
בית המדרש מדורים הלכה פסוקה

חברה קבלנית שאיחרה במסירת דירה

לחץ להקדשת שיעור זה
המקרה בקצרה: התובעים חתמו על חוזה קנייה עם הנתבעים שהם חברת בנייה, סוכם בין הצדדים כי 24 חודשים לאחר קבלת היתר בנייה הם יקבלו את הדירה, הדירה נתקבלה באיחור של 13 חודשים לטענת התובעים, הם תובעים פיצוי מלא לפי חוק המכר בסך: 63,845 ₪, בנוסף הם דורשים 16,465 ₪ עבור החזר על עמלה שנגבתה שלא כדין עקב הקדמת תשלום, שהוקדם עקב טעות של פקידת בנק, ללא שהיה לכך ביסוס.
הלכה פסוקה
הרה"ג דוב ליאור
1 - אחריות לווה על פרעון ההלואה לאחר שנתן המחאה
2 - נזק תוך כדי בדיקת קנייה של אופנוע
3 - שטר שנכתב שלא כדין ובסופו היה קניין
טען עוד
כמו כן הם תובעים הוצאות על כך שהחברה הטעתה אותם וגרמה להם לחשוב שהדירה תהיה מוכנה קודם, עקב כך הם הוציאו הוצאות על רכב ונסיעות, והם תובעים 50,300 ₪ כפיצויים על נזקים אלו. בנוסף הם מבקשים החזר הוצאות משפט.
לטענת הנתבעים בחתימת התובעים על החוזה הם ויתרו על חוק המכר והסכימו לפיצוי מופחת, כמו כן חלק מהעיכובים חלו בגלל מבצעים ביטחוניים ובגלל עיכוב בתשתיות שנגרם מהמועצה המקומית. כמו כן עמלת הקדמת התשלום נגבתה כדין, ומעוגנת בחוזה, והסכום שנגבה נמוך מהסכום שעליו הצהירו התובעים. כמו כן ההוצאות לא גובו במסמכים.

פסק הדין: על הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים על האיחור בסך 44,030 ₪ וכן החזר על העמלה בסך 11,614 ₪. בנוסף היא תשלם החזר על אגרת בית הדין בסך 2,264 ₪, על הנתבעים להשלים את המסמכים החסרים ובפסק הדין הסופי יוכרע אם וכמה על הנתבעת להוסיף כפיצוי.

דיינים: הרב ציון כהן, הרב עקיבא כהנא, הרב בצלאל דניאל

נימוקי פסק הדין בקצרה:
א. חתימה על חוזה כנגד חוק שלא ניתן להתנות עליו
מוסכם לפי רוב הפוסקים שחוקי המדינה תקפים, לפחות לתועלת בני המדינה. לכן ברור שחוק המכר תקף. האם הקוגנטיות שבחוק שקובעת שאי אפשר להתנות עליו תקיפה? יש לראות מקור מהתוספתא בבבא בתרא שקובעת שהציבור יכול להתנות שאף אדם לא ישנה מהתקנה. וכך כתבו בעטרת דבורה (ב, 945), הרב יעקב אריאל (כתר י, 40), והרב דסברג (תחומין כ, 81).

ב. עיכוב במסירת דירה עקב אונס שאינו תלוי במוכר
לפי החוק אם האיחור היה עקב אונס ניתן לפטור את המוכר, במקרה שלנו לא הוכח שהאיחור היה קשור לטענות הנתבעת לגבי מבצעים צבאיים. יש לקבל את טענת הנתבעת לגבי עיכוב של כחצי שנה בגלל תשתיות שהתעכבו על ידי המועצה המקומית, כך גם עולה מהסכם המכר, שבמקרה כזה יש לדחות את ביצוע המסירה. מאידך, בגלל שחברת הבנייה היתה יכולה לפתור את הבעיה תמורת תשלום מסוים, עליה לשאת בחלק מזמן זה, לכן בית הדין קובע כי עבור עיכוב זה היא זכאית לארבעה חודשי איחור.

ג. פיצויים על הטעיית התובעים ועל עגמת נפש
לטענת התובעים הם הוטעו על ידי הנתבעים שהם עומדים לעבור עוד מעט לדירתם, ועל סמך זה הוציאו הוצאות, הש"ע (חו"מ יד,ה) פסק, שאדם שמוציא הוצאות על סמך זה שחברו הבטיח לו הבטחות מסוימות, חייב חברו לפצות אותו. יש אומרים שדין זה נכון רק לגבי מסרב לבא לדין, אמנם החוות יאיר (קסח) והנתיבות (ר, יג) פסקו שגם במקרים של קביעת דברים אחרים הדין זהה.
הרמב"ם לראב"ד (זכיה ו, כד) נחלקו האם יש לחייב על הוצאות שנגרמו על סמך דיבור השני, כשההוצאות נעשו על ידי האדם בעצמו. המגיד משנה שם מחלק בין אדם שעושה על מנת להרוויח שבמקרה כזה יש לפטור את מי שהסתמך עליו, והמקנה מסביר שיש להבדיל בין מקרה שבו האחריות היא של המוצא הוצאות לבדוק את הוצאותיו, לבין מקרה שאין למוציא ההוצאות לבדוק.
מדברי המהרי"ק (קלג) נראה שכאשר נחתם חוזה בין הצדדים יש להוסיף חיוב על הסתמכות על דברי השני, כמו במשנה בב"מ עה, ב שיש לחייב פועל בדבר האבד שנגרם למעסיק. לכן על התובעים להוכיח את ההוצאות שהוציאו ובית הדין יחייב את הנתבעים לפי העניין. פיצוי זה הוא מדינא דגרמי ולכן אין להרחיבו לחיובים נוספים (פתחי חושן נזיקין יא, ד)

ד. עמלת תשלום מוקדם
התובעים חויבו על ידי הנתבעים בעמלת תשלום מוקדם, בחוזה נאמר אמנם שאין להקדים תשלומים, אך לא נאמרה שום סנקציה על הקדמה. הפקידה שקיבלה את הכסף אמרה שהמנהל לא יאהב את זה, אך לא הבהירה שטעות זו כרוכה בתשלום. כמו כן הם לא ביקשו מהתובעים לתקן את הטעות, לכן אין הצדקה לתשלום זה. לכן על התובעת להשיב את הסכום ששילמה.

ה. הוצאות משפט
על הנתבעים היה לשלם את הפיצוי מדי חודש בחודשו לפי החוק, לכן יש לחייבה כפיצוי לשלם את מלוא אגרת בית הדין בסך 2,254 ₪.
עוד בנושא הלכה פסוקה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il